החופשה הכי לא חופשתית שהייתי בה ~פרק 10~

זה היה רון .
לבוש בחולצה של אדידס , ג'ינס ומשקפי שמש שהיו תלויות על הצווארון של החולצה שלו .
"מ-מה .." גמגמתי . הייתי ממש מבולבלת . מה הוא עושה פה ? כמה זמן הוא עומד שם , בקצה של המרפסת ? אני מדמיינת אותו ?
"מה אתה עושה פה ?!" זו הייתה השאלה הראשונה שהצלחתי לפלוט .
"אני עובד בשביל דוד שלי . הוא אחד העובדים הראשיים פה במלון , ואני חושב שהוא אחראי על-"
"אוקיי נראה לי שהבנתי ." עצרתי אותו , לפני שהוא יתחיל את ההרצאה.
"מה את עושה פה ?" הוא ירה בחזרה והתקרב לעברי.
"יש אנשים שהולכים לחופשות בקיץ , אתה יודע ." סיננתי .
"טוב , טוב . אבל יש לי עוד שאלה ." הוא אמר ונעמד לידי , בקצה של המרפסת .
"מה ?" שאלתי .
"מי אמר לך שאני בא לבית מלון הזה לכול החופש ?" הוא חייך .
"אף אחד לא אמר לי ." התחלתי להתעצבן . "ואם מישהו היה אומר לי הייתי בורחת מכאן בהזדמנות הראשונה . "
"לא נראה לי ." הוא צחק .
"לא שאלתי אם נראה לך ." קודם הקרצייה הזה מודיע שהוא פה כול החופש , אחר כך חושב שאכפת לי למה , ואז הוא אומר שבאתי לפה כי הוא בא לפה .
צא מהסרט , בן אדם .
"טוב ." הוא גיחך והעביר יד בשיערו . "תגידי , למה ברחת ככה כשקראתי לך היום אחרי הצלצול ?"
"כי לא רציתי לדבר איתך . וחוץ מיזה , הייתי צריכה להגיע הביתה מוקדם . " שילבתי ידיים .
"מה שתגידי ." הוא עדיין חייך . "את יודעת על המסיבה שתהיה בעוד יומיים , נכון ?"
"איזו מסיבה ?" התעניינתי .
"סתם , זה של הבתי מלון שכאן בסביבה . הם מארגנים מסיבה לבני נוער . זה מחר , על החוף ."
"ואתה הולך ?" שאלתי . לא שאכפת לי , פשוט לא היה לי מה להגיד .
"כן ." הוא חייך . "אני בא , אז בטח גם את תבואי ."
"רוצה כאפה ?" הוא התחיל לעלות לי על העצבים .
" נוגה , את לא היית נותנת לי באמת -" והוא חטף את זה.
"אווצ' ." הוא מלמל ונגע בלחיו . "זה לא כאב ."
צחקתי . "כן , זה כן. עכשיו , אם לא אכפת לך , אני צריכה לחזור לחדר שלי ."
"אני אלווה אותך !"
"לא תודה ." אמרתי , והלכתי מישם . הוא רץ אחרי והדביק את צעדיי .
"אז , רוצה שאני יאסוף אותך ונלך ביחד למסיבה ?" שאל .
"אני לא הולכת לשם." אמרתי.
"למה ?" הוא שאל .
"כי אין לי עם מי ללכת . אם תהיה מסיבה בשבוע הבא , אני ילך עם מיקה ויובל . הן כבר יגיעו ."
"אז תבואי איתי ." הוא אמר ושנינו נכנסנו למלון .
"כן , בטח ." צחקתי ולחצתי על הכפתור של המעלית .
שנינו נכנסנו פנימה .
עלינו במעלית עד לקומה האחרונה .
המספר על המסך הקטנטן שהיה בקיר של המעלית , הגיע ל – 23 , הקומה העליונה .
"ביי נוגה , נתראה מחר בחדר אוכל !" הוא אמר .
"כן , כן ." גלגלתי עיניים והלכתי לכיוון החדר שלנו . מספר 938 .
הדלת לא הייתה נעולה , והיה ממש שקט בפנים .
"מישל ?" סגרתי את הדלת .
"אני בג'קוזי !" היא קראה . נכנסתי לחדר אמבטיה .
כול הזמן הזה היא נהנתה לה כאן , בזמן שאני הייתי עם האידיוט .
"גם אני רוצה ." מלמלתי .
"תורידי את השורט וכנסי ." מישל חייכה . "את עדיין עם הבגד ים מתחת , לא ?"
"כן-" ואז נזכרתי . "אוי , שיט. שחכתי את החולצה על הכיסא נוח בבריכה ."
דפקו על דלת החדר שלנו.
פתחתי את הדלת .
או , היי טמבל . ולמה אתה מחזיק בחולצה שלי ?
"את שחכת את זה בבריכה ," רון עמד בפתח הדלת , נשען על המשקוף והושיט לי את החולצה .
"כן , רק עכשיו נזכרתי …" אמרתי .
"את לא השארת את זה שם בכוונה , כדי שאני יחזיר לך את זה .. נכון ?" הוא קרץ .
חטפתי את החולצה מידו ובאתי לטרוק לו את הדלת בפרצוף , אך הוא בדיוק נכנס פנימה .
"מה אתה עושה ?" הנחתי את החולצה על השולחן . "צא החוצה ."
מישל יצאה מהחדר אמבטיה , עטופה במגבת . היא חייכה חיוך רחב .
"מי אתה ?" היא שאלה .
"רון ," הוא הקדים אותי , "חבר של נוגה ."
"מה זה ?!" הייתי המומה . הוא נצמד אליי , ונישק אותי בתשוקה .
בהתחלה הסתחררתי . היה לו טעם של .. לא יודעת . אבל זה היה טעים .
ואז הבנתי מה אני עושה . התנתקתי ממנו במהירות .
"טוב , אז ביי נוג ," הוא קרץ לי , ומיהר להימלט מהחדר .
עמדתי שם , המומה . אי אפשר להגדיר אותו . הוא בלתי ניתן להגדרה . חסר כול היגדרות .
מישל הביטה לכמה שניות , ואז התחילה לחייך , והחיוכים שלה הפכו לצחוק .
"וואוו , אחותי , לא ידעתי שאת כזאת טובה !" היא קראה והושיבה אותי על הספה.
לא אמרתי כלום . נראה לי שלא מצמצתי .
"הוא ממש חתיך . ושמעתי שכול הבנות אצלכם בשכבה אוהבות אותו . ואפילו כמה בנות מהשכבה שלי. סחתיין נוגה , לא ידעתי שאת-"
"מישל סתמי ." לחשתי . קמתי . נכנסתי לחדר השינה , החלפתי לפיג'מה , וניכנסתי למיטה במהירות האפשרית .