החצי השני שלי – פרק 17

•ירין•

״קדימה מתוקה שתפי אותי במחשבות שלך״ הפסיכולוגית אמרה.
״אני לא חושבת על כלום״ אמרתי לה.
״מה מטריד אותך״ היא שאלה.
״את״ אמרתי בזלזול.
״איך את מרגישה בקשר לאלי? הבנתי שהייתן מאוד קרובות״ היא אמרה.
״סליחה אבל, די, זה מספיק״ אמרתי ויצאתי מהחדר.

•לירי•

חיכינו כולנו בתור לפסיכולוגית, לא יאמן פשוט. אם מישהו פה לא בסדר זאת מירנדה ולא אנחנו. הם לא נותנים לנו אפילו לשכוח, לא משנה כמה נרצה.
ירין יצאה עצבנית מהחדר.
״היי מה יש?״ שאלתי אותה בעודי קמה מאחד הכסאות בחדר ההמתנה.
״אני לא משתפת בזה פעולה״ היא אמרה ויצאה מהבניין.
״מה יש לה?״ עדיאל שאל אותי בעודי מתיישבת חזרה בכסא.
״לא יודעת..״ אמרתי בכנות.
***
אחרי המפגשים של כולנו עם הפסיכולוגית שכמובן לא הועילו לאף אחד, חזרנו כולנו לפנימייה. הלכנו בנות לחדר שלנו ונשכבנו כל אחת במיטתה, וכרגיל הגענו למצב שכולן מסתכלות לבסוף על המיטה הריקה, הקרה, המיטה שהייתה שייכת לאלי.
״תגידו אתן חושבות שיביאו לנו שותפה חדשה?״ ירין שאלה.
״לא..אולי, לא יודעת״ אמרתי מבולבלת.
״אני מקווה שלא״ טל אמרה.
״יהיה קשה מדי לראות פה מישהי חדשה״ טל הוסיפה.
״אני רוצה לבקש ממירנדה שלא תביא לנו מישהי חדשה, גם ככה קשה פה״ אמרתי וקמתי מהמיטה.
״לאן?״ טל שאלה.
״קבעתי עם עדיאל״ אמרתי.
״תהנו מתוקים״ ירין אמרה ויצאתי מהחדר לכיוון הגבעה.
**
״אתה יודע זה קשה, לעשות כאילו כלום לא קרה״ אמרתי לעדיאל.
ראשי היה על חזהו ושכבנו שנינו על הדשא שבגבעה. מאז שאלי נפטרה אנחנו באים לפה כמעט כל יום, שלמישהו קשה או עצוב, שהוא חושב עליה, או סתם להיות ביחד.
״אני יודע״ הוא אמר ושיחק עם שערי.
״איך אפשר להמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה?״ שאלתי אותו.
״זאת הבעיה הכי קשה, שאי אפשר״ הוא ענה לי בכנות.
״עד כמה שרוצים זה פשוט לא אפשרי״ הוא הוסיף.
״אתה היחידי שאני יכולה לדבר איתו על אלי בלי שיפרוץ בבכי״ אמרתי לו.
״גם לי זה קשה אני לא אומר שלא, פשוט הקשר בנינו היה מסובך..״ הוא אמר.
״מה היה?״ שאלתי בהתעניינות.
״סתם..״ הוא ניסה להתחמק.
״היי ספר לי״ אמרתי לו ותפסתי את פניו ככה שיסתכל לתוך עיני.
״את זה שהיינו פעם ביחד את כבר יודעת״ הוא אמר.
״כן״ אמרתי לו.
״אבל את לא יודעת איך היא הייתה פעם״ הוא אמר.
״היא הייתה ממש ברבי קטנה, היא לא נתנה לי לעשן לידה, כלום. היא שמרה על עצמה כל כך שזה מפחיד באיזה אמות״ הוא הוסיף.
״אלי? אלי שלנו? ברבי?״ שאלתי בשוק.
״כן״ הוא גיחך.
״עד שיום אחד.. נמאס לה להיות הטובה והתמימה, אז היא פשוט הרסה הכל, את עצמה ואותנו״ הוא אמר.
״מה היא עשתה?״ שאלתי וקמתי לישיבה.
״התחילה לעשן, סמים, סיגריות, קעקועים, מה לא״ הוא אמר.
״מה? אבל אני לא זוכרת עליה קעקוע אחד או סיגריה אחת אצלנו בחדר״ אמרתי לו.
״כי שלחתי אותה לגמילה, והיא מסתירה את הקעקועים, יש לה על הכתף אז היא לא הולכת עם גופיות, ויש לה בכף הרגל ככה שהיא תמיד עם נעליים סגורות״ הוא אמר.
״המכור לסיגריות שלח את אלי למכון גמילה?״ שאלתי אותו.
״כן.. אהבתי אותה והיא הייתה חשובה לי״ הוא אמר.
״וזה הצליח?״ שאלתי.
״כן״ הוא ענה.
״עד כמה שידוע לי כן..״ הוא אמר.
שכבנו כמה דקות ככה, בלי לזוז על הדשא, מביטים על הכוכבים ושותקים.
״שנחזור?״ שאלתי מפרה את הדממה.
״כן״ הוא אמר והלכנו שנינו לחדרים.
נכנסתי לחדר וישר הבנות שאלו שאלות.
״לירי! חיפשנו אותך בכל הפנימייה איפה היית?!״ טל שאלה עצבנית.
״בגבעה״ עניתי.
״אמרתי לך שהיא שם!״ ירין אמרה.
״מה קרה?״ שאלתי לא מבינה.
״מירנדה אמרה שמביאים מישהי חדשה, לחדר שלנו, במקום אלי..״ טל אמרה.
״ידעתי שזה יקרה בסוף״ מילמלתי.
״מתי היא באה?״ שאלתי ובדיוק נשמעה דפיקה על הדלת.
״עכשיו״ טל אמרה.
הסתכלנו שלושתנו אחת על השנייה במבט חסר אונים. איך מירנדה יכלה לעשות לנו את זה? להחליף את החברה הכי טובה שלנו במישהי אחרת? היא יותר מכולם יודעת כמה זה קשה. מביאה לנו פסיכולוגית וכל הדברים האלה ופשוט שמה מישהי חדשה איתנו בחדר כתחליף? זה נורא.
״אני פותחת״ אמרתי להן ופתחתי
את הדלת.
״היי״ החדשה אמרה.
״אני השותפה החדשה שלכן״ היא אמרה שראתה שלא ענינו.
״אני ניקול.. ניקול ארל״ היא אמרה.
מה???