החיים בזבל פרק 25+26

פרק 25
עמית
הגעתי הביתה וחיכתה מונית ליד הבית ניגשתי אליה והנהג הביא לי פתק וישר רצתי הביתה

״אוקי אז ליאן ונופר אתן פה אנחנו נילך עמית אתה מוציא את שירן ובטח גם בר הסתבך ואני ורז נעיף את הבריונים משם אבל אתה חייב להיות מהיר וזריז וזה בשבילך ״ אמר רון ונתן לי אקדח
״תשמרו על עצמכן״ אמרה נופר וקמה עם הבטן העגלגלה שלה לחבק אותנו וגם ליאן באה וחיבקה אותנו ״זה לא פרידה נכון?״ ״ממש לא אנחנו נחזור כולנו לא יודע איך אבל נחזור כולם״ אמר רז התחבקנו ויצאנו אחרי שעה נסיעה הגענו לבנין באמצע שום מקום אני עלינו ביחד וכשהגענו לקומה השנייה התפצלנו פצחתי כמה דלתות והחדרים היו רקים עד שהגעתי לדלת האחרונה העפתי אותה מהמקום כי היא הייתה נעולה והם היו שם מצאתי אותה בין הזרועות שלו והבטן שלה היא..היא בהריון? שניהם קמו אליי נתנאח עזר לה לקום ואני רצתי אליה לחיבוק כמה שהתגעגעתי אליה ״אני לא מאמין שמצאנו אותך״ אמרתי ״פשש מה שירן כול החברים שלך פה אה אמר החולה נפש והעיף את רז ורון לעברנו

שירן
״די בר זה נגמר״
״זה לא נגמר עד שאני יגיד את לקחת לי הכול שירן ואני יקח לך גם ״ אמר וכיוון אלי את האקדח ואז נשמעה יריה

פרק 26 :

נקודת מבט שירן :
״שירני ?״ קראה נופר ונכנסה לחדרי וקטעה אותי מחוט המחשבה לא הרמתי את עיני אליה כבר שבוע עבר מאז שבוע שהלב שלי הוא כבר לא שלם שיש בי ריקנות שאני לא יכולה להסביר בכלל עד כמה אני ריקה
״את רוצה לבוא לאכול?״ שאלה והתקרב אלי והתיישבה לידי ואני רק החזרתי את עיני חזרה לנקודה שעל הרצפה
״שירני את חייבת לצאת מזה אני יודעת שזה קשה אבל את חייבת לצאת מזה בואי תאכלי שבוע את לא אוכלת אני יודעת שזה קשה כולנו מרגישים אובדן וריקנות אבל אנחנו צריכים להמשיך לשרוד שבאתי לבית חולים כול כך כבר רציתי לראות אותך ולחבק אותך במשך כול הזמן הזה שלא הייתי הרגשתי ריקנות נוראית ואז כששמעתי את קולך הקטן והצרוד פחדתי להסתובב ולראות אותך פחדתי אבל הסתבובתי ומצד אחד שמחתי ומצד שני כאב לי כאב לי לראות אותך ככה פעם ראשונה שראיתי אותך כול כך שבירה שרק אם הייתי עושה לך פו היית עפה שירן את היית איתי מתי שכולם היו נגדי בבקשה שירן תצאי מזה אני צריכה אותך בחזרה״ אמרה ודמעה ירדה במורד הלחי שלה
״הוא האבא של הילד שלי נופר אני לא יכולה יותר איך אני יגדל את הילד הזה בלי אבא שלי״
״אנחנו נעזור לך ״ נשמע קול מהכניסה הסתובבנו שתינו ועמית עמד שם בכניסה באותו זמן שזה קרה עמית נסע לא יודעת לאן והוא אמר רק שהוא צריך הפסקה מהכול וכנראה שבהפסקה שלו נגמרה נופר קמה וחיבקה אותו הוא חיבק אותה חזרה אך עיניו עדין היו עלי הם התנתקו והוא התקדם אלי והושיט לי את ידו החזקתי פה פשוט נפלתי לחיבוקו ופשוט כול הבכי שהתאגר במשך כול הזמן הזה הוא התיישב על המיטה של נתנאל שכבר לא יחזור ואני עליו בוכה לתוך צווארו ״הוא לא יחזור יותר״ אמרתי תוך כדי הבכי ״לא הוא לא״ אמר וחיזק את חיבוקו ״אני אהבתי אותו,אני עדין אוהבת אותו״ אמרתי בבכי שהתחזק ״אני יודע שירני אני יודע״ אמר.
פתחתי את עיני וראיתי שאני בחדר שלי כנראה מכול הבכי נרדמתי לקחתי את הכרית והנחתי את ראשי עליה וחיבקתי אותה חזק
—-
הרופא יצא מחדר הניתוח והסתכל עלינו במבט כואב ״הוא עבר את הניתוח אבל אני לא בטוח שהוא יעבור את הלילה מצטער ״ אמר הרופא ״אנחנו יכולים להיכנס אליו?״ שאל רון
״אחד אחד״ אמר הרופא וכולם הסתכלו עלי הסתכלתי עליהם ופשוט הלכתי לא יכולתי לעמוד בזה נכנסתי לשירותים והסתכלי על עצמי במראה הייתי ניראת זוועה ואז נפתחה הדלת של השירותים וליאן עמדה שם ״אני לא רוצה שאם הוא יפתח את עינו הוא יראה אותי ככה ״ אמרתי ליאן חיכה חיוך קטן שהביעה רחמים וכאב והושיטה לי את ידה הנחתי את שלי אליה ונסענו הביתה״
—–
״מלאך קמת?״ שאלה ליאן כשראתה את עיני פתוחות ואני רק הנהנתי לא היה לי כוח להוציא קול קטן מגרוני ״להביא לך משהו לאכול לשתות ?״
״לא אני יכנס להתקלח״ אמרתי בקטל חלש ושבור והיא הנהנה ויצאה לקחתי מגבת ובגדים ונכנסתי לשירותים נעלתי את הדלת ומילאתי את האמבטיה שעוררה בי זיכרונות של הזמנים שאני ונתי שלי היינו עושים אמבטיות ביחד פשטתי את בגדי ונכנסתי לאמבטיה

