החופשה הכי לא חופשתית שהייתי בה ~פרק 25~

יום המסיבה הגיע.
בשעה שתיים עשרה בבוקר, הנייד שלי צלצל.
"הלו?"
"היי, נוגה? זה רון." הוא אמר בקול היפה שלו.
מוזר, ציפיתי שהטמבל יתקשר לחפור לי מוקדם יותר, בעשר או באחת עשרה. נראה שיש לי מזל היום.
"מה אתה רוצה?" אמרתי בשעמום ויצאתי למרפסת החדר.
"כבר שחכת?" הוא צחקק. איזה ילד אידיוט.
"איך אפשר לשכוח…" אמרתי, ולא ידעתי אם לבכות או לצחוק.
"טוב, אז לאן את רוצה ללכת היום?" הוא שאל.
"לשום מקום." אמרתי.
"נורא מצחיק."
"אוי, תודה."
"אני חשבתי על הים."
"מה?"
"חשבתי שנלך לים."
"הו, לא."
"כן. אבל קודם נלך לבית קפה ו.."
"טוב, מה אתה מגלה לי את כול ההפתעות?" קטעתי אותו. עדיף לא לדעת מה הולך להיות, מאשר לדעת ולרצות למות.
"צודקת." הוא אמר. "אני יאסוף אותך בשתיים. תהיי מוכנה."
"שתיים וחצי." מחיתי.
"שתיים." הוא אמר. "ותחכי לי למעלה. אני כבר יודע איפה החדר שלכם."
הוא ניתק.
מה אני אלבש? לא משהו מויחד, זה ברור. כולה דייט עם רון, לא עם ג'סטין ביבר. אבל מה אני אלבש? אולי שמלה? יש לי כמה שמלות חדשות שקניתי עם מיקה ויובל בקניון. אוי, מיקה ויובל… הלוואי שהם היו פה כבר. מיקה הייתה עוזרת לי לבחור בגדים, יובל הייתה מצחיקה אותי… אני מתגעגעת אליהן כול כך… טוב, נו, אז מה אני אלבש? אולי אני ידבר עם אשלי…
הנייד שלי קטע את מחשבותיי וצלצל.
"הלו?" עניתי לאשלי.
"כמעט שחכתי כבר, מכול הבלאגן הזה- את עם רון עכשיו? או שאת עדיין בחדר במלון? הוא התקשר? לאן אתם הולכים? אה, ומה את לובשת?" אשלי אמרה במהירות.
"הוא התקשר." אמרתי.
"וואי!" היא קראה. "אני מתרגשת בשבילך."
"את יודעת, זה רק רון." הרגעתי אותה.
"לאן אתם הולכים?" היא התעלמה משאלתי.
"הוא אמר משהו על ים, בית קפה.. משהו לא ברור." אמרתי.
"הים יפה היום." אשלי אמרה. "עכשיו אני מסתלכת עליו מהחלון."
"גם אני מסתכלת עליו. מהמרפסת. הוא באמת יפה היום." אמרתי.
"רגע, רגע.. מה את לובשת?!" אשלי כמעט צעקה.
"אין לי מושג." אמרתי. "אבל הוא בא בעוד שעתיים. נותרו לי עוד שעתיים לחיות. ווהו."
"אל תהיי כזאת ככבדה. אתם תהנו על בטוח."
"אולי הוא יהנה. אני אסבול."
"טוב, נו, מה את לובשת?" היא אמרה בפעם השלישית.
"אמרתי לך שאין לי מושג!" צחקתי.
"אין לך אפילו כיוון?" היא שאלה.
"אני רוצה ללבוש שמלה. ועקב, אבל לא כבד מידי או מבוגר. משהו קליל." אמרתי.
"רוצה שאני יבוא לעזור?" היא שאלה.
"אם את רוצה. אני בכול מקרה לבד פה, כי אחותי הגדולה הלכה -אין לי מושג לאן- וההורים לי הלכו לבקר חברים." אמרתי.
