sahar_love_live_smile
יווואוו !! אוקיי אז הנה הפרק הראשון !! עבדתי עליו כמעט כל היום !! (גם בהפסקות חשמל ) הבנתי מהרבה שההקדמה לא הייתה מובנת כלכך.. זה היה הרעיון אבל הנה מהפרק הזה מתחילים להביר לאט לאט מי שעדיין אל הבינה יכולה לבקש ממני הסבר במייל .. אני אתן בשמחה ^^ אז בלי הרבה חפירות .. מה אתן חושבות ??? תודה רבה על התגובות החמות והאוהבות בהקדמה ! עשיתן לי ממש טוב ונתתן לי מלא מוטביציה !! תגיבו כל מה שעולה לכם בראש.. ואם יש לכם הערות אני יותר מאשמח :)) אוהבת מלאמלאמלא ♥♥ קריאה מהנה :) ~סהר~

‘היחידה’ ~פרק 1- כיתה שנייה

sahar_love_live_smile 07/01/2015 2071 צפיות 11 תגובות
יווואוו !! אוקיי אז הנה הפרק הראשון !! עבדתי עליו כמעט כל היום !! (גם בהפסקות חשמל ) הבנתי מהרבה שההקדמה לא הייתה מובנת כלכך.. זה היה הרעיון אבל הנה מהפרק הזה מתחילים להביר לאט לאט מי שעדיין אל הבינה יכולה לבקש ממני הסבר במייל .. אני אתן בשמחה ^^ אז בלי הרבה חפירות .. מה אתן חושבות ??? תודה רבה על התגובות החמות והאוהבות בהקדמה ! עשיתן לי ממש טוב ונתתן לי מלא מוטביציה !! תגיבו כל מה שעולה לכם בראש.. ואם יש לכם הערות אני יותר מאשמח :)) אוהבת מלאמלאמלא ♥♥ קריאה מהנה :) ~סהר~

״מהיום..אתם ׳היחידה!׳״ הוא הכריז בקול וטבע את מוט הברזל בעורי.
________________

פרק 1-כיתה שנייה

— 15 שעות קודם —

"סהר קומי!" שמעתי דפיקות על דלת חדרי, פקחתי את עיניי בקושי ומצמצתי בגלל שאור השמש שבקע מהתריסים סנוור אותי ורציתי רק לצלול בחזרה אל המיטה
"סהר?" הדפיקות התחזקו מעט ושמעתי את קולה של אמא שלי, קרנית. התעלמתי מקריאותיה והתהפכתי במיטה וקברתי את ראשי בין שתי כריות כדי לעמעם את הרעשים ולחזור לישון בשקט
"סהר קומי בבקשה אנחנו לא רוצים שתאחרי" שמעתי גם את קולו של אבא שלי , שלומי, אומר בנועם מעבר לדלת
"אני קמה… אני קמה" נאנחתי בייאוש וקמתי מהמיטה והתחלתי להתקדם בצעדים רשלנים לכיוון חדר האמבטיה הפרטי שבחדר שלי.

רגע רגע רגע … שכחתי להציג את עצמי!
היי, קוראים לי סהר אהרון..

חגגתי שמונה-עשרה לפני כמה חודשים ואני גאה להגיד שאחרי 12 שנים קשות ומעייפות.. גם אני סיימתי אתמול י"ב ואני לא צריכה ללכת לבית הספר יותר.
אז למה אני צריכה לקום בשבע בבוקר ביום הראשון של החופש הגדול אתם שואלים ??? התשובה של רוב האנשים ההגיוניים הייתה 'כי יש לה עבודה' או 'כי היא צריכה להגיע לבקו"ם' וגם 'כי היא התנדבה לעזור להורים שלה עם האחים הקטנים' הייתי מקבלת.. אבל התשובה שלי.. היא הכי ילדותית ומעצבנת בעולם, 'כי אני הולכת לפנימייה', כן כן מה שאתם שומעים.. אני בת פאקינג 18, סיימתי י"ב, מבחינה חוקית אני רשאית לשעות כרצוני בכלל ואני עדיין קמה בשבע בבוקר.. כשהציפורים עדיין חורפות, בשביל ללכת לפנמייה שההורים שלי כל כך מתעקשים שאני אלך אליה.

