sahar_love_live_smile
שבת שלום ♥ נ.ב. היום זה בדיוק שנה מאז שהתחלתי לפרסם באתר!!!

'היחידה'~ פרק 28

sahar_love_live_smile 21/08/2015 1688 צפיות 6 תגובות
שבת שלום ♥ נ.ב. היום זה בדיוק שנה מאז שהתחלתי לפרסם באתר!!!

פרק 28-תפוצ'יפס.

~נקודת מבט כללית~

"צריך לפנות אותה לבית חולים!" קרנית קבעה.
"מה בית חולים יעזור?" שאל אדיר.
"הוא לא." אמר שלומי "הילדה קיבלה בשורת לא קלות. היא צריכה לעכל אותן."
כבר שעות שהשלושה יושבים בחדר של אדיר ואובדים עצות, מחפשים מה לעשות בנוגע לסהר שכבר שבוע נעולה בחר ולא יוצאת ממנו.
"ומה א שלומי?" פנתה אליו קרנית.
"אז היא תמשיך בפעילות הסדירה שלה ב 'היחידה'." אמר את המובן מאליו.
"אף אחד לא מבטיח לך את זה!" היא אמרה בתיסכול "אולי היא לא תרצה?" שאלה.
"היא חייבת!" הוא קבע.
"עזבו מה יהיה," אמ אדיר "מה אנחנו עושים עכשיו? כבר שבוע שאף אחד לא ראה אותה!" הוא העיר את תשומת ליבם.
"אני אומרת לפרוץ את הדלת ולטפל בה." קרנית אמרה.
"השתגעת?" שלומי אמר "לא צריך לעשות כלום, צריך להניח לה וכשהוא תרגיש שהיא מוכנה, היא תצא."
"אבא היא לא יצאה שבוע מהחדר!" אדיר הרים מעט את קולו ותוך שניות פורות נוצר ויכוח גדול ורועש.
ובאותו הזמן הוא יושב בחוץ על הרצפה, נשען על הקיר, מאזין להם באוזניים קשובות ובראש מלא סיבוכים ותיסכול.
עד שהחליט שנמאס.
~נקודת המבט של ליאב~

ורכנתי אליה, תופס בפניה ומנשק אותה. השפתיים שלה נשארו רכות ונעימות והפנים שלה נשארו כל כך כייפיות לתפיסה. תיארתי לעצמי שהיא תקפא בין שפתיי בגלל שהפתעתי אותה, אך דווקא כשהתחילה להתפקס על עצמה וחשבתי שתתמכר אל הנשיקה בדיוק כמוני, היא דחפה אותי מכתפיי וניתקה את שפתינו.
״מה אתה עושה?״ היא שאלה בגיחוך מזלזל.
״משחק טאקי,״ התבדחתי ״רוצה גם?״.
״ליאב, אני רצינית.״ היא אמרה וחיוך שיחק על שפתיה.
״החיוך שלך דווקא אומר לי משהו אחר.״ עניתי בחיוך מתגרה ותפסתי בחזרה בפניה עם ידי הימנית.
״ליאב.״ היא הורידה ממנה את ידיד בליווי צחקוק ״אני אמרתי לך כבר, זה לא ילך בנינו.״ היא חזרה על דבריה.
״אני יודע שאת רוצה אותי.״ אמרתי בביטחון אבל הרבה פחות ממקודם.
״אני לא, הנשיקה במסיבה הייתה בטעות, כי הייתי שיכורה. שיקול הדעת שלי לא פעל ובטח ובטח שלא ההיגיון.״ אמרה ואני מודה שקצת נעלבתי.
״אבל כיף לך איתי,״ אמרתי מהרהר בדברי, הרבה פחות בטוח בעצמי כרגע.
״זה נכון מאוד,״ היא אמרה ונשאתי אליה עיניים בעלות זיק של תקווה ״אבל אתה ואני לא אותה רמה.״ היא אמרה והסיתה קצוות שיער לאחורי אוזנה.
״מה?״ שאלתי לא מבין וקימטתי את מצחי.
״אל תגיד לי שחשבת שאנחנו אותה ליגה,״ היא גיחכה בזלזול ״אני חכמה ומשקיענית, אתה לא; אני רצינית, אתה עושה צחוק מכל דבר; אני ממושמעת ואחראית, אתה עושה מה שבראש שלך.״ היא הסבירה את עצמה ״לא אותה רמה.״
הבטתי בה במבט המום. עם כל מילה שהיא הוציאה הייתי עוד יותר בהלם ולא האמנתי למה שאני שומע ״בבקשה תגידי לי שזה מתיחה ושאת לא באמת חושבת ככה.״ אמרתי והבטתי בה במבט חושד.
״סורי.״ היא מלמלה בכתפיים משוכות וחשקה את שיניה.
הסתכלתי עליה המום ופשט קמתי והתקדמתי אל הדלת.
בדיוק כשפתחתי אותה עמדה מולי שקד ״מה? לאן אתה הולך? הבאתי לך את התפוצ׳יפס שלך.״ היא אמרה בקול לא מבין.
״גם ככה אני יותר אוהב דוריטוס.״ מלמלתי בעצבים, עקפתי אותה והתחלתי להתקדם במשך המסדרון שומע אותה קוראת כמה פעמים בשמי בחוסר הבנה ולבסוף נכנסת לחדר וסוגרת את הדלת.