—–
״הוא התעורר והוא מבקש לראות אותך״ אמרה נופר הנהנתי ונכנסתי לחדר עינו היו עצומות התיישבתי בכיסא שלידו וליטפתי את שיערו הנעים והוא פתח את עיניו באטיות ״אהובי״ אמרתי וקירבתי את ראשי אליו ״מלאך שלי״ אמר בחיוך קטן
״אני אוהבת אותך אתה חייב לשרוד את הלילה הזה נתי אתה חייב אני לא ישרוד בלעדיך אתה חייב״ אמרתי ודמעות התחילו לזלוג מעיני הוא פינה לי מקום על מיטתו עליתי למיטה נכנסת בין זרועותיו יד אחת של מסביב צווארי והשנייה על בטני העגלגלה
״שירני לא משנה מה יקרה אני תמיד יאהב אותך ואם אני ימות אל תתאבלי עלי כול כך הרבה תמשיכי הלאה״
״לא אתה לא אתה לא תמות אתה לא תשאיר אותי לבד אתה שומע ?״
״זה לא בשליטה שלנו שירן״
״אתה חייב להילחם נתי אתה חייב אנחנו עברנו כול כך הרבה קשיים ומגיע לנו להיות מאושרים נתי ״
״אני ילחם אני נשבע״
—–
ראיתי את סכין הגילוח ליד הכיור וכול כך רציתי להיפצע שכאב אחר יעסיק אותי שלא כאב הלב יעסיק אותי נשמע דליקה מכיון הדלת ״שירן המנחמים הגיעו בואי זה גם ככה יום אחרון ״ נשמע קולו של רז מבעד לדלת ״ פתחתי את הפקק של האמבטיה ניגבתי את עצמי לבשתי את הטרנינג השחור עשיתי קוקו גבוה ויצאתי התיישבתי על המזרון שישבתי עליו כול השבוע הזה וכול יום באו אנשים אחרים ולפעמים אותם אנשים לנחם אותנו לנסות לשמח אותנו
——
״צוות החייאה לחדר 301״ נשמע בקריזה ומלא אנשים רצו והבנתי שזה לכיון החדר של נתי שלי לאחר שעה שעשבנו בחוץ אמרו לנו שליבו הפסיק לפעום והוא לא נושם והם לא הצליחו להחיות אותו רצתי לתוך חדרו רופאים ניסו לעצור אותי אך ללא הצלחה החזקתי בראשו ״בבקשה נתי אתה חייב אתה אמרת שאתה תילחם נתי בבקשה אתה הבטחת לי שאתה תילחם עלינו אתה הבטחת לי חיים טובים יותר אתה הבטחת להתחתן איתי השנה בבקשה נתי אתה לא יכול להשאיר אותי לבד נתי שלי בבקשה ״ צרחתי בבכי ״אני אוהבת אותך כול כך אתה לא יכול לעזוב אותי בבקשה ממך תחזור תילחם נתי אתה חייב ״ אמרתי בקול כל כך שבור באו רופאים ולקחו את מיטתו ״לא אל תקחו לי אותו בבקשה אני לא יוכל לחיות לבד בבקשה ממכם״ צרחתי לתוך החלל הריק נופר ליאן רז ורון חיבקו אותי חזק שבורים גם הם התיישבתי על הרצפה בוכה ושבורה ולא מצליחה לעכל את זה שאני לבד עכשו
—-
עמית התיישב לידי \"אנחנו נעבור את זה ביחד שירני שלי אני ישמור עלייך את לא תהיי לבד\"
\"אל תבטיח דברים עמית נתי הבטיח לי חיים טובים יותר והנה הוא כבר לא פה\" אמרתי תוך די בהיה בנקודה שעל הקיר \"יהיה בסדר אני מבטיח שירן אני פה ואני נשבע לך שכלום לאיקרה לך ואני יעזור לך לגדל את האוצר הקטן הזה שיש לך בבן ואת לא תהיי לבד יותר אני לא יצליח למלא את כול החלל שהוא השאיר אבל אני ינסה למצלא לפחות חצי \" אמר עמית וחיבק אותי \"למה כלום לא הולך עד שהגיע לי משהו טוב לחיים וגרם לי כול הרבה אושר הוא פשוט עזב מה עשיתי לא בסדר\" אמרתי ודמעות החילו לזלוג על הלחי שלי מתחילה לעל שהוא לא יחוזר יותר