תסבירו לי מה הבעיה שאני אלך להילחם כמו כל הילדים בגילי, אשרת שנתיים בצה"ל, אחטוף קצת שבתות, אשן באוהל עם עוד שמונים בנות, אקרע תתחת באימונים אבל כשכל זה יגמר אני אחזור הביתה ואנהל לעצמי את החיים כמו כל בן אדם רגיל? אבל לא! ההורים שלי מתעקשים על הפנימייה.

בכל מקרה … יש לי שיער שחור חלק ומדורג עד הישבן, עיניים חומות כהות וגדולות, ריסים ארוכות, שפתיים בשרניות ואני שזופה… כמו כל תמניה אחרת חחח חחח כן אני תמניה שלמה וגאה! ובנינו אין על ג'חנון!
אני לא שמנה ולא רזה.. אהה ועוד פרט קטן.. אני די נמוכה.. מה נעשה ??? דברים טובים באים באריזות קטנות!!

לפעמים אני יכולה להיות מאוד עצבנית! וכשאני עצבנית.. כדאי לתפוס מחסה.. אבל כמו שאני מתחממת מהר ככה אני גם מתקררת מהר וחוזרת למצב הרגיל.
אני חברותית ומלאה בשמחת חיים.. כן זה די נשמע כמו משפט מאתר הכרויות אבל זאת האמת.. אני תמיד אוהבת להיות מוקפת במלא מלא ילדים וחברים.. שתמיד יהיה שמח ותמיד תמיד לחייך !
יום בלי חיוך .. הוא יום מבוזבז!
ובחזרה לסיפור שלנו…

שטפתי את פני וסירקתי את השיער הארוך שלי וסידרתי אותו עם קצת מים וקרם.
נכנסתי לחדר בחזרה ופתחתי את אחת מהמזוודות שהכילו כבר את כל הציוד שלי והוצאתי מהם סנדלים חומות, שורט בהיר בגזרה גבוה וחולצה רופפת שהיא ממש קצת בטן לבנה עם משפט באנגלית בשחור. מרחתי אודם אדום כדי שייתן קצת צבע ושמתי קצת מסקרה למרות שאני לא צריכה. ענדתי כל מיני תכשיטים שונים למיניהם וארגנתי לעצמי תיק צד עם האייפון, אוזניות, משקפי ראיה ועוד כמה דברים חשובים, לקחתי את המזוודות שלי וירדתי למטה.

"בוקר טוב נסיכה" אמר אבא ונתן לי נשיקה על הראש כשנכנסתי למטבח
"בוקר" אמרתי בחיוך אליו ואל אמא שהכינה פנקייקים "אתה יכול להכניס את הדברים לאוטו ?" שאלתי והרמתי את המפתחות של האוטו השחור שקיבלתי במתנה ליומולדת 18
"ברור" הוא אמר, לקח ביס מהפנקייק שלו , לקח את המפתחות ויצא מהבית
"נו מתרגשת ??" שאלה אמא ושמה לי כמה פנקייקים חמים מהמחבת על צלחת
"לא הכי.." מלמלתי באדישות ושמתי קצת מייפל
"אני יודעת שזה לא הכי בראש שלך.. אבל את תהני אני מבטיחה" היא אמרה בחיוך ושטפה ידיים
"אני מאוד מקווה.." מלמלתי לעצמי כשהיא יצאה מהמטבח
*

"בייי" הם נופפו לי שוב שנסעתי עם האוטו ויצאתי מהרחוב.. אחרי פרידות ארוכות מההורים שלי ומהבית והחדר שלי שאני לא הולכת לראות הרבה זמן עכשיו
שמתי את משקפיי השמש השחורות שלי והתחלתי להתקדם לכיוון הבית של שקד

״צאי״ שלחתי לשקד הודעה. שקד היא החברה הכי טובה שלי כבר מבכיתה ז! כשנפגשו בחטיבה.

שקד היא החברה המשוגעת…היא זאת שתמיד תמיד תצחק איתך, זאת שתמיד שתהיו בחדר רק שתיהן לבד תחטפו התקפי צחוק, אחת שתעשה לך את הפאדיחות ותצחק עלייך אחר כך, אחת שתסתכל על הכל בצורה טובה ותיקח באיזי ואחת שכמעט ואף פעם לא עצובה. זאת שקד.. כל אחד צריך שקד משלו בחבורה.