~נקודת המבט של דור~

התקדמתי במסדרונות המגורים של הבנות לכיוון החדר של סהר. מבלי שאדיר ידע או שם לב, לקחתי את אחד ממפתחות הספייר ומבלי לחשוב פעמיים הלכתי לראות מה קורה עם סהר.
ממה שהבנתי, כל מה שניסו להסתיר ממנה עד השנייה האחרונה, התגלה.
התגלה בבום, בפעם אחת וכואבת.
זו לא הפעם הראשונה שאני מאזין לויכוחים של קרנית, שלומי ואדיר. מהם אני מקבל קצת יותר מידע על המצב, מידע שאדיר מבולבל, עסוק ונסער מידי בשביל לתת לי.
אני התנגדתי מההתחלה לרעיון של ההסתרה, סהר היא בחורה עם ביטחון, היא לא יכולה להיות חסרת שליטה על הדברים שלה ועל המעשים שלה ולא לדעת לאן הא הולכת ומה יחכה לה שם. מאז ומתמיד היא הייתה כזאת ואני יכול לדעת שהחוסר ודאות הזה והחוסר במידע הזה רק שיגע והרג אותה לאט לאט מבפנים.
הגעתי לחדר והסתכלתי לצדדים לוודא שאף אחד לא רואה. זה היה סוף שבוע ומרוב שאדיר היה עסוק כל כך הוא חילק אישורי יציאה לסופ״שים ללא סוף ככה שהפנימייה הייתה ריקה.
ויתרתי על האפשרות של לדפוק כי ידעתי מראש שזה יהיה חסר טעם ופשוט פתחתי את המנעול בעזרת המפתח.
פתחתי את הדלת בחריקה ומיד תחושת חנק אפפה אותי.
החדר היה חשוך וחנוק, החלונות היו סגורים והדבר היחיד שאולי גרם לחילוף גזים היה המזגן שחימם את החדר.
התקדמתי טיפה וראיתי בליטה במיטה ובמעלה גוש שיער. התקדמתי לכיוונה ועקפתי את המיטה והתכופפתי על בירכיי ככה שהייתי בגובה עיניה הפקוחות והריקניות של סהר.
פשוט רכנתי והסתכלתי עליה. היא נראתה חיוורת ושבילי דמעות יבשים הסגירו את זה שבכתה הרבה. ריסיה הארוכים שדבקו אחד לשני בגלל הדמעות המלוחות שהתייבשו, ירדו ועלו כשמצמצה מידיי פעם, ממשיכה להסתכל קדימה במבט ריקני כאילו אינני פה. היא לא הגיבה כלל לנוכחות שלי ונשארה באותה תנוחת שכיבה מכווצת וסגורה עם הבעה ריקה לחלוטין שלא ניתן להבין ממנה דבר.
היא נראתה רע.
ניגשתי מיד אל כל החלונות והגפתי את הוילונות כך שפתאום השמש שנראתה כל כל טבעית בחוץ, הכתה בחדר והאירה אותו. על אף שהמזגן פעל פתחתי את החלונות ונתתי לאוויר צח ונעים מבחוץ להיכנס ואט אט תחושת החנק נעלמה.
ניגשתי מיד למקרר וראיתי שהוא כמעט ומלא, מה שאומר שהיא לא אכלה וזה לא טוב. מיד הוצאתי לחם ופרסתי אותו ומרחתי עליו ממרח שוקולד עשיר בסוכר. שטפתי וחתכתי ירקות וטיגנתי בזריזות חביתה. מילאתי כוס מים, שמתי הכל על מגש והתקדמתי אל המיטה. הנחתי את המגש על השידה ליד והתכופפתי כמו מקודם על ברכיי, וללא פלא, סהר נשארה באותה התנוחה.
בזהירות ובאיטיות הרמתי את ידי אל פני וליטפתי אותן בעדינות מרגיש איך בהתחלה היא קפאה מעט תחתי אבל אז חזרה להיות נינוחה. אחרי שנתתי לה להתרגל קצת למצב הרמתי את השמיכה ונכנסתי למיטה ביחד איתה, כשראיתי שהיא לא מגיבה וממשיכה לשכב באותה התנוחה, פשוט הרמתי אותה בעזרת ידיי לתנוחת ישיבה כך שהיא נשענת בגבה על ברזלי המיטה. הנחתי את המגש על בירכיה וכשראיתי שהיא לא מתחילה לאכול בעצמה, חתכתי מהחביתה ובעדינות כיוונתי אל פיה, היא פתחה אותו מעט עבורי והכניסה את הביצה המטוגנת, לועסת בשקט ולאט ולבסוף בולעת. כך המשכתי עד שהיא סיימה את כל מה שהבאתי לה. היא נראתה חלשה ואם היא לא הייתה מסכימה לאכול כבר הייתי דואג לפנות אותה לבית חולים.
״את רוצה לדבר על זה?״ שאלתי. זה היה הדבר שהראשון שנאמר מאז שנכנסתי.
היא הנידה בראשה באיטיות והסתכלה קדימה על נקודה ריקה.
הנהנתי לעצמי וקמתי מהמיטה. הרמתי את השמיכה שלה וראיתי סוף סוף שהיא לבושה בכותנת לילה בצבע שמנת שהחמיא לעורה השחום. הנחתי את ידי הימנית מתחת לברכיה ואת השמאלית שמתי מתחת לעורפה והרמתי אותה כשהיא משעינה את ראשה על חזי. התקדמתי איתה עד לחדר המקלחת וכשהגענו הושבתי אותה על השיש ליד הכיור. סגרתי את פתח הניקוז של האמבטיה, חיממתי את המים לטמפרטורה הרצויה והתחלתי למלא את האמבטיה. עמדתי מול סהר שישבה על השיש והמשיכה להסתכל קדימה במבט הריק ושמתי את ידיי בהיסוס על שולי הכותנת. החלתי להרים אותה לאט לאט וכשראיתי שהיא אינה מתנגדת הפשלתי אותה לחלוטין משאיר אותה בחזייה ותחתונים. ראיתי שהאמבטיה התמלאה וסגרתי את זרם המים, הרמתי שוב את סהר והנחתי אותה בעדינות באמבטיה, כשקו המים עובר את החזה שלה.
הלכתי להביא לה מגבת רכה ונעימה ובדרך עצרתי בארון שלה ופתחתי את המגרה של ההלבשה התחתונה. מצאתי שם סט של חזייה ותחתון ברזליאי מתחרה אדומה ומממש נלחמתי במחשבות המלוכלכות שהיו בראשי כשדמיינתי אותה לבושה בזה.
חזרתי לאמבטיה, הנחתי את הדברים על השיש והתכופפתי לאמבטיה. מרטיב קצת את היד, החלתי ללטף ולהעבירה על פניה. המשכתי בתנועה עד שכל שבילי הדמעות נמחקו, עד שקורי השינה הוסרו מעיניה ועד שחזרה להיראות נקייה ואסטטית כמו תמיד.
נעמדתי חזרה על הרגליים ויצאתי מהחדר המקלחת, מאפשר לה פרטיות.
התיישבתי על המיטה והמחשבות התחילו לנדוד. מאז אותו הבוקר של הריב, אחרי הלילה המדהים שעברנו יחד, לא יצא לנו לדבר. ממה שהבנתי אחרי הריב היא רצה בהיסטריה אל אדיר, צעקה, צרחה וממש השתגעה ודרשה לעבור לכיתה אחרת, רחוק ממני. מפה לשם זה התגלגל לכך שהסיבה לכך שהיא פה נחשפה.
אני יכול לתאר לעצמי מה היא עוברת, זה בהחלט לא קל לשמוע בשורות כאלו במיוחד בשלבז הזה בחיים, שהיא כבר בוגרת.
כנראה שהדרך שלה להתמודדות היא ההתבודדות. אבל לכל שבת יש מצאי שבת, ואני לא אתן לה לנעול את עצמה לכל כך הרבה זמן במיוחד אחרי שעכשיו אני יודע שהיא כמעט ולא אכלה ואני יכול לתאר לעצמי שגם בקושי לזוז היא זזה.
אני מרגיש מעין צורך כזה להגן עליה ולשמור עליה לא משנה מה. זה לא כמו אחות קטנה, בשביל זה יש לה את אדיר והוא עושה את זה טוב מאוד.
אני פשוט מרגיש שאני צריך להיות לידה ולראות שהכל בסדר איתה ושאם משהו או מישהו ינסה לפגוע בה אני אצטרך להגן עליה גם אם זה אומר להיפגע בדרך. כבר מימי התיכון הרגשתי את זה, המפגש איתה השנה חיזק לי את זה, ואותו הלילה העצים לי את זה עוד יותר.
