החופשה הכי לא חופשתית שהייתי בה ~פרק 30~

זהו זה, זה הגיע. כול רגע רון ואוסטין אמורים להגיע.
אני ואשלי עומדות מול המראה הגדולה שבחדר ההורים, ומסתכלות.
אני רואה את עצמי וכמעט ולא מזהה אותי. הייתי נראת שונה…
"את נראית מדהים." אמרתי לאשלי.
"את יותר." אשלי חיבקה אותי ושתינו הלכנו לסלון, לחכות לבנים.
הנייד שלי צילצל, ועל המסך היה כתוב שהשיחה היא ממישל.
"מישי." עניתי לה. "מה קורה?"
"זה בדיוק מה שרציתי לשאול אותך." היא אמרה. "את עוד בחדר?"
"כן, אני ואשלי." אמרתי. "ואמא וטיילור הלכו עם סטיב ואישתו למסעדה. הם יצאו לפני שעה בערך."
"אה." אמרה מישל.
"אז למה התקשרת?" שאלתי והצצתי בשעון. אשלי התעסקה בנייד שלה.
"אה, כן… וואי את לא קולטת!!" לפתע קולה הפך להיות נרגש.
"מה?" היא מתחה אותי.
"ליאם הזמין אותי לבוא איתו ועם חברים שלו למסיבה!!" היא צווחה.
"הסבר ומיד!" אמרתי וחייכתי חיוך גדול.
"שחכתי לספר לך את זה." היא אמרה. "אתמול כשיצאנו לסרט עם שני ידידים שלו, נורא נחמדים. קוראים להם מיילי ואדם. (בן ובת- הם זוג) אז הוא ליווה אותי למלון ואז הוא אמר שהוא וחברים שלו הולכים ביחד למסיבה, ושאל אם אני רוצה לבוא איתו. בקיצור, אנחנו הולכים היום ואני עכשיו אצל מיילי. הייתי חייבת להגיד לך."
נראה שאחותי מסתדרת טוב.
"ואוו, יפה!" אמרתי ושוב הצצתי בשעון. "אבל איפה היית כול היום?"
"קניתי עם מיילי בגדים למסיבה."
"אה."
"כן. טוב, דופקים בדלת. נראה לי שאלו ליאם ואדם. אני חייבת לנתק. ביי בובי, נראה אותך היום." אמרה ונתקה.
אני ואחותי חברות נורא טובות, כנראה בגלל שיש לנו הרבה במשותף.
"לא אמרת שלאחותך יש חבר?" אשלי אמרה אחרי שתיקה קצרה.
"כן, היה לה- הם נפרדו, אני לא חושבת שהיא רוצה שאני אדבר על זה עם חברות שלי." אמרתי.
"אה, סליחה." אמרה אשלי ביובש.
דפקו בדלת.
פתחנו אותה, ובפתח עמדו אוסטין ורון. וואו, רון היה חתיך כול כך…
"היי." אני ואשלי אמרנו ביחד.
"תכנסו! רוצים לשתות משהו?" שאלתי והם נכנסו פנימה. סגרתי את הדלת.
"כן, תודה. האמת שאני צמא נורא." אוסטין אמר.
"שבו, שבו." אמרתי. "אוסטין- קולה או מים?"
"מים." הוא אמר והתיישב על הספה. אשלי התיישבה עליו והם התחילו להחמיא אחד לשני.
"צריכה עזרה?" רון שאל בביישנות כשנכנס למטבח. הוצאתי בקבוק מים מהמקרר.
"לא, תודה." אמרתי וחייכתי חיוך קטן. הוצאתי כוס חד פעמית מאחד הארונות ומזגתי את המים לתוכה.
אני ורון יצאנו מהמטבח ונכנסו לסלון.
אוסטין ואשלי התמזמזו בדביקות.
"היי, אוסטין, המים שלך." אמרתי. הוא הסמיק והחל לשתות. אשלי קמה ממנו.
"יוצאים?" היא שאלה במתיקות. אוסטין נעמד ואמר שהמסיבה התחילה לפני 35 דקות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בחוץ היה קריר. הרוח השקטה שהגיחה מן הים ליטפה את כול הנערים והנערות שהיו בדרכם למסיבה.
אוסטין ואשלי הלכו מספר צעדים קדימה ואני ורון צעדנו מטר מאחוריהם.
אוסטין כרך את ידו סביב כתיפה של אשלי, והיא נשקה לו על הלחי.
"את נראית ממש טוב." רון אמר לפתע. "באמת."
"תודה… אתה גם." יכולתי להרגיש איך אני מסמיקה.
"תודה." הוא גיחך. "את יודעת, אני שמח שסלחת לי."
נעצרנו לפתע. סובבתי את ראשי אליו, והוא הביט לתוך עיני.
אחזתי בידו, ואז אמרתי: "גם אני."