לשקד יש שיער בלונדיני מתולתל על הקו של החזיה עם גוונים חומים ושונים המהממים, יש לה עיניים חומות בהירות יותר משלי והיא קצת יותר גבוה ממני

״פתחי את הבגאז׳״ היא קראה מחוץ לאוטו בזמן שהיא מחזיקה את שתי המזוודות שלה ואני עשיתי כמו שביקשה ובינתיים כשהעמיסה את הדברים שלה על האוטו הייתי קצת באינסטגרם.
״פיו סופסוף״ מלמלה באנחה ונכנסה למכונית לידי
״מה קורה מאמי״ חיבקתי אותה והבאנו אחת לשנייה נשיקה
״הכל טוב מה שומעים ?״ היא חגרה את עצמה והצביעה על הרדיו
״עומר אדם ? דודו אהרון או אייל גולן ?״ שאלתי הוצאתי מהתא שבין שתי הכיסאות שלנו דיסקים
״שימי את עומר״ היא ענתה ושמה את משקפיי השמש שלה
״את מאמינה שאנחנו הולכות לפנימייה ??״ היא שאלה נרגשת
"כן אה.." שאלתי בייאוש ועיתי פרצוף של 'אין מה לעשות'
"למה הבאסה ?" שאלה "כבר דיברנו על זה.." היא אמרה באנחה
"נו מה אני אעשה.." נאנחתי גם אני "אני לא מבינה מה הבעיה שפשוט נלך לצה"ל .. למדינת ישראל לא חסרים אויבים ואנחנו יכולות לעזור" אמרתי בגאווה
"במקרה שלנו אם אנחנו לא רוצות לרכוש לישראל עוד איזה מדינה עוינת-שתיים עדיף לצה"ל שלא נתגייס" היא אמרה ואני גיחכתי "וחוץ מזה מה לחוץ לך להתגייס ?!" היא שאלה ברתיעה "המדים המסריחים, האוהלים עם המיטות המתפרקות או החול והאוכל הדוחה!" היא אמרה בגועל
"אולי המפקדים החתיכים ??" שאלתי "בסדר, גם בפנימייה יהיו חתיכים" היא אמרה בביטול
"מה שתגידי.." מלמלתי ונכנסתי לחנייה של הפנימייה
*