"טוב, אז אני יבוא ברבע לאחת ואלך כמה שיותר מוקדם." היא אמרה.
"אוקיי, ביי. תודה." ניתקתי.
נכנסתי אל החדר, והנחתי את האייפון על הספה. התיישבתי לידו ופתחתי את הטלוויזיה.
לפתע דלת החדר נפתחה.
"נוגוש?" זו הייתה מישל, ועל פניה חיוך ענק.
"היי, איפה היית?" שאלתי אותה והיא התנפלה עליי בחיבוק מוחץ.
"את לא מאמינה…" היא אמרה והתנתקה מהחיבוק. היא התיישבה לידי.
"מה?" חייכתי.
"מישהו," היא פתחה.
"אוי לא." מלמלתי.
"תקשיבי!" נזפה. "מישהו, את כבר ראית אותו, הוא כזה מדהים- ישבתי אתמול לבד בארוחת בוקר, והוא פשוט התיישב לידי והתחלנו לדבר -הוא כזה מושלם- ואתמול בצהרים הוא הציע לי לבוא איתו לטיילת, והסכמתי -ברור- ואז הוא אמר לי שאני ממש חמודה, ושהוא היה רוצה להכיר אותי יותר, והוא כזה מושלם!! אז היום הוא לוקח אותי לאן שהוא, הוא לא אמר לאן.. אני חושבת שאני ממש מחבבת אותו.."
הו, את 'חושבת' שאת ממש 'מחבבת' אותו? נראה לי שזה טיפה יותר…
"והוא מגיע לפה עכשיו!" היא אמרה ונעמדה, הציצה במראה והעבירה את ידה בשיערה.
דפקו בדלת.
היא פתחה את הדלת.
"היי," לא ראיתי אותו, כי הספה הייתה עם הגב אל הדלת.
"בוא, תיכנס." מישל אמרה ושמעתי את הדלת נסגרת. "זוכר את אחותי?"
הם נכנסו לסלון.
"נוגה," מישל חייכה. "תכירי את-"
"ליאם?" לחשתי.
זה היה ליאם! כן כן, ליאם. אותו אחד שסחב את המזוודות שלנו לחדר ביום הראשון, אותו אחד שראה אותי ואת אחותי בדרך לבריכה, ואותו אחד שגרם לאחותי להסמיק עד כדי כך שזה היה נראה כאילו הפנים שלה נשרפו בשמש.
וואו, הוא היה חתיך מידי. עם שיער חום-שטני, עיניים ירוקות וגוף לא חלש מידי ולא שרירי מידי.
"נוגה?" מישל אמרה. "איך את יודעת שקוראים לו ליאם?"
"אה.. אה… את אמרת לי." גמגמתי. הוא חייך חיוך צדדי וכול כמה שניות הביט במישל.
"אוי, אני כזאת לא מנומסת- אתה צמא? ממש חם בחוץ, לא? רוצה משהו לאכול?" מישל אמרה פתאום.
"לא, ממש לא.זה בסדר." הוא אמר.
"טוב, אנחנו עוד מעט יוצאים." מישל אמרה בחיוך.
"תהנו." אמרתי.
"אל תגידי לי שאת הולכת לשבת כאן ככה כול היום בלי לעשות כלום." היא אמרה.
"האמת?" אמרתי. "גם אני יוצאת היום."
"אז… אה.. תספרי לי אחר כך."
"מתי אתם יוצאים?" שאלתי.
"בערך בשתיים." היא אמרה.
"עכשיו רבע לאחת."
נשמעה דפיקה בדלת. זאת בטח אשלי.
"אני אפתח." מישל אמרה והשאירה אותי ואת ליאם לבד בסלון.
"אני כן ראיתי אותך." אמרתי לו.
"קוראים לך נוגה. מישל סיפרה לי עלייך." הוא חייך וגירד בעורפו.
