אוקיי, זה הפרק החמישי (-:
תהנו 3>

הטיסה צרפת (פרק 5)

19/05/2013 889 צפיות 5 תגובות
אוקיי, זה הפרק החמישי (-:
תהנו 3>

התקדמנו, והגענו לבריכה. הבריכה הייתה ענקית! לדעתי היא אפילו הייתה אולימפית*. "הנה אני רואה מקום," אמר שי לטליה, "הנה גם אני רואה את זה, רוץ ותתפוס, שלא יקחו את המקום לפנינו", אמרה טליה בחיוך. "בסדר." אמר שי ורץ. הוא תפס את המקום. אני ונטלי הלכנו אחריו, פתאום היא עצרה אותי. "נטלי … יש מצב שאת נותנת לי ולשי להיות לבד קצת? פשוט .. אולי לא שמת לב אבל אני … אני לא יודע..יודעת ממש איך להגיד את זה, סתומרת כן אבל… " היא הסתכלה עליי והנהנתי לה, עשיתי פרצוף מבין והיא חייכה אליי "תודה לך" אמרה, והמשכנו ללכת לכיוון שי. "אוקיי, אז מי ישמור על הדברים?" אמרתי בעודי משפשפת את ידיי בראשי שכאב, ואיני יודעת מדוע. "את." ענו טליה ושי ביחד ולאחר מכן צחקקו. "חה חה מצחיק מאוד," הטחתי בהם, "בסדר, אני אשמור על הדברים." נזכרתי במה שטליה ביקשה ממני, ובמה שהבטחתי לה. "סבבה, אז להתראות, " אמר שי והלך לכיוון הבריכה. נטלי סימנה לי בשפתיים 'תודה' והלכה משם גם. בדקתי מתחת לכיסא שהתיק שלקחתי, שבו היה, פלאפון, גומייה, קרם הגנה, ואת הביני למקרה שנראה חתיכים, נמצא למטה, ונזכרתי בפתק שאדם נתן לי, אפילו לא הספקתי לראות מה כתוב בו. אני לא יודעת למה, אבל כן, מעניין אותי לדעת מה כתוב בפתק, התלבטתי, הוצאתי את הטלפון מספר פעמים והחזרתי לתיק, ובסוף החלטתי, אני אצלצל אל ניתאי, ואבקש ממנו שיבוא למטה עם הפתק. ושיראה לי מה כתוב בו. חייגתי אל ניתאי, הוא עוד היה שמור לי בזיכרון, הטלפון צילצל, פעם, פעמיים, שלוש, ואז הוא ענה.