"וואווו זה מטורף!!" שקד קראה בהתלהבות שעמדנו בשער פנימייה מתחת לשלט שעליו התנוססה הכתובת 'ברוכים הבאים לפנימייתנו' והשקפנו עליה. השביל שלעליו עמדנו חצה מדשאות, מצד שמאל היה בניין עם חלונות ודלתות ומצד ימין היו עוד שניים כמוהו, אם ממשיכים ישר יש עוד מבנה שאין לי מושג למה משמש ועל כל המשטח של הפנימייה התרוצצו ילדים.
"זה בסדר לא יותר מזה…" מלמלתי והחזקתי בכל יד מזוודה שלי ועל כל אחת שתי תיקי גב ועוד אחד כל הגב שלי
"אוייש שקתי כבר ובואי" היא מלמלה בהתלהבות והתחילה ללכת עם השביל לכיוון הבניין הראשי
"קצת עזרה פה.." מלמלתי כשהתחלתי להסתבך עם כל התיקים
היא נעצרה במקום והסתובבה "תגידי את המקרר השארת להם לפחות או שגם הוא אצלך בתיק?" היא שאלה בציניות
"מצחיקה" התחלתי לצחוק בצחוק מזוייף ואז הפסקתי והבטתי בה במבט רציני
"לא אני פשוט לא מבינה מה היה לחוץ לך לקחת את כל הבית.." היא אמרה והתחילה לחזור לכיווני
"טוב מה אנחנו עושות עכשיו ?" שאלתי בייאוש ואחד התיקים כמעט נפל לי
היא הסתכלה עליי לכמה שניות "טוב חכי שנייה.. יש לי רעיון" היא אמרה .. מה היא כבר מתכננת??
"היי אתם!" היא קרה לשני בנים שהיו לידנו עם הגב אלינו וכשהם הסתובבו התגלו אלינו שני בנים שהיה נראה כאילו שלפו אותם הרגע מאיזה שלט באיילון והביאו אותם לפה. אחד מהם היה שחום עם שיער שחור ומארינס והשני היה נראה.. יותר עדין כזה.. אירופי.. היתה לו תסרוקת של שביל (אבל עם שיער קצר!) בחום והיו לו עיניים ירוקות והוא היה יותר בהיר מחבר שלו.
"אנחנו ?" שאל זה עם המארינס וחייך
"כן" שקד ענתה לו בהתגרות והוא נתן מכה לחבר שלו על היד והם התחילו להתקדם אלינו עם מבט מבסוט… יופי! לא מספיק שאני לא רוצה להיות פה עכשיו יש פה גם ילדים מעצבנים! עדיף כבר לישון בשק"שים עם החמאס בכפיות!
"מה יפות כמוכן עושות פה ?" אותו אחד שדיבר מקודם התקדם אלינו ושאל אותנו בחיוך ואני רק גלגלתי עיניים
"על זה נדבר מאוחר יותר.." שקד אמרה בחיוך מתגרה "אבל יש מצב שאתם עוזרים לנו קודם ?" היא שאלה בפאפי פייס… שקד ואני אלופות בזה ! אנחנו יכולות לשחק במי שנרצה בשביל לקבל את מה שאנחנו רוצות אבל לא בקטע מגעיל ואגואיסטי!
"ברור.. מה אתן צריכות נשמות ?" הוא שאל .. מה יש לשני לא מדבר בכלל ?!"
"הפרינססה פה.." היא התחילה לספר לו והסיטה את המבט שלה אליי והצביעה עלי ואני תקעתי בה מבט כועס "הביאה את כל הבית" היא המשיכה והצביעה על המזוודות והם צחקקו "אז…" היא אמרה באיטיות מהמבוכה ואני רק הזזתי את הרגל בעצבים… אני פה בקושי עשר דקות וכבר נמאס לי מהמקום הזה
"זה בסדר הבנו נעזור לכם" הוא אמר בחיוך.. טוב תכלס איך אפשר לסרב לשקד
"תודה!!" היא מיהרה לומר ואני רק הושטתי להם את התיקים שלי
*
"זהו זה היה האחרון" אמר הבחור הפטפטן ההוא ממקודם.. מוזר שאנחנו עדיין לא יודעות את השם שלו, כשהיינו בכניסה לחדר שהוענק לי
"תודה רבה רבה רבה !" שקד מיהרה לומר בחיוך
"בכיף מאמי" הוא ענה לה בחיוך ואני בינתיים פתחתי באמצעות המפתח את המנעול
"ומה איתך ?" הוא שאל והביט בי
"מה איתי ?" שאלתי באדישות ופתחתי את הדלת
"את לא אומרת תודה ?" שאל
"תגיד לי מה אתה רוצה ?" שאלתי בעצבים.. אין לי כוח לכלום
"טוב היא נורא מודה לכם" שקד מיהרה להחזיק בכתפיים של מאחורה ולומר בחיוך "והיא גם מתנהגת יפה מעכשיו" היא אמרה בטון רומז
"אני מצטערת, תודה" אמרתי באנחה כשהבנתי שבאמת יצאתי כלבה, הם לא אשמים שאני פה והם גם עזרו לנו
"סולחים" הוא ענה בחיוך "בתנאי אחד!"הוא אמר מהר שבאנו להיכנס "עוד חצי שעה בשער ?" הוא הוסיף במהירות
"סגור נתראה." שקד מיהרה לומר מבלי לתת לי להביע את דעתי והם הלכו.
"למה את סתם מסכימה ?!" שאלתי באי הבנה
"מה אכפת לך ?!" היא שאלה ועזרה לי להכניס את התיקים לחדר שהיה יפה ומרווח והכיל בתוכו מיטה, ארון, מראה ארוכה, חדר אמבטיה קטן ושידה
"סליחה אני מצטערת…" מלמלתי… די לצאת כלבה ! "פשוט ממש באלי לנוח עכשיו" אמרתי והתיישבתי על המיטה ברשלנות
"שום לשבת!" היא משכה אותי מהיד לעמידה "אני מבינה שאת אל רוצה להיות פה, אבל אין ברירה.. שתינו יודעות שאם את לא תישארי ההורים שלך ממש יכעסו ולא ידברו איך ואני לא צריכה להסביר לך מה יהיה אחרי זה נכון ?" היא אמרה והביטה בי בעיניים
"נכון" מלמלתי.. ההורים שלי לא כופים עלי שום דבר ולא מכריחים אותי לכלום אבל אני יודעת כמה זה חשוב להם שאני אלך לפנימייה הזאת, למה ? אני ממש לא יודעת, ובכל פעם שגם ניסיתי לשאול אותם את זה הם התחמקו אבל אני יודעת טוב מאוד שאני צריכה להיות פה
"יופי.. אז בואי נהפוך לך את הסיוט הזה לחוויה" היא אמרה בחיוך מעודד
"אם את מתעקשת .." מלמלתי.. אולי זה יהיה דווקא רעיון טוב

