היא והוא

הוא- חמוד +
היא- הממוצעת +
הוא- גבוה שכזה עיניים חומות שיער שטני
היא- נמוכה שכזאת שיער קצר,מתולתל בלונדיני
הוא- איתן
היא- נעמי

אי אפשר לתאר במילים את האהבה שלה אליו.. לא מפסיקה לדבר עליו,לחלום עליו,לחשוב עליו..
הבעיה היא שהיא לא יודעת איך הוא מרגיש כלפיה..

יום אחד היא החליטה לקום ולעשות מעשה,היא שמה לו פתק על הלוקר ובו היה כתוב ;
"אם כל הבחורות שמסביב יש אחת שבאמת יודעת מה שם בפנים."

כל ההפסקה היא חיכתה לראות מתי הוא בא ומתי הוא יראה ואם הוא יבין או יזהה או יזרוק את הפתק
מלאת מחשבות ורגשות חיכתה בציפייה,ואז…הוא הגיע..הסתכל..קרא..הסתכל סביב….(?)

מרוב פחד והתרגשות היא ברחה משם ..

יום למחרת היא עשתה זאת שוב,הפעם על הפתק היה כתוב ;
"החיוך שלך שאני אוהבת,שעליו אני רק חושבת"
הפעם היא לא חיכתה שם היא לא יכלה לשאת שוב את כל ההתרגשות…

וכך זה היה .. יום אחרי יום.. במשך כמעט שבועיים.

יום אחד בשיעור הוא זרק אליה חיוך, אי אפשר היה להסתיר את הסומק על פניו.
והיא חשבה לעצמה כ"כ הרבה מחשבות.. הוא הבין? הוא קלט? הוא הפנים? והכי חשוב.. הוא אוהב?
או אולי הוא חייך למישהי אחרת והיא סתם פתטית שהסתכלה עליו מובכת..

אבל לאחר היום הזה לא היה שום דבר לא חיוך,לא מבט,לא סומק על הלחיים..
אבל היא לא פחדה ולא חששה היא היתה בטוחה בעצמה ונחושה להשיג את מטרתה-
הוא יהיה חבר שלי עד יום האהבה !!!

בגלל שהפתקים לא בדיוק קידמו אותה לשום מקום היא הלכה צעד אחד קדימה ועשתה מעשה נועז
היא החליטה להפסיק ללכת עם סוודרים וחצאיות ארוכות שמטאטות את הרצפה וחולצות מכופתרות.. לא עוד!! מהיום היא תיראה כמו כל הנערות בשכבה שלה לבושות קצר כזה קצר שאי אפשר לפספס אותן.. אולי זה מה שימשוך את תשומת ליבו..
למרבה הפלא זה הצליח,זה אכן משך את תשומת ליבו,

היא- עמדה בכניסה לכיתה דיברה עם מישהי שלא דיברה איתה אף פעם
הוא-ניגש אליה בצעדים איטיים
היא- קולטת אותו במבטה וממהרת לסיים את השיחה
הוא- "נעמי? זאת באמת את?" אמר בפליאה
היא- "כן, זאת אני.. אהבת?" בביטחון
הוא- "אה,כן,בטח,ברור.." אמר מעורער
היא-"יופי, טוב אנחנו מאחרים לשיעור ספורט.. אתה בא?"
הוא- "כן,אחריך"