"בטח היא אמרה שאני מעצבנת." צחקתי.
"היא אמרה שאת אוהבת את ביבר." הוא אמר, ואז הביט בכיסוי לאייפון שלי שנשא תמונה של ג'סטין.
"כן…" חייכתי.
"יש לי כמה דברים שלו, ואם את רוצה אני יביא לך." הוא הציע.
"באמת? וואי תודה! איזה מגניב! מה יש לך?" שאלתי.
"יש לאחותי חולצה שלו, אבל עכשיו ההיא כבר קטנה עליה ונראה לי שזה יתאים לך. בטח היא תסכים."
"יש." התלהבתי.
"ואם אני יצליח להשיג לך עוד כמה דברים, אני ישיג." הוא אמר.
אני כבר אוהבת את הבחור הזה.
"חברה שלך." מישל אמרה לי כשנכנסה לסלון, ואשלי מאחוריה.
"היי אשלי." נעמדתי. "בואי לחדר שינה, המזוודות שלי שם."
"אנחנו בחדר," אמרתי למישל ואני ואשלי נכנסנו.
התיישבתי על המיטה ואשלי סגרה את הדלת.
"הסבר בדחיפות!" היא לחשה בהתרגשות.
"מה?"
"מי זה החתיך הזה?!" היא לחשה ומחצה את ידי.
"אחותי יוצאת איתו." אמרתי. "הוא ממש חמוד, והוא מביא לי חולצה של ג'סטין מאחותו."
"מגניב." היא אמרה. "טוב, יאללה, לבחור בגדים."
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"השעה הייתה חמישה לשתיים. העפתי מבט אחרון במראה. לבשתי שמלה קצרה כחולה עם כתפיות, שצמודה עד לטיפה מעל למותניים ומשוחררת למטה. נעלתי נעלי עקב ופיזרתי את השיער.
אשלי כבר הלכה, ומישל וליאם ראו סרט בסלון.
שמעתי דפיקה בדלת. אחותי פתחה. שמעתי אותה אומרת לו שלום ושואלת אותו אם הוא עדיין חבר שלי (זוכרים שהוא אמר לה את זה?).
"נוגוש?" מישל נכנסה לחדר. היא הביטה בי ואז חייכה. "את נראית מדהים."
"תודה." חייכתי.
"חבר שלך הגיע." היא אמרה. "מה הוא עושה פה?"
"הוא גר בשכונה שלנו, הוא רק עובד כאן בקיץ." אמרתי.
"איזה חמוד, חבר שלך עובד כול החופש כדי להיות איתך." היא אמרה.
"לא בדיוק…" מלמלתי.
"טוב, רציתי לשאול אותך- את הולכת היום למסיבה?" היא שאלה.
"כן.. נראה לי שכן." אמרתי.
"יופי, נראה אותך אולי. אני הולכת עם ליאם." היא אמרה. "טוב, חבר שלך מחכה לך. לכי."
אני שונאת שהיא קוראת לו 'חבר שלך'.
יצאתי מהחדר. רון עמד בכניסה. הוא היה נראה מדהים …
"היי," הוא חייך בביישנות. "בואי."
הוא הושיט לי יד. אחותי נעצה בי מבט וסימנה לי: 'נו כבר!'
נתתי לו יד.
"ביי, תהנו." מישל קראה וסגרה אחרינו את הדלת.
נכנסנו למעלית. רון נשען על הקיר וגירד בצווארו, לאחר מכן בעורפו ואז שוב בצווארו. הוא חייך לעברי.
"את נראית ממש טוב." הוא אמר כשיצאנו מהמעלית.
"תודה." אמרתי. "אה.. גם אתה."
"תודה." הוא אמר ופתח את דלת המלון. יצאתי והוא יצא אחרי.
"אז.. לטיילת?" שאלתי.
"עוד לא." הוא אמר. "קודם אני רוצה שנלך לאנשהו…"