*

"אמרתי לך שהם יבואו" שמענו מאחורינו קול וכשהסתובבנו ראינו את הבנים
"אנחנו לא שקרניות" שקד אמרה וקרצה לו
"ליאב" ליאב אמר והושיט יד
"ליאור" אמר החבר שלו ועשה כמוהו
"שקד" "סהר" אמרנו ביחד ולחצנו להם את הידיים
"אז מה אתן עושות פה ?" ליאור שאל כשהתחלנו להסתובב סתם במדשאות .. סוף סוף שומעים אותו מדבר
"בדיוק מה שאתם עושים פה" שקד אמרה בחיוך
"דוגרי, אין לנו מושג מה אנחנו עושים פה" ליאב אמר בכנות וצחק
"קטע, גם לנו" אמרתי בחוסר התלהבות
"מה יש לך ?" הוא שאל בהתגרות
"אין לה כלום" שקד אמרה ודחפה את הידיים שלה לכיסים "היא פשוט קצת דובי לא-לא" היא אמרה והם צחקו
"מי דובי לא-לא ?!" פתאום שמענו קול גברי שבא מאחורינו ומיד הסתובבנו לראות במי מדובר
"אדיייייר!" צעקתי בהתלהבות ורצתי אליו לידיים והוא צחק וסובב אותי באוויר
"מה קורה גמדה ?!" הוא שאל בצחוק כשהוריד אותי אל הרצפה

מי זה אדיר אתם שואלים ? אדיר הוא אחי הגדול והיחיד. הוא גדול ממני בשש שנים, זאת אומרת שהוא כבר בן 24
אדיר הוא האח הכי מושלם שיכולתי לבקש !! נתחיל בזה שהוא נראה ממש טוב.. גם הוא כמוני שזוף 'תוצרת תימן', שירירי עם מארינס בשחור, עיניים חומות כהות וכל מיני עגילים כאלה וגם תמיד היה לו קעקוע על הכתף של הבנתי.. משהו עם יונה שמחזיקה בפה חרב שעליו מסולסל ענף זית.. משהו הזוי והוא אף פעם לא דיבר על הקעקוע הזה יותר מידי.. בטח תוצאה של לילה אחד במסיבה, חברים ואלכוהול. אז כן, אדיר בדיוק כמוני.. אולי אני נשמעת לכם ממורמרת בטירוף כרגע אבל אני משוגעת עם החיים בטירוף ! "YOLO מכירים ? אז אצלי ההוא זורם בדם. אני חולת מסיבות מטורפת !! אם יש מוזיקה אני מתחילה לרקוד לא משנה מה.. אני אוהבת חברים וכיף ושיגעונות וככה גם אדיר. האמת שבתיכון הוא היה ממש בדיוק כמו שאני היום.. חיי את החיים דרך המסיבות, אבל האמת מאז שהוא עזב את הבית כי הוא גדל הוא קצת נהיה מרוסן יותר.. טוב מה נעשה שמנהל פנימייה לא יכול להשתכר כל היום ?! אז כן, אדיר הוא המנהל של הפנימייה הזאת מה שאומר שיהיו לי פה ושם הקלות למרות שאדיר ינצל את זה לרעה ניראלי חחח

