החופשה הכי לא חופשתית שהייתי בה ~פרק 33~

נכנסתי אל החדר וסגרתי בשקט את הדלת. מוזר, האור במטבח דלק.
"אמא?" מלמלתי. הבטתי במראה, ויישרתי את שמלתי. "אמא את ערה?"
"נוגוש?" זו היתה מישל. היא יצאה אלי מהמבטח וגררה אותי לתוכו.
"היי." חייכתי והעברתי עליה מבט. היא לבשה שמלה זהה לשמלה של מיטשי…
"יפה, נכון?" מישל החמיאה לעצמה על השמלה, כי ראתה שהסתכלתי על השמלה שלה.
"כן, עלייך." מלמלתי.
"איך היה?" מישל חיבקה אותי חיבוק מוחץ, נשקה לי על הלחי ואז יישרה את שמלתי.
"סבבה." חייכתי. "איך היה לך?"
"מושלם!" היא הפילה אותי על הספה, ואז נפלה עלי.
"אווצ'! סתומה אחת." דחפתי אותה. "תעני."
"בסדר בסדר." היא שוב מחצה אותי.
"תעזבי אותי כבר." צחקתי.
"טוב, סנובה." היא נעמדה ומתחה את שמלתה. "עכשיו תקשיבי לי."
"קודם את תקשיבי לי." אמרתי. "אני דורשת לדעת, עכשיו ומיד, מה נסגר איתך ועם ליאם?"
"זה לא עניינך חצופה." היא צחקה.
"סליחה? את זו שכול הזמן סימסה לי ש…"
"צחקתי!" היא הרגיעה אותי. "רק רציתי להגיד לך- אנחנו ביחד."
"מה ביחד?!" צווחתי . "רישמי?!"
"רישמי רישמי." היא צחקה וחיבקה אותי.
"מזל טוב י'אחות." צחקתי ונישקתי אותה על הלחי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
למחרת קמתי בשעה 11 וחצי.
אמא ישבה במטבח ושתתה קפה.
"בוקר טוב מתוקה." היא אמרה לי כשהתיישבתי לידה.
"בוקר טוב." נישקתי אותה על הלחי. "איפה טיילור?"
"הוא מתקלח." אמא אמרה. "את רעבה?"
"קצת. יש עוגה?" שאלתי.
"כן, על השיש." אמא אמרה והגישה לי צלחת וסכין. העברתי את העוגה לשולחן מהשיש וחתכתי לי פרוסה.
"אז… איך היה אתמול?" אמא שאלה בזמן שלקחתי ביס גדול מהעוגה.
"כיף. איך היה אצלכם? הלכת עם סטיב ואישתו לבית קפה, נכון?" שאלתי.
"ולסרט. היה נחמד." אמא אמרה. "את הולכת היום לאנשהו?"
"כן. לאשלי. אנחנו נפגשים אצלה כמה ילדים." אמרתי.
"אה. טוב, אז תהני חמודה. מתי את יוצאת?" היא הציצה בשעון. "עכשיו עשרים לשתים עשרה."
"לא יודעת מתי כולם באים. אני אשאל אותה." אמרתי ויצאתי מהמטבח.
נכנסתי לחדר המקושר, בו אני ומישל ישנות. מישל עוד ישנה.
לקחתי את האייפון והתקשרתי לאשלי.
"היי נוגי." היא ענתה. "מה המצב?"
"מתי צריך לבוא אלייך היום?" שאלתי והתיישבתי על המיטה שלי.
"אוסטין מגיע עוד חצי שעה." היא אמרה. "אבל הוא מגיע קודם כדי לעזור לי לארגן הכול."
"אה. אז מתי לבוא?" שאלתי.
"תבואי עוד שעה. כולם באים עוד שעה." היא אמרה. "אמא שלי יוצאת עכשיו מהבית."
"להביא משהו?" שאלתי. "רוצה שגם אני יבוא יותר מוקדם לעזור?"
"אם את רוצה, אז תבואי. בכיף. אני יכולה גם להשאיל לך בגד ים אם באלך."
"אוקיי, סבבה. אז רוצה שאני יבוא בעוד ארבעים דקות בערך?" שאלתי. היא הסכימה, וניתקנו את השיחה.
"בוקר טוב." מישל התעוררה. "לאן את הולכת עוד ארבעים דקות?"
"את הרבה פעמים מצותת לשיחות של אנשים?" שאלתי בעצבנות וזרקתי עליה כרית.
"לפעמים היא נישקה אותי ויצאה מהחדר.
מה אני אלבש?
פתחתי את המזוודה. הוצאתי שורט, חצאית, עוד שורט, גופיה, חולצה, עוד חולצה, עוד שורט…
עכשיו צריך לבחור משהו.
אולי את השורט הטורקיז זוהר, ואת הגופיה עם ההדפס של אנגליה… או שכדאי לי ללבוש את החצאית?
הרמתי אותה. זו היתה חצאית מיני צרה בצבע כחול.
לא, אני אלבש את השורט הטורקיז, אבל איזו חולצה? אולי את החולצה עם ה…
"צריכה ליווי?" מישל נכנסה לחדר.
"לאן?" שאלתי.
"מצחיקה, לאן שאת הולכת."היא התיישבה לידי על המיטה. "דרך אגב, החולצה הזאת לא מתאימה לשורט."
"כן היא כן." חטפתי את החולצה מידה.
"בחיי, איפה כול מה שלימדתי אותך כול השנים האלה?!" היא קראה. "טוב, את צריכה ליווי או לא?"
"כן." אמרתי. "אבל למה שאת בכבודך ובעצמך תצאי מהמלון ותלווי אותי לחוף?" גיחכתי.
"כי אני הולכת עם ליאם לבית קפה. דה." היא אמרה. צחקתי ודחפתי אותה החוצה מהחדר כדי שאוכל להתלבש.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מסתבר שליאם ורון ישנים באותו החדר בבית המלון, כי שניהם עובדים.
כשירדנו למטה ליאם חיכה לנו ליד המעלית, ורון היה לידו.
כשהלכנו, ליאם כרך את ידו סביב מותנה של מישל, מה שגרם לה לצחקק ולנשק את לחיו.
בדיוק באותה צורה דבה הלכנו למסיבה, כך הלכנו גם עכשיו. ליאם ומישל הלכו מקדימה, אני ורון מאחורה.
כול הדרך שתקנו. לא כי התביישנו, פשוט לא היה לנו על מה לדבר…
"זה פה." אמרתי כשהגענו. מישל התקרבה אלי, נישקה את ראשי ונפרדה ממני.
"תהני." אמרתי לה אחרי שחיבקה אותי.
"ביי, אה… נוגה." ליאם חייך ונתן לי חיבוק.
"ביי." מישל אמרה ושניהם הלכו בחזרה.
"הם הולכים לאן שאנחנו הלכנו." רון חייך ותפס את ידי. נעמדנו אחד מול השני.
"איך אתה יודע?" שאלתי.
"אני המלצתי לו ללכת לשם." הוא אמר.
"וואלה."
"כן."
שתיקה.
הסתובבתי כדי שנמשיך ללכת, אך הוא תפס גם בידי השניה והחזיר אותי לעמוד מולו.
"מה?" שאלתי. הלב שלי דפק כול כך מהר שחשבתי שאני עומדת להתעלף.
"עוד לא הבנתי…" הוא הניח את ידו על לחיי. "עוד לא הבנתי מה קורה בין שנינו."
"ב-בין שנינו…?" גמגמתי. מה קורה לי? אני לא אחת שמגמגמת…
"כן." הוא אמר בביטחון. היינו נורא קרובים.
"מה אתה… מה אתה רוצה שיקרה בינינו?" הנחתי לו לעשות את העבודה.
"זה." הוא אמר וקירב אותי אליו. הוא קירב את פניו אל פני. את פיו אל פי, את שפתיו אל…
"היי חבר'ה!" אשלי צווחה ורצה לכיווננו, והרסה את הרגע שעוד לא קרה. נאנחתי.
"הפרעתי?" היא שאלה. "לא נורא. בואו פנימה, יש עוד הרבה לסדר. למה אתם עומדים ככה בחוץ?!"
אוסטין היה בפנים וסידר משהו בבריכה.
"כולם אמורים להגיע עכשיו." אשלי אמרה. "נוגה, בואי למעלה אני יביא לך את הבגד ים."
"אה… אבל," היא משכה אותי למעלה, ולא הפסיקה לפטפט.