החיים בזבל-פרק 19

פרק 19:
הייתי בשוק לא ידעתי איך להגיב אז ישר חיבקתי אותה ״תוכלי לקחת אותי הביתה?״
״כן בטח בואי״ עניתי והתקדמנו לאוטו הסעתי אותה הביתה ״מה את מתכוונת לעשות ?״ שאלתי ״לא יודעת אני צריכה לחשוב על זה נדבר״ ענתה ויצאה מהאוטו נסעתי הביתה ונכנסתי ״היי מה קורה??״ שאלתי את נתי עמית ורז בסלון ״בסדר איפה היית ?״ שאל נתי שהתיישבתי לידו ״סתם עם נופר מה התגעגעת אליי נשמה שלי?״ שאל וכרכתי את ידי סביב צווארו ונישקתי אותו בלחי ״כול דקה שאת לא איתי אני מתגעגע ״אמר ונישק אותי קלות על השפתיים ״מספיק עם קוצי מוצי הזה״ אמר עמית ועלה לחדר ״ מה עובר עליו ?״
״סתם הוא עצבני עליי״ אמר רז
״למה?״שאלתי
״כי רז שלנו חבר של ליאן״ אמר נתי
״ואווווו רזיי בהצלחה״ אמרתי וחיבקתי אותו
״תודה אנחנו מחר חצי שנה ביחד אז אנחנו נוסעים עוד לאילת״
״מה אבל מאוחר ״אמרתי
״כן אני יודע אבל היא לא יכלה שנסע בבוקר אז אמרנו שניסע בלילה רגע שיט פאק מה השעה?״ שאל רז
״שמונה ״ ענה נתי
״טוב ביי חבר׳ה אני חייב לזוז ״ אמר לקח את המזוודה שלו ויצא ואייי איל אני שמחה בשבילו החלטתי לראות מה עמית אז עליתי למעלה
״היי״ אמרתי שפתחתי את הדלת הוא שכב במיטה ״מה קורה איתך?״ שאלתי ״סתם ״ אמר ומשך בכתפיו
״אפשר לשאול שאלה אבל תעני בכנות טוב?״ שאל
״טוב״
״שכבתם?״
״עמיתתתת !!!״
״אמרת שתעני״
״כן למה מה זה אכפת לך ״
״סססרבאקקק ערס יאלה ביי״ אמר ויצאה מהחדר ושמעתי את הטריקה שלי הדלת בבית
״מה עובר עליו״ שאל נתי
״לא יודעת באמת שלא יודעת״
״טוב אני זז לחבר לקחת משהו חמש דקות מגיע בסדר?״
״כן נתי אני יסתדר לבד אתה יכול ליסוע גם לחצי שעה שעה״
״אל תגזימי אני יתגעגע חחחח סתם בובה זה רק משהו קטן ״ אמר
״טוב ביי בובי״ אמר ונישק אותי ויצא הלכתי לסלון וראיתי טלוויזיה ואז נשמעה דפיקה הלכתי לפתוח וזה היה הוא ׳האיש המסתורי׳ הלכתי מהר אחרורה הוא רץ אלי ונפלתי על הספה ואז על השולחן קיבלתי מכה חזקה מהשולחן אבל לא וויתרתי קמתי התחלתי לרוץ והוא אחרי האגרטל שהיה ליד המדרגות נפל הלכתי לחדר שלי ונעלתי ידעתי שיש לי מספר מועט של דקות או אפילו שניות אז החלטתי לרשום מכתב הוא הצליח לפתוח את הדלת הכנסתי את המכתב מתחת למקלדת של המחשב הוא תפס לי ביד ובלי לחשוב נשכתי לו אותה ובזמן שהוא התקפל מכאבים נתתי לו בעיטה והתחלתי לרוץ הגעתי למטבח הוצאתי סכין הוא התקדם אלי עם הקדח נשמעה יריה ואז הכול הפך לשחור לא ראיתי כלום העיניים שלי נסגרו ונפלתי על הריצפה

נקודת מבט נתנאל :

״בובה שלייי ״ צעקתי שהגעתי הביתה אבל כשפתחתי את הדלת חשכו עיניי הכול היה מבולגן והיה מלא דם בסלון ובמטבח התחילית לקרוא לה בכול הבית אבל לא היה אף אחד דמעות התחילו לרדת התקשרתי לעמית
״מה ?!?״ ענה בעצבים דפוק זה מה יש לו
״בוא הביתה דחוף!!״ צעקתי
״מה קרה?״ אמר בעדישות עוד שנייה נתתי לו בןקס דרך הטלפון
״בוא דחוף אני חושב שחטפו את שירן״