החופשה הכי לא חופשתית שהייתי בה ~פרק 29~

לאחר דקה ארוכה, התנתקנו.
נשארנו צמודים. האפים שלנו נגעו אחד בשני.
"מה זה היה?" הוא לחש. אחזתי בידו בלי להגיד מילה, והובלתי אותו לאחת הזכוכיות.
התחלנו להסתובב שם, בשתיקה. הדגים היו מדהימים, צבעוניים ויפים.
היה שם דג גדול אחד, בצבעים כחולים, שהסתובב אחרי דגיגה אחת בצבעים ורוד כתום ואדום, אך היא ברחה ממנו כול הזמן. ראיתי שניסה למשוך את תשומת ליבה, אך ללא הועיל. איזה מגעילה, לפחות שתסתכל עליו!
זה מזכיר לי מישהי …
ככה הייתי נראית כול הזמן? אני לא משווה אותי ואת רון לדגים, זה ברור. אבל אולי כולם צדקו כול הזמן? מה שאשלי כול הזמן אמרה לי, שרון "הפך עולמות בשבילי". מה זאת אומרת "הפך עולמות" ?
"עוד כמה זמן מתחילה המסיבה." רון אמר לפתע. "נראה לי שכדאי שנחזור."
"בסדר." אמרתי בשקט והלכנו לכיוון היציאה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
צילצול הטלפון שלי העיר אותי משנתי .
"הלו?" אמרתי בקול קלוש.
"נוגה! אוי, סוף סוף- לא ענית לי! איפה היית?!" אשלי אמרה במהירות.
כשחזרתי לחדר אחרי הדייט הייתי עייפה נורא, למרות שישנתי עד מאחור הבוקר. אז צנחתי למיטה.
"מה השעה?" מלמלתי.
"שבע וחצי!" היא קראה.
"מה?!" צרחתי ונעמדתי מיד. רצתי למטבח והסתכלתי בשעון- עכשיו באמת היה שבע וחצי.
"מה שאת שומעת." אשלי אמרה.
"ישנתי עד עכשיו!" אמרתי. "אוי לא- עוד לא החלטתי מה ללבוש…"
"פחדתי שזה יקרה," אשלי אמרה. "אז הבאתי לך בגדים ואני עכשיו פה."
"איפה זה פה?"
"בלובי של המלון שלך." היא אמרה בשלווה.
"נו אז תעלי כבר!!!"
"אוקיי אוקיי ." היא צחקה ואמרה שהיא צריכה לסגור כי היא נכנסת למעלית.
אני לא מאמינה שישנתי כול כך הרבה! הייתי צריכה לחשוב על זה קודם… ומה אני יעשה עכשיו? אני יצליח להתארגן בחצי שעה בדיוק? להתקלח, להתאפר, לסדר את השיער… וואו, מזל שאשלי חסכה ממני את הקטע המסובך של "לבחור שמלה ונעליים". מה הייתי עושה בלעדיה?
אוי לא- מה עם רון? מתי הוא אמור לאסוף אותי? מה אם אני לא אהיה מאורגנת? ואשלי לא הולכת בכלל עם אוסטין? איזה סיבוך… ומה עם-
דפקו בדלת.
מיהרתי לפתוח אותה, וכשפתחתי אשלי נכנסה אל החדר במהירות ובידה שקית גדולה ומנומרת.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
זו הייתה הפעם היחידה בחיים שלי שהתקלחתי בשבע וחצי דקות.
וזה לא הולך לחזור על עצמו!!
למזלי, השיער שלי לא עשה בעיות ואשלי אמרה שלא תהיה בעיה לסדר אותו.
"רוצה לראות את השמלה שבחרתי בשבילך?" אמרה אשלי במתיקות.
"ברור." אמרתי בשקט עם חיוך קטן. האמת, פחדתי שהיא תוציא איזו שמלה…
"טה-דה!" היא שלפה מהשקית שמלה…
אוי לא. זה היה בדיוק מה שלא רציתי שיקרה…
אשלי לא הייתה דומה לאף אחת מהבנות שלומדות בבית הספר שלי.
בבית הספר שלי יש רק קבוצות-קבוצות.
או שאת חננה, ואז את מדברות עם חננות, יושבות בכיתה ליד חננות ומתלבשת כמו חננה.
או שאת באמצע, כמוני. מדברת עם בנות ממוצעות, ומתנהגת כמו ילדה ממוצעת.
או שאת מקובלת, ואז את מסתובבת עם המקובלים, יושבת לידם בכיתה, וכמובן- מתלבשת כמוהם.
אם אשלי הייתה באה לבית הספר שלי, היא הייתה בבעיה.
כי יש לה אופי שלא מתאים לחננות, ולא מתאים למקובלות.
אבל היא מתלבשת ומדברת כמו מישהי מהחבורה של מאי. בעצם, לא כמו מישהי מהחבורה של מאי…
כמו מאי עצמה.
כן, אשלי נראית כמו אחת שבקלות הייתה תופסת את מקומה של מאי. עם הלבוש שלה והדיבור.
אבל העיקר האופי, כי לאשלי יש אופי מדהים, היא עוזרת לי ומצחיקה וכיפית…
"נו, אז מה את אומרת על השמלה?" היא חייכה בציפייה.
אבל היא לא מבינה שהסגנון לבוש שלנו לא זהה, ושיש דברים ש…
"מדהימה." אמרתי. באמת חשבתי ככה, אבל לא העזתי להופיע איתה בפומבי.
"יופי! אז תלבשי אותה, אני מחכה. ותעשי את זה מהר." היא אמרה. נכנסתי לחדר והתלבשתי.
לפני שיצאתי החוצה הבטתי במראה.
זו הייתה שמלת סטרפלס עד מעל לברך, צמודה בחזה, ועל המותניים הייתה חגורה עבה.
לא היה לי ביטחון עצמי כ"כ גבוהה כדי לצאת ככה החוצה.
"הורסת!!" צווחה אשלי בקולניות וחיבקה אותי. "זה יושב עלייך בול! הלוואי שאני הייתי נראית ככה עם השמלה הזאת! כשאני לובשת אותה אני נראית הרבה יותר גרוע.."
"אוי, תפסיקי. זה לא נכון." מחיתי. ידעתי שאשלי נראית יותר טוב ממני. או שלא?
"את לא ראית אותי אף פעם לובשת אותה, אז את לא יכולה להגיד." אמרה אשלי. "עכשיו, נעליים…"
"אהה .. אני אנעל את הנעלים שלי." אמרתי במהירות ורצתי לחדר להביא את העקבים שנעלתי לדייט.
"אוקיי." אמרה אשלי. "וואו, הן יפות!" קראה כשנעלתי אותן.
"תודה." חייכתי.
"טוב, יאללה. שיער, איפור ו.. באלך פרנץ'?" שאלה והחלה להוציא מסרקים ואיפור מהשקית.