החיים לא תמיד דבש.. ~4~

בסוף היום חזרתי הביתה ובדרך, כשהלכתי ראיתי את טיילור בצד השני של המדרכה , היו לנו כמה מבטים חטופים.
"ניקול? את יכולה לעצור לשנייה?" שמעתי , הסתובבתי והסתכלתי על טיילור והסתובבתי חזרה והתחלתי ללכת יותר מהר לכיוון הבית .

כשנכנסתי הביתה אימי שאלה " איך היה בבית הספר?" "כרגיל" אמרתי.
ישבנו לאכול צהריים, במשך כול הארוחה לא דיברנו אבל היו לנו כמה פעמים שהסתכלנו אחת על השנייה וחייכנו והמשכנו לאכול , אחרי הארוחה עליתי לחדרי , עשיתי את כול השיעורים והתיישבתי במחשב.
וראיתי כתבה , " ילדה התאבדה בעקבות בריונות, וחשבתי לעצמי .. אותה ילדה סיימה את כול החיים שלה בשנייה, את כול הסבל , אני בטוחה שעכשיו יותר טוב לה". באותה שנייה אמרתי לעצמי , אולי כדאי שגם אני אתאבד? זה יגרום לכולם רק טוב , אני יפסיק לעצבן את כולם , אני יפסיק את כל הסבל הזה , כי כבר נמאס לי. באותו ערב הלכתי לישון עם דמעות .
וביום למחרת קמתי בבוקר , התארגנתי לבית הספר ויצאתי ..
הבוקר הלכתי ברגל כדי לחשוב על כל מיני דברים ,
כשהגעתי לבית הספר כרגיל במשך כל היום היו קללות ומילים ועלבונות וילדים שלא מבינים שהמילים שלהם פוגעות. במשך כל היום ראיתי את טיילור מסתובב עם הבנות הפרחות והיו לנו כמה מבטים חטופים , בסוף היום לקחתי את כול הספרים והמחברות שלי מהלוקר וכשלקחתי הכול , דף קטן נפל. הרמתי את הדף וראיתי שכתוב בו משהו . התחלתי לקרוא והיה כתוב בו " אני מצטער, אבל אני חייב להיות עם הבנות האלו כדי לשמור על המוניטין שלי.. טיילור "
כשקראתי את זה ממש התבאסתי , שמתי את כל הדברים שלי בתיק , בדקתי שוב שהלוקר שלי ריק וסגרתי אותו. הוצאתי מהתיק עט ודף, התיישבתי על הרצפה והתחלתי לכתוב ,
לטיילור.. אני באמת חשבתי שאתה שונה, באמת התחברתי אלייך ואתה הבנאדם הראשון שבאמת ניסה להתחבר אליי, אבל כניראה שטעיתי , כניראה שאתה לא באמת כזה וכנראה שאחרי היום אני לא יציק לכם ולא יעצב אותכם וזהו , באמת שהיה לי כיף להכיר אותך ולהגיד את האמת פיתחתי רגשות, אבל אני בטוחה שזה חד צדדי אז אל תדאג לי, ושיהיו לך חיים טובים.. אוהבת ניקול"
שמתי לו את זה בלוקר והלכתי , כשהגעתי לבית ראיתי שאימי השאירה לי פתק במטבח.
"ניקול אני בעבודה, אני יחזור בסביבות 11 בלילה, ואבא טס לניו יורק לכמה ימים מהעבודה, אוהבת אמא "
ישר אמרתי לעצמי "זאת ההזדמנות המושלמת!"
עליתי לחדר שלי וזרקתי את התיק בחדר, לקחתי דף ועט והתחלתי לרשום
"אמא ואבא היקרים, מה שעשיתי זאת הייתה החלטה שלי , והיא לא קשורה אליכם , זה לא משהו שעשיתם .
זה לא באשמתכם ואני מאוד מצטערת אבל נמאס לי מהחיים האלה , נמאס לי לסבול כבר ובטח כשתקראו את זה אני כבר לא אהיה פה , ושתדעו שתמיד אהבתי ואני תמיד אוהב."