~נקודת המבט של ניתאי~
שכבתי על המיטה, מנסה לחשוב אם מה שעשיתי לגבי הפתק של נטלי בסדר או לא, אם להביא לה אותו או לא… לא יכולתי למצוא החלטה. קראתי מה שהיה כתוב בפתק… היה כתוב מספר הטלפון שלו כנראה, ואת בית המלון שבו הוא יתגורר שבועיים, כמונו .. בית המלון שלנו. לפתע צליל טלפון קטע את מחשבותיי, על הצג היה כתוב "נטלי" , לענות או לא ? טוב נו .. מה יש לי להפסיד? "הלו?" עניתי בשקט, כאילו הרגע קמתי משינה. "ניתאי? זאת נטלי. הערתי אותך?" באתי לענות אך היא המשיכה. "טוב, זה לא משנה, אני בבריכה ומשעמם לי, רוצה לבוא?" אוקיי, משהו פה מרגיש לי מוזר. שנטלי תזמין אותי לבריכה? אוקיי, בואו ננצל אל ההזדמנות. "את עם בקיני? אם לא אני לא בא." הייתי בטוח ששמעתי צחקוק קל מבעד לטלפון, צחקוק של נטלי. "אני לא עם בקיני, אבל אולי אם תבוא, ואחותך והחבר שלה, שבמקרה זה אח שלי, יצאו מהבריכה, אני אלבש בקיני, וניכנס לבריכה, שנינו." הפעם אני בטוח שלא דימיינתי, היא הדגישה את המילה שנינו. היא רוצה לשגע אותי או משהו? "אוקיי, אני יורד," באתי לנתק אל הטלפון אך היא מיהרה והוסיפה, "ניתאי, גם לי יש תנאי," מעניין על מה מדובר. "כן, מה התנאי שלך?" שאלתי, "תביא את הפתק שאדם הביא לי." הרגשתי צביטה בלב. למה אכפת לה כל כך מהפתק האידיוטי הזה? ילד שהיא לא מכירה, מתחיל איתה במטוס, היא מסרבת לו, אך עדיין מעניין אותה מה כתוב בפתק שהוא נתן לה. "אני מביא אותו, אבל אני לא נותן לך אותו." אמרתי בעקשנות, "בסדר, רק בוא." אמרה נטלי וניתקה את הטלפון. לבשתי את מכנסי בגד הים שלי, פלאפון ואת הפתק וירדתי למטה. נכנסתי למעלית, הייתי לבד. חיכיתי שאגיע למטה. באתי לצאת מהמעלית ונכנסה בי ילדה. "ילדה! תסתכלי לאן שאת הולכת!" גערתי בה. הפתק נפל בחור של המעלית, "ראית מה עשית?!" צעקתי עליה שוב. "תרגע יא משוגע שלא תחטוף התקף לב, כולה פתק למה מה קרה?!" הילדה מדברת עברית, כמה ישראלים בבית מלון הזה?! "זה פתק שחשוב לי, ואת הפלת אותו למטה!" צעקתי עליה בעודי מצביע לחור של המעלית. "יודע מה?! קח, פתק חדש. היא חתכה פיסת נייר מהדף שהיה לה ביד, כתבה משהו, והביאה לי אותו. "תהנה." אמרה בעצבים והלכה. נו באמת.. עוד סיפור עם פתק? החלתי להתקדם לקבלה, לדעת אם אפשר לקבל את הפתק שנפל חזרה. דיברתי עם המזכירה באנגלית כמובן, כי היא לא הבינה עברית ואני לא צרפתית. היא אמרה שהיא תדבר עם בעל התחזוקה ותוך 20 דקות הפתק יהיה אצלי. הרגשתי הקלה. ישבתי על ספסל שהיה קרוב לקבלה, עברו 10 דקות, ואז נזכרתי שקיבלתי את הפתק מהילדה ההיא. פתחתי אותו '****-***-054, רוני.' חיוך עלה על פניי, גיחכתי. מה היא סתומה? היא לא רצינית.. זרקתי את הפתק על הרצפה. כעבור עוד רבע שעה, השרת בא והביא לי את הפתק. בדקתי אם זה אותו הפתק, למרות שמה הסיכויים שלמשהו ייפול פתק בחור של המעלית? זה היה אותו הפתק. הטלפון צלצל. "איפה אתה? נתקעת במעלית?" זאת הייתה נטלי כמובן. "אממ, לא . אני כבר בא" אמרתי וניתקתי את הטלפון. יצאתי החוצה אל הבריכה, וחיפשתי את נטלי. ראיתי אותה. אי אפשר היה לפספס אותה. שהיינו בגיל 12 היא לא הייתה כל כך חתיכה כמו שהיא עכשיו.. היא השמינה במקומות הנכונים, נכונים בהחלט… התקדמתי לעברה והתיישבתי על הכיסא שלידה. "אני פה" אמרתי, והיא הרימה את ראשה והביטה בי.

*בריכה אולימפית זאת בריכה שאורכה 50 מ' שזה אורך של הבריכות באולימפיידה :O
היה לי צורך להסביר את זה כדי להישמע חכמה (-:


תגובות (5)

תמשיכי <3

19/05/2013 08:49

וואי מושלםםם
תמשיכי….

19/05/2013 10:34

מהממם תמשיכי!!!

19/05/2013 11:18

תמשיכיייי

19/05/2013 13:50

זה סיפור כל כך יפה !!
מדהיםם !!!! ומצחיק חח ניתאי הורגגג !
בקיצור אני אסכם את זה במילה אחת .
ת-מ-ש-י-כ-י !!!!!!!

20/05/2013 07:17
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך