החופשה הכי לא חופשתית שהייתי בה ~פרק 7~

הנסיעה הייתה ארוכה, ומרוב המוזיקה ששמעתי כמעט נגמרה לי הסוללה.
מזל שהבאתי איתי לאוטו את ספר המחזור.
אז הוצאתי אותו והתחלתי לקרוא.
התמונות יצאו דיי מזעזעות, והדברים שהמורה כתבה עלינו היו פשוט פלצניים.
לדוגמא, מה שהיא כתבה על רון- זה פשוט הרג אותי!
"רון אוהב לעזור לכולם,
ברצון, וחיוך גם.
איתו תמיד נמצאים החברים,
והוא אוהב לעשות כיף חיים. "
אני הייתי משנה את זה ל:
"רון לך לא יעזור לעולם,
כיי הוא חילזון, עם פרצוף מעוך גם.
איתו תמיד נמצאים השפוטים,
והוא אוהב להרוס להם את החיים!"
לקראת סוף הספר, החמשירים נהיו גרועים יותר ויותר, ואותי זה התחיל לשעמם.
אז התחלתי לקרוא את הברכות שכתבו לי.
יובל ומיקה כתבו לי את הברכות הכי מושקעות, וגם סבסטיאן שפעם אהבתי אותו והיינו חברים לחודשיים.
ואז נרדמתי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"נוגה! נוגה, קומי, הגענו!" מישל ניערה אותי. פתחתי את העיניים, וראיתי את הבית מלון הכי יפה שראיתי בחיי! הוא היה ממש גבוה, עם הרבה אורות ואפילו יכולתי לראות כמה מהברכות שלו מבעד לחלון.
פתחתי את החגורה ויצאתי החוצה מהאוטו.
ואוו! בדרך כלל אנחנו הולכים סתם לאיזה מקום, מלון סביר כזה. אבל זה- ואוו!
"ממש יפה פה!" אמרתי לטיילור, שהוציא את המזוודות מהבגאז'. מישל ואמא יצאו מהאוטו.
לקחנו את המזוודות והתיקים, ונכנסנו למלון.
בפנים היה יפה יותר מבחוץ… המון ספות היו ניצבות בלובי, ובקירות היו שתולות מנורות צבעוניות.
החלונות היו גדולים והים היה ממש קרוב. מישל חיבקה אותי מאחורה, ולחשה: "אני בוחרת מיטה ראשונה."
"לכי לעזאזל." מלמלתי והעפתי אותה ממני. היא נישקה אותי בראש.
אמא וטיילור נעמדו מאחורינו.
"סטיב!" טיילור קרא, ובחור שעמד מאחורי הדלפק ודיבר עם בחורה אחת, הרים את מבטו לעברנו.
לפתע הוא חייך, וקרא: "טיילור!" סטיב סימן לבחורה שדיבר איתה שתחכה לו, והוא ניגש אלינו.
"אחי, לא ראיתי אותך שנים." סטיב אמר לטיילור והשניים התחבקו.
לסטיב היה ריח חזק של סיגריות.
"את בוודאי מולי." סטיב אמר לאמא. היא הנהנה. הוא לחץ את ידה.
"אלו הבנות, הגדולה מישל והקטנה נוגה." טיילור אמר.
אמא שלך קטנה.
"הייי," מישל חייכה ולחצה את ידו. הוא חייך הושיט לי יד.
כולם הסתכלו עליי, ומישל נתנה לי קטנה עם המרפק.
"היי." אמרתי והתאמצתי לחייך. לחצתי את ידו.
"כן, טוב, הינה המפתח שלכם. שמרתי לכם במיוחד. ו… אני מקווה שתאהבו את החדר. אם יש בעיה תגידו, טוב, טיילור לך יש כבר את המספר שלי אז לא צריך להתקשר לקבלה או משהו. אממ.. עכשיו, איפה ליאם הזה…" סטיב הביט מסביב. "או, הינה הוא. ליאם!" הוא קרא, ונער נאה למדי, שהזכיר לי את רון במידה מסוימת, הסתובב והפיל תקייה וכול הניירות שהיו בתוכה התפזרו על הרצפה.
"ליאם, נו באמת." סטיב מלמל והתקרב אליו. "עזוב את זה. עכשיו, לך תעזור להם."
סטיב קרא לאחת העובדות שתסדר את כול הבלאגן, והוא חזר למשרדו.
ליאם התקרב לעברנו. היה לו שיער חום ועיניים ירוקות, והוא היה ממש חתיך. הוא לבש גופייה שחורה, מכנסי ג'ינס קצרים, כפכפים ועל ראשו היו משקפי שמש.
"היי, אני ליאם," הוא הציג את עצמו. "אני יעזור לכם עם המזוודות."
טיילור אמר שאת חלק מן המזוודות הוא ייקח, והוא גרר את המזוודה שלו ואת המזוודה של אמא לעבר המעלית. אמא הלכה אחריו. ליאם לקח את המזוודה שלי, ואז, כשפנה למישל, הוא התחיל להסמיק- וכך גם היא. שניהם התחילו ללכת, ואני הלכתי אחריהם.
"אז… אבא שלך מכיר את סטיב, ככה שמעתי." ליאם מלמל בחיוך קטן.
"טיילור הוא לא אבא שלי." מישל אמרה. "אבל בעיקרון כן, הוא וסטיב חברים."
נכנסנו למעלית, וכשהגענו לחדר ליאם הניח את המזוודות ליד הדלת ונפרד מאיתנו.
"אז… נראה אותך אחר כך," ליאם אמר למישל. "אה.. איך אמרת שקוראים לך?"
"לא אמרתי." היא הסתכלה הצידה. "אבל השם הוא מישל."
"שם יפה," הוא אמר בחיוך וגירד בראשו. "טוב, אז נתראה אחר כך, אני מקווה…"
נכנסתי לחדר. אמא וטיילור כבר היו בפנים.
"הם נתנו לנו סוויטה!" קראתי. בפנים היו כמה חדרים. אחד לי ולמישל, אחד לאמא ולטיילוק, שירותים, אמבטיה (עם ג'קוזי!) וחדר כניסה עם ספות, טלויזיה, יציאה למרפסת קטנה, פינת ישיבה ומטבחון.
נכנסתי לחדר שלי ושל מישל. היו שם שתי מיטות, ארון, מראת גוף, שידה ומנורה ליד כול מיטה, שידת מגירות, תמונה בין המיטות וטלוויזיה מול המיטות. שמתי את המזוודה שלי ליד אחת המיטות ויצאתי מהחדר.
"מישל!" ראיתי אותה עומדת במסדרון ומחייכת. "מישל! את חייבת לראות את החדר!"
היא עמדה שם, ובהתה בליאם שעזר לעוד כמה נופשים עם התיקים שלהם.
לפתע הפלאפון שלה צילצל. זה היה מייקל.
"הלו?" היא 'התעוררה' . "כן? היי מותק.." היא נכנסה לחדר כאילו לא קרה כלום. נכנסתי אחריה. היא אפילו לא התלהבה מהסוויטה. "אני מתה מגעגועים.. אל תדאג, אף אחד שאני יפגוש כאן לא יגרום לי לעזוב אותך… לא, ברור שלא… מה אתה חושב. כן? מה אתה אומר… וואלה. אז עוד יומיים, אה? יופי… ונדבר היום בלילה שוב! וגם מחר… עד שתגיע. יופי. כן. גם אני אוהבת אותך. ביי."