החבר הכי טוב של אחי פרק 15

אני עומדת מול המראה בחדר שלי.. וחושבת, איך הגעתי למצב הזה, למצב שבו אני לא יודעת מה אני מרגישה.. את מי אני רוצה?… אבא תמיד אומר לי ללכת עם הלב, ורק עם הלב.
עמדתי מול המראה ופתאום הבחנית בשרשרת על הצוואר שלי, מסנוורת אותי בגלל השמש שחדרה אליה מהחלון.. השרשת שיואב קנה לי ופתאום הבנתי הכל.. הרגשות שלי הם יואב, כל מגע שלו באמת הרגשתי, באמת חוויתי.. התחלתי לחשוב שאני עם הארי רק בגלל שהוא הראשון שלו, ואולי אלה החוקים? או שאולי לא נעים לי? או שכלל אולי אני נותנת לראש שלי להשתלט לי על הלב. אבל לא היה לי את האומץ לעשות עם זה כלום.. אני עם הארי עכשיו וכל אחד צריך להמשיך בחייו..
אנחנו עדיין יוצאים ביחד כבר שבועיים וקצת אחרי אותו הלילה עם יואב..
אנחנו נהנים ביחד והכל.. אבל זאת לא אותה בר יותר.. השתנתי מאז, ואחרי תקופה ארוכה.. הארי התחיל לשים לב לזה.

שמעתי דפיקות בדלת,ירדתי במהירות לפתוח.
זה היה הארי.. לא ציפיתי לו ממש

"אנחנו צריכים לדבר" זה כל מה שהוא אמר..

ואני הכנסתי אותו. ישבנו בסלון..

"תקשיבי בר אי אפשר להעמיד פנים יותר.. שנינו יודעים שאת מאוהב ביואב" הוא אמר ואני הרקנתי ראש..

"ואני לא מאשים אותך בזה.. אני יודע שיש בינכם הסטוריה.. ככה זה היה לפחות רק בהתחלה, שחשבתי שזה שאריות בינכם.
אבל בר אני לא עיוור, אני יכול לראות את זה, כולם יכולים.. אתם עוד מאוהבים ואני לא הולך להיות הבחור שייכנס בינכם.." הוא אמר והיה שקט לכמה זמן..

הוא המשיך ואמר "אני רוצה שתהיי מאושרת, ואני יודע שתהיי מאושרת ברגע שתהיו איתו.. אני תמיד אוהב אותך, אבל אני חושב שאנחנו צריכים לאהוב אחד את השני בדרך אחרת…" הוא אמר וחייך בקצת.

"חברים?" שאלתי אחרי הרבה זמן של שקט..

"חברים.." הוא אמר וחייך..

"זה לא הכל" הוא המשיך ואמר

לא הבנתי מה עוד יכול לקרות כבר, הייתי מבולבת.

"אני חוזר לבריטניה.. אני יגור אצל חבר עד לקולאג'.. אני לא חושב שאני יכול לגור עם יואב אחרי מה שעשיתי לו" הוא אמר לאט

"מתי?" אמרתי בשקט, כן הייתי קצת עצובה אבל ידעתי בתוך תוכי שאנחנו לא באמת מתאימים אחד לשני..

"מחר.." הוא אמר בשקט.. "אל תדאגי אני לא יכול להתגעגע אלייך לכל כך הרבה זמן.. אני יבוא לבקר" הוא המשיך וחייך..

חייכתי אליו ונתתי לו חיבוק אוהב, והאמת שהרגשנו ידידים, ואהבתי את זה.. ואני חושבת שגם הוא..

למחרת בבוקר ליווינו אותו לשדה תעופה, כולל יואב וירדן וההורים שלהם..
הוא נפרד מכולם לפני שנכנס קראתי את השפתיים שלו כשהוא אמר ליואב "אני מצטער על הכל.. אוהב אותך" ויואבהחזיר לו בחיבוק וחיוך לפני שעבר את הקו של הנוסעים בלבד ונכנס לתוך המטוס.. ליוויתי אותו עד לגבול.. הוא נתן לי חיבוק, חיבוק של שלום..

אני אתגעגע אליו אבל אני יודעת שיום אחד הוא ימצא לו מישהי שמתאימה לו בדיוק.. כמו שאני ויואב מתאימים בדיוק.. ואז הבנתי.. אני ויואב.. אנחנו מתאימים בדיוק..

ולפני שנפרדנו זה בדיוק מה שהפרצוף שלי אמר.. שהבנתי שאנחנו מתאימים

הארי קרא אותי.. והוא הבין.

"לכי אליו" הוא לחש לי באוזן וחייך..

חייכנתי והנהנתי.. הסתובבתי כדי לראות את יואב, אבל הוא לא היה שם..

רצתי כמו משוגעת עד לחנייה.. ראיתי אותו מרחוק "יואב!" צעקתי.. הוא הסתובב כדי לחפש מי קורה לו והוא ראה אותי, הוא חייך אלי כי הוא הבין.. הוא הבין מה קרה שם.. רצתי אליו, קפצי עליו הרגליים שלי היו סגורות לא מאחורי הרגליים והיידים מאחורי הצוואר.. הוא חיבק אותי חזק כמו שאפשר.

"אני מצטערת.. על הכל.. טעיתי , בענק" לחשתי לו..

"ידעתי שאנחנו מתאימים" הוא לחש והחיוך עלה על הפנים שלו, והופיעו פתאום שתי הגומות היפות שלו.. והוא נישק אותי כמו שאף פעם לא התנשקנו, והנה התאהבתי בו מחדש, זתומרות זה לא אפשרי, כי לעולם לא הפסקתי לאהוב אותו"

חושבים מה איתי היום?
…. טוב… היום אני בת 22, עדיין מאוהבת בבחור הגבוה עם הגומות, ובמקרה גם מאורסת לו, בדיוק אותו בחור שאני מאוהבת בו כבר מכיתה י', כן, אני מאורסת.. לחבר הכי טוב של אחי.

שמחתי, כי ידעתי שמשפחה שתהיה לי זאת המשפחה שכבר יש לי עכשיו..
כולנו רק מצפים ומחכים להצעת הנישואין של רועי ודניאל, וכולנו גם יודעים שבקרוב זה יקרה.
כל מה שאפשר לראות אצלי זה חיוך על הפנים.. סוף סוף.. סוף סוף אני מאושרת