"הא-" באתי לענות שצעקה קטעה אותי
"זוזי!" שקד דחפה אותי בגסות וקפצה על אדיר שתפס אותה בחיבוק וצחק
"שלום גם לך!" הוא אמר בחיוך והוריד אותה על הריצפה.. כמו שאמרתי אני ושקד חברות טובות אז אדיר היה כמו אח בשבילה
"מה קורה עם הגמדה שלי !? עדיין בעייתית ?!" הוא שאל וליטף את השיער שלי
"עדיין" מלמלה באנחה והם צחקו
"סליחה מה קרה מריצים פה דאחקות על חשבוני ?!" שאלתי בעצבים מדומים
"מה פתאום יפהשליי תביאי חיבוק" הוא אמר ורציתי אליו וחיבקתי אותו והבאתי לו נשיקה וכשהתנתקנו נתתי לו סטירה
"אחחח למה ??" הוא שאל בפליאה והחזיק בפנים שלו
"מה אתה חושב לעצמך שפשוט עזבת ובקושי באת לבקר ??" שאלתי בכעס.. כשהוא סיים בית ספר אמרו לו שהוא המשיך הלאה.. אז שכשהייתי עוד תמימה מכרו לי שקרים על ימין ועל שמאל ואני אכלתי אותם כמו מלכה! הם אף פעם לא אמרו מה זה להמשיך הלאה.. צבא, לימודים, טיול.. כלום.. ועם הזמן ככל שהוא 'המשיך הלאה' הוא לאט לאט ניתק את הקשר, בוקשי היה בא לבקר והיה מתקשר רק פעם בשבוע .. והיה מצב שהייתי רואה אותו רק פעם בחצי שנה בערך!
"אני מצטער גמדה" הוא אמר "עכשיו יש לך אותי כל יום" הוא אמר בחיוך ופרס ידיים לצדדים
"עוד סיבה למה אני צריכה למצוא דרך לעוף מכאן ומהר" עניתי בחיוך
"בואנה שתקיי" הוא אמר והביא לי מכה בראש ואני ושקד ציחקקנו
"טוב אני לא אפריע לכם" הוא אמר והרים את המבט שלו אל ליאב וליאור שעמדו וצפו בנו מהצד "תהנו לכם ואל תשכחו שעוד חצי שעה יש כינוס באמפי-השתתפות חובה!" הוא אמר באזהרה "במיוחד את גמדה" הוא אמר וכיוון אלי אצבע מאשימה
"טוב בסדר אני אגיע" אמרתי בלי ברירה והרמתי את הידיים בכניעה.
"ביי גמדה, ביי שקדה" הוא אמר בחיוך והלך
"מעצבן" מלמלתי כשהמשכנו להתקדם ארבעתנו
"החבר חופר?" ליאב שאל בצחוק וגרם לי לפרוץ בצחוק
"אדיר הוא לא החבר שלי" אמרתי מבעד לציחקוקים "הוא אחי הגדול" אמרתי כשנרגעתי
"אז את פנויה ?"הוא שאל והרים את גבותיו והוריד במהירות וחזר על אותה פעולה וגרם לכולנו לצחוק
"כן" אמרתי בחיוך
"ואת ?" שאל את שקד
"חח כן" היא ענתה לו .
"איזה קטע גם אני.. עוד משהו משותף בנינו אה ?" הוא קרץ לשקד שהסמיקה וצחקה איתו
" לא מבזבז רגע הבחור, אה ?" שאלתי בקול את ליאור שעמד בצד השני שלי כשבנינו ליאב ושקד
"חחחח כן" הוא ענה וטפח לו על הגב
"ומה איתך ?" שאלתי "גם אתה ממהר להתחיל עם כל דבר שזז ?"
"חחחח לא לכוסית הזה יש חברה" ליאב אמר וצחק עליו
"אמאשלך כוסית" הוא החזיר לו והביא לו כאפה
"בואו נקרא להדר שתרגיע אותו" הוא אמר בצחוק
"הדר קוראים לה ?" שאלתי
"כן" הוא ענה במבט חולמני
"ככה מסתכלים על בחורה, תלמד!" אמרתי לליאב ונתתי לו מכה בכתף והצבעתי על ליאור
"מאמי גם אני מסתכל על בנות בחולמניות" הוא אמר לי
"איך ?" שאלתי בחיוך ואז הוא הסתכל קדימה במבט חרמן ונשך לעצמו את השפה
"חלום רטוב אולי" אמרתי בגיחוך .. האמת שהם ממש נחמדים כשמכירים אותם
"עדיין חלום" הוא אמר במשיכת כתפיים
"סורי לבאס מאמי אבל זה לא ילך בנינו" שקד אמרה וחיבקה אותו מהצד
"ניסיתי לפחות.." הוא אמר וצחקנו כולם "סתם האמת שאתן אחלה לגמרי" הוא אמר וליאור הצדיק אותו
"גם את דובי לא-לא" הוא אמר אלי בחיוך ואני נדנדתי את ראשי בחיוך
"טוב יאללה בואו לאמפי אדיר שונא איחורים" שקד אמרה והתחלנו להתקדם לכיוון האמפי שנמצא… רגע איפה הוא נמצא ??

