החבר הכי טוב של אחי פרק 8
היה יום שישי בלילה, עבר הרבה זמן מאז שדיברתי עם דניאל, סיפרתי לה בפלאפון שניפרדנו, והיא מיד הגיע אלי, שמעתי דפיקות בדלת, רציתי לרדת לפתוח אבל באמצע שכבר עמדתי במדרגות ראית שרועי פותח את הדלת. זאת היתה דניאל כמובן, הם עמדו שם כמה דקות פשוט הסתכלו אחד על השני, זה היה קצת מוזר, אוקיי מאוד מוזר.. לא הבנתי מה קורה שם, ואז רועי פשוט הלך למטבח, בלי להגיד שלום בלי כלום, אבל הייתי כל כך שקועה במחשבות עלי ועל יואב שלא כל כך התעננינתי במה שקרה שם.
דניאל הבחינה בי והלכה לכיווני, עלינו לחדר שלי וסיפרתי לה כל מה שקרה, היא לא נראתה הכי מופתעת.. כאילו שהיא כבר שמעה את זה.. אבל ברגע שאמרתי לה את החלק שזה הכל בגלל רועי , אז כבר שם היא כן הייתה מופתעת.
"בר…" היא אמרה לי
"אני.. אני צריכה לספר לך משהו" היא המשיכה.
"ברור כל דבר" אמרתי לה, והיא סיפרה לי הכל, אפילו לא ידעתי שהיא היתה בבית חולים, אם הייתי יודעת הייתי רצה לשם כמו מטורפת !!!
הייתי קצת בשוק, אבל לא רציתי להראות לה כאילו אני עושה סיפור גדול מזה.. אחרי הכל לא רציתי להלחיץ אותה.
"אבל אני נשבעת בר לא קרה כלום.. לא יכולתי לעשות לך את זה" היא אמרה בשקט.
"דניאל…רק תעני לי על משהו אחד" אמרתי לה והיא הנהנה.
"את מרגישה אליו משהו?" שאלתי
היה שקט לאיזה חמש דקות.. היא הסתכלה עלי ואמרה דיי בביטחון "כן.. יש לי"
לרגע הייתי מבלובלת כי חשבתי שיש לרועי חברה, וכל כך נבהלתי עליה, כי לא רציתי שהיא תדע אבל אז הכל הסתדר כי הם נפרדו כבר, וירדה לי אבן מהלב
"דניאל אני לא אח שלי, אני לא יעשה את הטעות שהוא עשה, שהוא הכריח את החבר הכי טוב שלו להפסיק לדבר עם אחותו… אני לא יגיד לחברה הכי טובה שלי להפסיק לדבר עם אחי, אני לא מחפשת נקמה, וגם אם כן זה בטוח לא יבוא על חשבונך" אמרתי וחייכתי
היא חיבקה אותי חיבוק צמוד.. "תאמת גם שמתי לב בזמן האחרון איזה חתיך הוא נהיה" היא אמרה בשקט תוך כדי שהיא חיבקה אותי
הזזתי אותה ממני מהר וצעקתי "ואואו עד לפה דניאל" וצחקנו כל כך חזק.. היא היחידה שבאמת מבינה אותי, אני לא אוהבת מישהו יותר ממנה!! אנחנו בלתי ניתנות להפריד!
עבר חודש.. דניאל ורועי ביחד, עבר חודש כבר מאז שדיברתי עם יואב. די! מה אני הבובה של רועי!? נמאס לי לפחד, נמאס לי לציית, אם לאח שלי מותר גם לי! החלטתי ללכת לדבר עם יואב.. יצאתי מהבית והתקרבתי לשלו, דפקתי בלדת אבל אף אחד לא ענה.. חשבת שאולי הוא במגרש, הלכתי למגרש, וראיתי אותו מאוחרי החומה, התקרבתי ואז זה קרה, התמוטתי, בשנייה אחת פשוט הרגשתי שאני לא מצליחה לזוז, אתם בטח כבר מנחשים מה קרה.. כן הסיפור הקלאסי, הבחור שאת אוהבת מנשק ילדה אחרת, לא ידעתי מה לחשוב רצתי הביתה בבכי מטורף, רצתי מהר לחדר שלי וסגרתי את הדלת.
לא! אני לא יהיה מהילדות האלה שבוכות על בנים! די אני חייבת להרגע ולשכוח מכל העניין, אני ישכח ממנו, מהרגשות שלי אליו.. התחלה חדשה.
עבר עוד חודש.. חודשיים מאז שראיתי אותו עם הכלבה ההיא, לא די.. היא לא כלבה, אני חיבת להפסיק לתת לרגשות שלי לפרוץ! הצלחתי להתחמק ממנו, כל פעם שראיתי אותו וכל פעם שהוא היה אצלי בבית. עד שיום שבת אחד בצהריים ישבתי בסלון ראיתי סרט והיו דפיקות בדלת, קמתי לפתוח וזה היה יואב, פתחתי והייתי קצת מופתעת כי לא רציתי להסתכל עליו שוב פעם ככה מקרוב. עמדתי שם כמה שניות והלכתי חזרה להמשיך לראות את הסרט שלי, ישבתי שם וראיתי אותו נשען על הקורה של הקיר מסתכל עלי.
