החופשה הכי לא חופשתית שהייתי בה ~פרק 9~

מישל המשיכה לעמוד שם כמה רגעים , והביטה בליאם המתרחק .
אחרי שהוא נעלם , סוף סוף הצלחתי לגרור אותה לכיסאות נוח . מצאנו שניים ריקים , והחלטנו להתמקם שם . הצבנו שולחן קטן בין שניהם והנחנו עליו את המגבות .
"אז .. ליאם, הא?" גיחכתי והתיישבתי על הכיסא .
"למה את מתכוונת ?" מישל היתממה והתיישבה על הכיסא השני .
"אל תשחקי אותה , אני ראיתי איך את הסתכלת עליו ." צחקקתי . "ואני לא רומזת ."
"את שחכת את מייקל ?" מישל שילבה ידיים .
"זה בדיוק מה שרציתי לשאול אותך ." אמרתי .
"מה את כבר מבינה . את כולה בת 16 ." מישל אמרה .
"אל תעופי , מישל , את גדולה ממני רק בשנה ." הזכרתי לה .
"שנה וחצי ."
"מה ההבדל ?"
"שלי יש רשיון נהיגה ."
"מה ? יש לך רשיון נהיגה ? למה לא אמרת ?"
"אמרתי ."
"אה נכון .. שמעתי אותך אומרת על זה משהו .. פעם .. פעמיים … לדקה .. כול החודשיים הראשונים."
"מצחיק מאוד , נוגה ." מישל אמרה , אבל היא לא כעסה יותר מדי .
"את לא מפסיקה לחייך , זה מוזר ." בחנתי אותה . "את לא ככה בדרך כלל ."
"טוב ." היא אמרה ובהתה בחלל האוויר .
"מה טוב ? " שאלתי . היא לא ענתה . "מישל ?" נאנחתי . הורדתי גם את החולצה , כדי להשתזף .
לפתע שמעתי שריקות וצחקוקים . אלה היו כמה בנים , בערך ארבע , שנראו בני גילי . שניים מהם היו דיי חתיכים , אבל השניים האחרים לא היו משהו מיוחד . לא מכוערים , אבל לא חתיכים .
הם שרקו בקולות , קרצו וצחקו .
נו באמת , כאילו שאף פעם לא ראיתם בת עם בקיני . גלגלתי עיניים .
מישל נאנחה , שילבה ידיים מאחורי הצוואר ונשענה לאחור . היא הורידה את הגופייה ונשארה עם בגד הים , והחליקה את משקפי השמש על אפה .
היא החלה לפזם שירים , ולזמזם כול מני דברים . לפתע הפלאפון שלה צלצל .
מי מביא פלאפון לבריכה בבית מלון , לעזאזל .
"הלו ? מייקל , התגעגעתי . אוי , באמת ? אין , אני פשוט חולה עלייך . נו ? חדשות רעות ..? למה אתה מתכוון ? מה ? למה ?! אבל מתי ? עוד שבוע ?? רגע , אולי זה קרוב למלון שלי .. אתה חייב ? אוף .. מייקל , אולי תבקש מאמא שלך ש.. מה ? אוקיי .. טוב . ביי."
"מה קרה ?" שאלתי בשנייה שניתקה .
"מייקל אמר שכמה קרובי משפחה שלו באו מקנדה , והם במלון בחוף. וההורים שלו מכריחים אותו לבוא איתם לפגוש את הקרובי משפחה שלו . " מישל נאנחה .
"נו , מה הבעיה ? אולי הם במלון שלנו , תשאלי אותו !" הפצרתי בה . רק שלא תצא דוחה ותבגוד בו עם ליאם . אם היא מסוגלת בכלל …
"הוא אמר שהוא כבר בירר והם לא איתנו . והוא יבוא רק עוד שבוע .." מישל הביטה בי בעצב .
"נו , זה רק שבוע ."
"רק שבוע ? מה זה , רק שבוע ! הוא חבר שלי , אני מתגעגעת אליו … "
"טוב , לקחתי את הפלאפון שלך . " אמרתי .
"קחי ." היא אמרה . "אני נכנסת לשחות קצת . אני חייבת לעשות ספורט ."
לקחתי את האייפון של אחותי , וחיפשתי מקום להתקשר ליובל .
ואז ראיתי מין מרפסת כזאת ליד הבריכה , והיא ממשל מעל הים . נעמדתי שם וחייגתי ליובל .
"הלו ?" שמעתי את קולה המוכר .
"יובי !" קראתי .
"נוגי ?" היא אמרה , וברקע שמעתי קולות של ילדים קטנים שמשחקים או משהו .
"כן !" אמרתי ונשענתי על מעקה המרפסת . "איך הולך ?"
"בסדר , אני אצל בני דודים שלי עכשיו . אבל הכי חשוב זה איך אצלך ?" היא שאלה .
"עד עכשיו סבבה . אנחנו בסוויטה ענקית , עם ג'קוזי , המקום הזה גדול ממש ומהמם . ואין כאן כל כך הרבה אנשים , כי זה ממש יקר . בחיים לא היינו במקום כזה . מזל שלטיילור יש פרוטקציות ."
"אה , נחמד . חכי אני יוצאת רגע מהבית של דודים שלי למה אני לא שומעת אותך בגלל כול הרעש שיש כאן." יובל אמרה . שמעתי טריקת דלת . "אוקיי , אני בחוץ . דברי ."
"נראה לי שזהו ." אמרתי והבטתי בים . "עכשיו אני ומישל ירדנו לבריכה."
"אה ." יובל אמרה . "היי, שחכתי לשאול – פגשת בנים ?"
"כן." צחקקתי. "אבל סוטים." סיפרתי לה על מה שהיה כשהורדתי את החולצה מעל הבגד ים.
"הם היו חתיכים?" היא שאלה . אוי , יובלי יובלי …
"חלקם." אמרתי.
"חתיכים כמו רון ?" יובל צחקקה. "סתם, צחקתי."
"רון חתיך." אמרתי. "אפילו את אמרת את זה. אבל האופי שלו מעצבן אותי, אני יכולה להשתגע."
"טוב, נו, בנים. אבל מייקל שם?" היא שאלה. אמרתי לה שהוא יגיע עוד שבוע .היא צחקה ואמרה שבטח מישל לא שורדת .
"סוג של ." אישרתי . "קשה לה. אבל ת'אמת ? נראה כאילו יש תגבורת .."
"למה הכוונה?" היא התעניינה. סיפרתי לה על ליאם.
"אל תדאגי. אני ראיתי בבצפר את אחותך עם מייקל כמה פעמים. הם דביקים מידי בשביל בגידה."
"אבל ליאם אחד החתיכים." התוודתי.
"טוב , אני חייבת לסגור. אני אדבר איתך . ביי נוגי ." יובל אמרה. "ותצלמי לי את ליאם." היא צחקה.
"את ליאם ? את כבר תראי כשתגיעי לפה ." אמרתי. "את כבר תדעי שזה הוא."
שתינו צחקנו. שמעתי את אמא שלה קוראת לה להיכנס, אז נפרדנו וניתקתי את השיחה.
השמש החלה לשקוע , והיה ממש שקט. שמעתי רק את השחפים שריצדו מעל הים.
רוח בריזה נעימה החלה לנשוב , ואחרי היום החם זה היה מה שאני הייתי צריכה.
הייתי לגמרי לבד . סידרתי את החלק העליון של בגד הים, שטיפה החליק לי.
"היי." שמעתי קול בטוח , אך שקט ונעים. התסובבתי במהירות. "צריכה עזרה בזה?"
לא האמנתי …
זה היה רון.