*

"כוסעמק איפה האמפי המטומטם הזה ??" ליאב צעק בעצבים אחרי חצי שעה בערך של חיפושים ואחרי רבע שעה בערך של איחור
"גם אתם מחפשים את האמפי ?" שמענו קול מאחורינו וכשהסתובבנו ראינו מישהי בגילנו.. וואוו היא הייתה יפה.. היה לה שיער שטני חלק עד הקו של החזייה ועיניים ירוקות צלולות.. היו לה קצת נמשים על האף ומתחת לעיניים והיו לה תווי פנים עדינות. היא כמו הבת של השכן.. חמודה ושקטה. הסתכלתי על ליאב וראיתי את הלסת שלו על רצפה
"כן.. את יודעת איפה זה ?" שקד אמרה בחיוך
"לא" היא ענתה בקול מתוסכל
"מעולה כי הרגע הצטרפת לסיירת חיפושים שלנו" ליאור אמר בחיוך והיא צחקקה ונעמדה ליד שקד
"רגע איך קוראים לך ?" שאלתי בחיוך
"עמית" היא ענתה בחיוך
"הי אני סהר, זאת שקד, זה ליאור וזה ליאב" הצגתי לה את כולם בחיוך והתחלנו להתקדם בשורה ככה שאני וליאב רחוקים ממנה ..אני לא מכירה את ליאב יותר משעתיים וכבר הבנתי שהוא טיפוס שלא סותם את הפה כמעט אף פעם ועכשיו הוא פשוט לא אמר כלום
"תיזהר שלא יכנס לך זבוב" לחשתי לו בחיוך כשקלטתי שהוא בוהה בעמית
"מ-מה ?" הוא שאל כשהתעשת על עצמו
"אתה רואה ? ככה זה מבט חולמני " אמרתי בחיוך וחיבקתי אותו מהכתף
"אויי שתקייי" הוא מלמל בעצבים ושם לי יד על הפה כדי להשתיק אותי
*

"הנה זה !" קראתי שראיתי מרחוק את האמפי ואת כל הילדים שהיו בו בכינוס שכבר התחיל ואנחנו איחרנו אליו.. אופסי ??
"יוואוו זה היה מולנו כל הזמן הזה !" עמית אמרה
"מטורף אה ?" ליאב אמר וחיבק אותה מהכתף
"מה ?" היא הביטה בו במבט לא מבין
"שאת היית מולי כל הזמן הזה ואני הייתי מולך כל הזמן הזה" הוא אמר בחיוף שהיה משפיע על כל בת אחרת אבל לא נראה שהוא הזיז כל כך לעמית
"מה ? לא ידפוק דיברתי על האמפי!" היא אמר והלכה ממנו במבט נגעל והוא עמד שם קפוא
"אווץ'" מלמלתי בכאב כשעברתי לידו וקרצתי לו
"כתוב שיש שם הודעה חשובה!" ליאור אמר והצביע על לוח המודעות שהיה ליד האמפי שהתקרבנו אליו לאט לאט
"בואו מהר אנחנו גם ככה מאחרים!" שקד אמרה ורצנו בשקט אל הלוח
"חלוקה לכיתות" ליאור אמר
"אנחנו נחשבים שנה א'?" ליאב שאל
"כן" עמית אמרה וראיתי איך העיניים של ליאב זרחו
"בואו נראה.." ליאור מלמל בזמן שהוא שוטט עם האצבע שלו על הדפים מחפש את השמות שלנו
"הנה!" הוא קרא ועצר על הדף השני
"ליאור אהרוני, ליאב נחאייסי, סהר אהרון, שקד גבאי, עמית שטיין- כיתה שנייה" הוא הקריא את הכתוב בדף
"את רואה אנחנו באותה הכיתה אפילו.. זה הגורל" ליאב אמר לעמית שגלגלה עיניים
"אתם באים להיכנס ?" היא שאלה והנהנו ונכנסנו בשקט מתחפשים מקום לשבת וצעדים בין כל הבהמות שיושבים שם כאילו הם בחוף הים וצועקים לנו שאנחנו מפריעים ומסתירים
"זה לדוגמה מקרה של איחורים שאני לא אוהב!" אדיר הפסיק את הנאום שלו והביט בנו
"מצטערים לא מצאנו את המקום" עמית אמרה בהתנצלות והתיישבנו
"מה יש לא למצוא ?! כתוב אמפי!" צעק איזה ילד אחד
"שב בשקט בוסקילה!" ליאב צעק לו והילד ההוא גלגל עיניים
"טוב אז אם לא אכפת לכם אני אמשיך…" אדיר אמר בקול סמכותי והמשיך בדבריו
"קלטי את המדריך הזה איזה חתיך!!" אמרתי לעמית בלחישה מתלהבת והצבעתי בקטנה על איזה אחד עם חולצת 'מדריך' שעמד עם הפרופיל אלינו ודיבר עם איזה בלונדינית אחת.. מקווה בשבילה שהיא לא החברה שלו
"ווואיי כן!" היא ענתה בהתלהבות "וקלטי ת'הוא שם" היא אמרה והצביעה על עוד מדריך אחד שנראה ממש טוב
"וואי שיחקנו אותה אחותי.. הולך להיות כל כך כיף!!" אמרתי בהתלהבות
"הופה מישהי מודה שהיא נהנת ???" היא שאלה בפליאה
"לא נהנית.." התגוננתי מיד ואז שתינו פרצנו בצחוק
"קומי בבקשה!" אדיר ביקש במיקרופון מול כולם וכל החבורה הסתכלה עלי במבט מרחם.. נעמדתי.. ווא ווא ווא אדיר לא יודע מה הוא התחיל עכשיו ! להשפיל אותי ככה מול כולם ?! לא יעבור לו בשקט!
נעמדתי בביטחון ונופפתי לו לשלום והוא גלגל עיניים
"איזה כיתה את ?" הוא שאל
"כאילו שאתה לא יודע!" צעקתי כדי שישמע
"סהר! באיזה כיתה את ?? אל תרשי לעצמך יותר כי אנחנו אחים!" הוא אמר בקול עצבני ומיד נשמעו בקהל התלחשויות
"כן אנחנו אחים.. מה קרה פעם ראשונה שמעתם דבר כזה ?!" שאלתי בעצבים והסתכלתי על כל הילדים ושמעתי את החבורה צוחקת מאחורי
"איזה כיתה את ?!" הוא חזר על דבריו
"שנייה ניראלי" אמרתי
"היא שלך אחי" הוא נתן מכה בכתף למדריך החתיך שהיה עם הגב אלינו וברגע שהוא הסתובב ראיתי אותו. והלב שלי הפסיק לפעום לשנייה.


