החופשה הכי לא חופשתית שהייתי בה ~פרק 26~

רוב הדרך שתקתי .
לא רציתי שנפתח שיחה, לא היה לי חשק לדבר איתו, עדיין כעסתי עליו ובכול רגע הזכרתי לעצמי את העבר שלי ושלו ביחד.
לא רציתי לעבור את הכול שוב.
אז פשוט שתקתי. וידעתי שזה לטובתי.
הלכנו על שביל שקט מעל הים. היינו לבדנו. הרוח נשבה, והגלים בים עלו ועלו.
"אז… את רעבה עכשיו?" הוא שאל לפתע.
"כן." אמרתי מבלי להביט בו.
"אני יודע, לא ראיתי אותך היום בארוחת בוקר." הסביר. כאילו שאכפת לי.
"יופי לך." אמרתי בקרירות.
"אז נשב קודם." הוא אמר. מה זאת אומרת 'קודם' ? יש המשך לסיוט הזה ?
"קודם? מה קודם?" שאלתי בציניות. "חשבתי שאנחנו רק יוצאים לאן שהוא ואז חוזרים."
"נוגה…" הוא מלמל. "רק רציתי להראות לך משהו."
עצרנו. הבטתי עליו. ידו השמאלית הייתה נטועה בכיסו, וידו הימנית גירדה את עורפו. הוא הביט בי.
"זה לא יהיה כול כך נורא." הוא גיחך. גיחכתי גם, ולא מאותה הסיבה שהוא גיחך.
"הינה, בואי ניכנס."
זה היה בית קפה קטן ונעים. נכנסנו פנימה והלכנו לשולחן הרחוק ביותר מהכניסה, בצד, ליד חלון ראווה גדול הקרוב לים.
התיישבנו אחד מול השני.
קיבלתי הודעה. זו הייתה מישל, היא כתבה: 'נוגה, את לא תאמיני! הוא אמר שהוא ממש מחבב אותי!!'