"אפשר לעזור לך?" שאלתי אותו
הוא התיישב לידי "התגעגתי אלייך" הוא אמר בשקט.
אני התעלמתי.
"אח שלך אמר לי שאת יודעת ששיקרתי, שכל מה שאמרתי לך שניפרדנו היה שקר" הוא אמר לי
"יופי אולי אח שלי גם יגיד לך לקפוץ מהגג ותעשה את זה" אמרתי וקמתי מהספה.
לפני שהלכתי משם הוא אמר לי "אם לא הייתי עושה את זה הוא לא היה מדבר איתך! הוא לא היה רוצה לראות אותך יותר! מי יודע אולי הוא אפילו היה עוזב אותך פה ולא רציתי את זה בשבילך!" הוא אמר והתעצבן קצת, אבל הוא התעצבן כי אכפת לו, יכולתי לראות את זה בעיניים שלו.
"אתה יודע מה.. זה כבר לא משנה.. זה לא משנה כלום אחרי מה שעשית" אמרתי בשקט והלכתי לחדר שלי. אבל הוא הלך אחרי גם לשם.. ישבתי על המיטה והוא הסתכל עלי עם מבט מבולבל.
"על מה את מדברת? מה עשיתי?" הוא שאל
"אתה באמת שואל שאתה לא יודע? כי אם אתה יודע אז אל תשחק איתי גם ככה קשה לי לחשוב על זה" אמרתי לו
"באמת שאני לא מבין על מה את מדברת בר" הוא אמר וצחק צחוק קטן תוך כדי
"לפני חודשיים גיליתי שאח שלי ודניאל ביחד.. ונמאס לי שאני לא יכולה להיות איתך אבל הם כן יכולים להיות ביחד.. אז הלכתי לדבר איתך, דפקתי לך בדלת אבל לא היית שם, אז הלכתי למגרש וראיתי אותך מאחורי החומה…" היה לי קצת קשה להגיד את ההמשך אבל למזלי הוא השלים אותי.
"וראית אותי מתנשק עם מישהי…" הוא אמר והוריד את הראש.
גמאני לא בדיוק הסתכלתי לכיוונו..
"תקשיבי בר זה לא מה שאת חושבת בכלל… היא ילדה שלמדה איתי ועם רועי בכיתה י'ב.. והיא ראתה אותי שם, היא כבר מציקה לי כמה ימים והיא שמעה שניפרדנו, היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי אבל אמרתי לה שהרגשות שלי אלייך לא נעלמו ואני לא יכול לחשוב על מישהי אחרת עכשיו.. או בכלל… והיא בכלל לא הקשיבה לי, היא פשוט נישקה אותי, ניסיתי להרחיק אותה ממני באמת שניסיתי.. וגם התעצבנתי עליה אחר כך.. היא התנצלה והכל אבל זה לא היה מתוכנן, גם כשהיינו פרודים בחיים לא הייתי עושה לך את זה כי אני יודע שיש לך עדיין רגשות אלי.." הוא אמר לי
ואז אמרתי את צמד המילים הכי מטומטמות שיכולתי "כבר לא" יאו!! כל כך כעסתי על עצמי ! איזה שקר גדול אמרתי עכשיו.. כזאת טיפשה!!
הוא הסתכל עלי לכמה דקות "אני לא יכול להכריח אותך להאמין לי.. אבל אני מצטער שאת מרגישה ככה" הוא אמר והלך ליכוון יציאה מהחדר שלי.
לא רציתי שהוא ילך.. ידעתי שאם הוא ילך זה ייגמר… ולא תהיה דרך חזרה.
"לא חכה!" אמרתי במהירות והוא הסתובב
קמתי אליו "אני לא יודעת למה אמרתי את זה אני באמת לא.. יש לי רגשות אליך ואני עדיין מאוהבת בך. ואני כן.. אני מאמינה לך.. כי באמון צריך לזכות ובשלי כבר זכית ממזמן" אמרתי
הוא חייך אלי והתקרב, הוא הניח את היידים שלו על הצוואר שלי ונישק אותי, לא ייאמן כמה שהתגעגעתי לזה.. כמה שאני צריכה את זה.. זה כמו אוויר בשבילי. פעם ראשונה שלא פחדתי לנשק אותו, לא פחדתי ממה שאח שלי יחשוב, או אם הוא יראה אותנו, הייתי פשוט מאושרת.
תגובות (3)
תמשיכייי
תמשיכי
אני מתה על הכתיבה שלך בבקשה תמשיכיי