החבר הכי טוב של אחי פרק 9

עבר חודש מאז, הכל היה טוב ויפה, באמת שכולנו היינו מאושרים, ואז קרה משהו נוראי.. הדודים של יואב מבריטניה היו מעורבים בתאונה קטלנית, הם נפטרו, זה היה קשה לכולנו כי יואב הוא משפחה וכל מי שמשפחה שלו משפחה שלי.. הם טסו להלוויה שהתקיימה שם למרות שהם רצו שהם יקברו פה כי הם היו ממש יהודים, הם דיברו עברית בבית, שמרו על מסורות, ממש הכל.

הם נשארו שם בשבעה, גם ההורים שלי נסעו ואח שלי, אבל אני לא יכולתי.. הייתי בתקופה של בגרויות אז דניאל ישנה אצלי שבוע שלם כדי שאני לא יישאר לבד.
הם חזרו לארץ והלכתי לבית של יואב לראות מה איתו, כי לא הייתי איתו כשהוא היה צריך אותי והצטערתי על זה מאוד.. דפקתי בדלת ופתח לי מישהו לא מוכר, ילד מדהים גובה שיער בהיר עיינים בהירות תכלת, פשוט מהממם. לא הבנתי מי זה הייתי מופתעת.

"יואב נמצא?" שאלתי מבולבלת

"כן תכנסי" הוא אמר לי והכניס אותי.. הלכנו לסלון ויואב היה שם.. חיבקתי אותו חזק.
"איך אתה מרגיש?" שאלתי אותו

"אני עדיין חי זה חייב להיות טוב, לא?" הוא אמר בציניות , הוא תמיד ציני, במיוחד ברגעים שקשה לו, זה עוזר לו להתגבר על זה.

צחקתי ונישקתי אותו.

"אהה לא עשיתי בינכם היכרות, בר זה הארי בן דוד שלי, את יודעת הבן של.." הוא אמר לי ולחצנו ידיים תוך כדי.. "משתתפת בצערך" אמרי לו.

"הוא כבר מכיר אותך, סיפרתי לו.. הוא לא נולד בארץ אבל הוא מדבר עברית שוטף כי הם מדברים בבית כל היום עברית." יואב הסביר לי

"אתה בטוח שלא נפגשנו קודם?" שאלתי

"כאילו… אתה דיי מוכר לי" המשכתי.

הוא רק חייך ולא אמר כלום ואז יואב אמר "הוא היה פה בביקור לפני ארבע שנים.. אולי את זוכרת.. חגגנו ביחד את ראש השנה"

ואז נזכרתי, נזכרתי מאיפה אני באמת מכירה אותו! זה לא היה בראש השנה לפני כמה שנים. הייתי בשוק הייתי חייבת לעוף משם.

"אהה אממ.. כן נראלי אני נזכרת, טוב יואב אני חייבת ללכת אני יתקשר אליך יותר מאוחר" אמרתי במהירות ויצאתי החוצה.

מיד אחר כך הוא יצא אחרי ואני עצרתי והסתכלתי עליו, נעמדנו שננו אחד מול השני ליד הדלת, הוא התקרב אלי והחזיק לי בצוואר, נהיית לי צמרמורת. הוא קירב את הפנים שלו לכיוון האוזן שלי, הרגשתי את הנשימות שלו עלי "אני מניח שאת זוכרת" הוא לחש לי באוזן ונכנס חזרה הביתה.

הכל היה כל כך מוכר! איך אני זוכרת רק עכשיו! איך שכחתי מזה!
איך זה שתמיד יש איזה טעות אחרי כל דבר שמח!!