תגובות (11)

עדיין לא הספקתי לקרוא אבל רציתי להיות תגובה ראשונה #אניוהרצונותהמוזריםשלי
רצתי לקרוא חח

07/01/2015 23:53

פרק מושלם כמו תמיד סהר ממש מגניבה וגם שקד ,וליאב ממש מצחיק וחמוד וליאור ממש חמוד ועמית גם ממש חמודה ופרק מושלם כמו בדרך כלל!
תמשייכיי
אבל לא הבנתי מה הקשר ההקדמה לסיפור כאילו כע..
אבל חוץ מי זה מושלם מושלם מושלם!!!!

08/01/2015 00:22

טוב אז.. יש לי משהו להגיד לך!
הסיפור מאוד מאוד מאוד מושלםםם תמשיכיי
את השארת אותי במתח ואף אחת לא עושה את זה!!!!
ואני הולכת עכשיו לבכות כי עצרת את הפרק מובן לך תמשיכייי!!!

08/01/2015 00:55

ווואניייי איזה חמוד אדיר תמשיכחיי

08/01/2015 00:58

תמשיכייי נשמע יפה

08/01/2015 02:28

תמשיכי!!!;) אוואו את כותבת מושלם!:)

08/01/2015 05:25

סהרוושש זה נשמע כלכך יפפההה
אני כבר התמכרתי
וואי הקטעים עם אדיר וסהר קורעיםם
ומי זהההה
תמשייייכייי דחופפ סיס
אוהבת המונים❤❤

08/01/2015 11:11

יאוווו אני כבר רואה שאני הולכת להתמכר לסיפור הזההה !!
תמשיכי ממש ממש אבל ממש אהבתיי !!
אוהבת אותך
מי זה החתיך שמהה??
אוהבתת ♥

08/01/2015 11:51
Bar Bar

זה נשמע ממש ממש יפה אומייגאד
ובדיוק סיימתי את אביאל ודני ורק חייבת להגיד שאת כותבת סיפורים ממש ממש טובים ויש לסיפורים שלך עלילה ממש טובה
מחכה ממש להמשך!!

08/01/2015 14:01

אשמח שתמשיכי!

09/01/2015 11:10

יואווווווו סיס זה פשוט מדהים!
כבר התמכרתי!!!
את חייבת להמשיך
את לא מבינה אפילו כמה השתפרת. אני כל כך גאה בך:)
אוהבת מלאמלא♥

09/01/2015 17:57
33 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך