החיים בזבל-פרק22

פרק 22:
"תןן ליי לצאת חתיכתתת אפססס אכלתי כמוך מלא לארוחת בוקר כול יום בחיי אפילו את הפנים שלך לא הראת לי כול השבוע המזורגג הזה ועוד משהו יש לי להגיד לך עלוב קטן אתה רוצה להרוג אותי לסתם לכלום לא עשיתי לך כלום ואתה סתם רודף אחרייי מטומטם"
פתאום הדלת נפתחה בבום והוא נכנס קצת נבהלתי והלכתי טיפשה אחורה הוא התקרב אלי ממש ותפס לי בפנים
"את יודעת אחרי שברחת והשאר אותנו לבד הוא התחיל להרביץ לי כי אני הייתי אשם עד ש…הוא התאבד כן הוא התאבד בגללך"
"על מי אתה פאקינג מדבר?"
"את זןכרת עוד לפני שהכרת את המליונר שלך היה לך חבר שהיה מרביץ לך את זוכרת את עומר ?"
ואז נזכרתי בעומר ובאח שלו שהיה החבר הכי טוב שלי אני לא מאמינה עומר מת ? ורגע אז מי זה אמלה זה בר אח שלו
"בר זה אתה ?" שאלתי מופתעת
"חיפשתי אותך כול כך הרבה כדאי לספר לך שהוא מרביץ לי אבל את נעלמת ושכחת ממני לגמריי"
"אני כול כך מצטערת בר באמת אבל למה אתה רוצה להרוג אותי חשבתי שאנחנו חברים טובים "
"היינו חברים טובים עד שאת הרסת את זה בזה שעזבת והשארת אותי לבד ואני אהבתי אותך אהבתי אותך כול כך לא בתור ידידה הייתי כול כך מאוהב בך את הפנטת אותי כמו שהפנטת את אחי ואני לא יסלח לך על זה שגרמת לי אהה סליחה לו להתאבד"
"בר בבקשה תשחרר אותי נוכל לחזור לקשר בבקשה ולמה כול השנים האלה לא אמרת לי כלום…"ואז שבאתי לסיים את המשפט כאבים נוראים תקפו אותי בבטן התקפלתי וזעקתי מכאבים ראיתי בעייינים של בר שהוא נבהל "בר תעזוררר לי קח אותי לרופא"
הכאבים היו כול כך חזקים שהרשתי שדוקרים אותי מליון דקירות והוא פשוט ישב שם והסתכל עליי עד שכבר לא יכולתי יותר ועייני נעצמו
—————–
קמתי בבוקר ובר לידי הסתכלתי עליו במבט שנאה כול כך רציתי להרוג אותו שהוא נתן לי ככה לסבול אני באמת לא ידעתי שככה הוא הרגיש למה הוא מאשים אותי
"היה כאן רופא ואני צריך להגיד לך מה הוא אמר"
"דבר" אמרתי והסתובבתי אליו
"רציתי כול כך שהדבר הזה יהיה ממני ולא מאיזה מליונר"
"על מה אתה מדבר בר?" האצתי בו
"את בושה ואני מתכוון לסיים את זה כמה שיותר מהר "
"ברר אני מתחילה להתחרפן והפיוזים המאוד קצרים שלי עולים דבררר"
"אתת בהריון מטומטמת !!!!" צעק ורץ החוצה כמו איזה ילדה אבל רגע מה אני בהריון מה זה לא יכול להיות או שכן ? אני בהריון מנתנאל? אני לא מאמינה דמעות התחילו זלוג לי על הלחי הייתי מאושרת ועצובה באותו הזמן אני לא מאמינה אני פאקינג בהריון

נקודת מבט נופר :
"רון?" קראתי לו היינו אצלו בבית הוא קיבל את זה בסדר בהתחלה התחרפן ואז כשסיפרו לנו על שירן התחרפנתי לא החזקתי את עצמי והשתגעתי התחלתי לבכות והוא החזיק אותי ואמר שנעבור הכול ביחד אני כבר חודש שני כגילינו הייצי לקראת סוף חודש ראשון ועכשו אני חודש שני
"מה ?"
"אני הלכתי לבית של עמית " הודעתי לו
"בי מאמי שמרי על עצמך ותודיעי לי אם יש חדש אני עוד מעט זז לחוג להגנה עצמית שעמית מצא "
"טוב ביי בובי "
נכנסתי לבית וכולם היו בחדרים נתנאל לא יצא כול השבוע מהחדר והיום החלטתי שאני נכנסת אליו לחדר דפקתי בהתחלה והוא לא ענה ואז פתחתי את הדלת והוא היה במיטה החדר שלו היה נירא זוועה הוא הרים את הראש מהכרית אלי והחזיר אותה
"נתי אתה חייב לצאת מזה את חייב להילחם עלייה היא לא מתה היא חייה ואתה חייב לקום ולהזיז את עצמך להציל אותה " אמרתי והתיישבתי לידו
"נופר אני לא יכול אני נקרע מבפנים רק מהמחשבה שאולי הוא עשה לה משהו"
"ייאלה קום בוא להתקלח" אמרתי והקמתי אותו למקלחת אחרי שהוא התלבש יצאנו קצת לנשום אוויר ואחרי שעתיים חזרנו הביתה וראינו את כולם יושבים בסלון
"קרה משהו ?" שאלתי
"כן אנחנו הולכים לראות מה עם שירן אתה בא?" אמר עמית
"זאת לא שאלה אפילו" אמר נתנאל
"אני באה " עניתי וגם ליאן הודיעה שהיא באה
"לא את לא באה נופר את בהריון להזכירך וזה מסוכן לך וליאן את חייבת לשמור לי עלייה "
"את מה ?!?!?!?!?!?!?!?" כולם צעקו
אופס (?)
"כן אני בהריון חודש שני ובגלל המצב לא יצא לי לספר לכם יאללה לכו תיראו מה עם חברה שלי " כולם נתנו צ'פחות לרון ואני וליאן ישבנו בבית ודיברנו וסיפרתי לה הכול