החבר הכי טוב של אחי פרק 3

זה היה אותו יום שני, היום שחזרנו מהים, רק שכבר היה ערב. רועי הלך לישון אצל חברה שלו (כן יש לו חברה אחת הכוסיות, קוראים לה כרמל, ילדה נחמדה וממש יפה) וההורים שלי הלכו לחתונה של חברים, נשארתי לבד בבית והחלטתי שזו הזדמנות טובה לדבר על מה שקרה עם יואב.
סימסתי לו: 'יש לי בית ריק, הזדמנות לדבר?' ושלחתי
אחרי כמה דקות קיבלתי בחזרה: 'בדרך..' ומיד אחרי כהמ שניות היו דפיקות בדלת. פתחתי וזה היה יואב כמובן. התיישבנו בסלון אחד מול השנייה ופשוט לא אמרנו כלום… ככה כמה דקות עד שנפלט לי כאילו בלי שליטה המילים הבאות מהפה "למה עכשיו?"

"למה עכשיו מה?" הוא שאל כאילו הוא לא ידע למה התכוונתי.

"אתה יודע מה, אל תעשה את עצמך. למה עכשיו פתאום אתה מתנהג אלי ככה? מה קרה שאני לא יודעת? תגיד משהו אני צריכה הסבר!" אמרתי לו

הוא קם מהספה ונעמד, הוא שיפשף את הראש בשתי הידיים והסתכל למטה. "למה את תמיד צריכה לדעת הכל?! פשוט תשמחי שזה קרה ותעזבי את זה!" הוא צעק, אבל ידעתי שהוא לא כועס למרות שזה נראה ככה, יכולתי לראות שהוא התעצבן על עצמו.

"למה לשמוח מזה? למה אתה חושב שזה ישמח אותי? מה אתה יודע יואב?!" הקול שלי התגבר לאט לאט.

היה שק ואז הוא אמר "פשוט תשכחי מזה, תשכחי ממה שקרה, מהכל" והלך לכוון הדלת. לפני שהוא סגר את הדלת הוא אמר "את לא אמורה לדעת". והלך.

אני לא מבינה ?! למה אני לא יודעת משהו שקשור אלי ?! אני חייבת לגלות, זה משגע אותי.

עברו כבר שבועיים מאז וכל יום שעבר חשבתי על אותו היום שנסענו לים יותר ויותר, לא דיברנו מאז, גם כשהוא היה אצלנו בבית דיי התעלמנו אחד מהשני, אבל הרגשות שלי אליו לא עזבו אותי, כל מגע שלו כל צמרמורת שעוברת לי בגוף הגיע בכל פעם שראיתי אותו.

היה היום הראשון של הבצפר שלי, שנה אחרונה בתיכון, כיתה י'ב!
נסעתי לבצפר וראיתי שם את דניאל, רצתי אלייה בחיבוק!
"דניאלללללל!" צעקתי ורצתי אליה, חיבקתי אותה חזק, התגעגעתי ליופי המדהים הזה שלה.

התחבקנוו מלא!

"איך היה ??" שאלתי אותה

"היה פשוט מדהים אבל התגעגעתי אלייך כל כך!" היא אמרה לי וחיבקה אותי שוב.

סיפרתי לה כל מה שקרה לי בקיץ, והתעדכנו.

"אל תחשבי על זה, פשוט בואי נעבור את היום הראשון בשלום.. יאללה פאקינג י'בבבבבבבבבבבבב!!" היא צעקה וצחקנו המון. עברנו את היום הראשון בבצפר וחזרתי הביתה, החזרתי את דניאל לבית שלה כי נסעתי באוטו. החנתי את האוטו ויצאתי, ראיתי את יואב עומד מחוץ לבית שלו, פשוט עמד שם והסתכל עלי. וככה גם אני , נשענתי על המכונית, שילבתי ידיים והסתכלתי עליו. הוא התקרב לכיווני.

הוא עמד מולי, "הרבה זמן עבר" הוא אמר

אני פשוט הנהנתי עם הראש.

הוא התקרב אלי יותר, נשען קדימה אלי, היינו ממש קרובים, הוא סידר את השיער שהיה לי על הפנים ושם מאחורי האוזן שלי, אהבתי את המגע ויכולתי להרגיש את הנשימות שלו, רציתי עוד, אבל לא יכולתי להמשיך עם ההרגשה שהוא לא מספר לי משהו שהוא אמור לספר לי. הזזתי את הראש הצידה והסתכלתי לכיוון אחר, כל כיוון שהוא לא לכיוונו.

הוא נאנח עם נשימה עמוקה "אני יודע שאת מתוסכלת וכועסת, אני מצטער" הוא אמר

אבל אני עדיין התעלמתי.

"אני יספר לך" הוא אמר לי ואלו כל המילים שרציתי לשמוע.