החופשה הכי לא חופשתית שהייתי בה ~פרק 27~

התחלתי להסתמס עם מישל.
היה עדיף לענות לחפירות שלה על ליאם, מאשר לדבר עם רון…
"אז… אה.." הוא אמר ובחן אותי. הרמתי את מבטתי אליו.
"מה?" שאלתי ביובש.
"עם מי את מדברת?" הוא שאל. איזה חצוף !
"עם חבר שלי." אמרתי. הוא החוויר.
"מה? לא יד-"
"צחקתי." אמרתי. "קצת חוש הומור לא יזיק לך. או טאקט. או היגיון. או יופי-"
"אוקיי." הוא קטע אותי. חייכתי לעצמי וחזרתי להסתמס עם מישל.
"אז עם מי את באמת מדברת?" הוא שאל. חייב לדעת הא ? נעשה לו דווקא.
"זה לא עניינך." עניתי בסיפוק.
"טוב, סליחה סליחה." לחש לעצמו.
"שלום." נעמדה ליד השולחן שלנו מלצרית חייכנית, עם קוקו גבוה ומסודר, והמון (ממש המון) שכבות של אודם אדום בוהק.
"היי." אמרתי.
"הינה תפריטים, ואני עוד מעט אחזור לקבל את ההזמנות." אמרה והלכה.
רון הושיט לי תפריט אחד. לקחתי אותו והתחלתי לקרוא.
קיבלתי ממישל הודעה נוספת:
'הוא חזר. מצטערת מותק, אני צריכה לחזור אליו. לא יכולה לדבר עכשיו… ' והוסיפה סמיילי שמח (בהתחלה) ועצוב (בסוף).
אין עם מי להסתמס.
חשבתי להתחיל שיחה עם מיקה או עם יובל, אבל הן בטח עסוקות. ובכלל, לא דיברתי איתן המון זמן! הפעם האחרונה שדיברתי עם אחת מהן הייתה כשמיקה התקשרה אתמול בבוקר. זהו.
"מה את לוקחת?" הוא שאל לפתע. "רוצה שנזמין משהו ביחד?"
"לא יודעת." אמרתי. "מה כבר יש להזמין ביחד?"
הוא חייך. "אז את רוצה שנזמין משהו ביחד?"
"אני רוצה לאכול." אמרתי באדישות. "ושיהיה טעים."
"את רוצה אוכל או קינוח?"
יאו, כמה שאלות הוא שואל. קרצייה.
"אני רוצה קינוח." אמרתי.
"יופי, גם אני." הוא חייך בסיפוק ונשען לאחור. "אז אני יזמין משהו."
המלצרית חזרה.
"החלטתם?" היא שאלה.
"לא בדיוק-"
"כן, כן. החלטתנו." רון קטע אותי. לא החלטנו כלום!! חצוף! זה שאתה מדמיין דברים, זה לא…
"ומה לשתות?" המלצרית שאלה וכתבה במרץ בפנקס משהו שרון לחש לה.
"בשבילי הפוך עם המון סוכר," אמרתי.
"ולי אייס קפה." רון אמר והמלצרית הלכה.
שנינו הבטתי בים דרך החלון, ושתקנו. הבטנו על הים.
"תקשיבי .." הוא אמר פתאום. הסתכלתי עליו.
"מה?"
"למה את כול כך שונאת אותי?" הוא שאל.
שתיקה.
"נוגה?" הוא אמר. בהיתי בשולחן.
"אתה שואל למה אני שונאת אותך?" שאלתי. "חשבתי שכבר הבהרנו את העיניין."
"לי זה עוד לא ברור." הוא אמר והתיישר על כסאו.
"בעיה שלך." אמרתי והתיישרתי גם. שילבתי ידיים על השולחן.
"אבל אני רוצה לדעת מה אני יכול לשפר!" אמר.
"רון, אתה מבין את זה שנפגעתי ממך?" שאלתי.
"אבל למה זה כול כך מעצבן אותך? זה קרה לפני שנה!"
"לא יודעת, חלק מהבנות מתעצבנות כשלוקחים אותן כאופציה ב' ואז בוגדים בהן." סיננתי.
"אני לא לקחתי אותך כאופציה ב'." הוא עמד על שלו.
"דווקא כן." אמרתי. "ולקח לך פחות מידי זמן כדי לחזור למאי."
"אולי תפסיקי לערב אותה כבר?" הוא התחיל להתעצבן. "היא לא קשורה."
"היא קשורה ועוד איך!" פסקתי.
"אבל את לא מבינה שכבר נפרדתי ממנה?" הוא ניסה להציל את המצב. "בשבילך."
"אוי, תודה באמת."