דלת האמבטיה נפתחה בחריקה קטנה וכשהרמתי את מבטי מהרצפה ראיתי את סהר עומדת שם, לבושה בחזייה ותחתון ואת גופה עוטפת מגבת, שיערה היה רטוב ומסורק לאחור והיא נראתה הרבה יותר טוב. היא נשענה עם משקוף הדלת, מחזיקה את המגבת מליפול ולחשוף בפניי את הגוף המדהים שלה. היא דרכה עם רגלה האחת על השנייה במבוכה ומבטה היה נעוץ ברצפה. כל כך רציתי ששנינו נשכח ממה שקרה באותו הבוקר ושאני פשוט אתפוס בה עכשיו, אנשק אותה ואעשה לה מה שאני רוצה.
המשכתי להסתכל עליה בזמן שהיא נועצת את המבט ברצפה עד שהרימה את מבטה אליי והתחילה להתקדם באיטיות אל המיטה שעליה ישבתי.
היא התיישבה לידי והסתכלה קדימה אל הקיר בעוד אני לא מצליח להסיר את העיניים שלי מהפנים היפיפיות שלה.
״זה מצחיק,״ היא אמרה ושברה את השקט. ״זה מצחיק שאבא ואימא שלי הם לא באמת,״ היא המשיכה ועדיין לא הזיזה את מבטה מהקיר ״זה מצחיק שעכשיו בטלפון שלי יקראו להם ׳שלומי׳ ו׳קרנית׳, זה מצחיק שעכשיו אני לא יוכל להגיד שאני הולכת לעשות שבת אצל ההורים, זה מצחיק שעכשיו זה יהיה מביך כשאני אראה אותם, זה מצחיק.״ היא אמרה ושום נימת צחוק לא נראתה בדבריה. שררה דממה.
״שבוע זה הרבה זמן,״ היא שברה אותה בפעם השניה להיום, אני לא העזתי להוציא מילה מפי. ״הם בטח משתגעים שם בחוץ.״ היא גיחכה וסובבה את ראשה אליי כך שמבטינו הצטלבו. הבטנו אחד לשני בעיניים למשך כמה שניות ארוכות והחיוך שהיה פרוס על פניה בשניות האחרונות ירד לאט לאט והיא התחילה לפרוץ בבכי.
קירבתי אותה אלי וחיבקתי אותה חזק, נותן לה להתייפח לחזי בזמן שאני עוטף את כולה בזרועותיי.
לא יכולתי לעשות יותר מידי חוץ מלהיות שם פיזית בשבילה, ללטף לה את הראש ולחכות שהיא תירגע.
״אני מאומצת,״ היא יבבה ״אני פאקינג מאומצת!״ היא אמרה בקול חלש ועייף עוד יותר.
המשכתי ללטף את שיערה ואת גבה, מדחיק את הרגש שיש לי כלפיה כרגע ורק רוצה שתירגע ותפסיק לבכות.
היא יצאה מהחיבוק שלי, אך נשארה צמודה אליי והביטה בי בעיניים חולמניות שעוד היו קצת רטובות מהדמעות. ומבלי הכנה מוקדמת, תפסה בפניי בידיה הנשיות, זקפה את צווארה ונישקה אותי.
כל כך שמחתי באותו הרגע, כל כך רציתי את זה וחיכיתי לזה. כל יום ויום בשבוע הזה, לא הייתה פעם אחת שלא חשבתי על כמה שאני רוצה לגעת בה ולהרגיש אותה ממש כמו באותו הלילה.
התנתקתי מהנשיקה והרחקתי אותה ממני ״סהר,״ אמרתי.
״אתה לא רוצה?״ שאלה במבט שבור, מסתכלת עליי בעיניי עגל שאני יכול פשוט לטבוע בהם כל פעם מחדש.
״אין דבר שאני רוצה יותר מזה.״ הבהרתי את עצמי.
״אני פשוט לא בטוח שאת רוצה.״ אמרתי והיא הביטה בי במבט לא מבין. ״את נסערת, וקיבלת בשורות לא קלות ואני לא רוצה שחלק מההתמודדות שלך תהיה בריחה למשהו שיסיח לך את הדעת, למעשה שתתחרטי עליו מאוחר יותר.״ הסברתי את עצמי. ניסיתי למנוע ממנה את החרטה הזו מאוחר יותר, ואולי גם בעצם ניסיתי למנוע גם מעצמי את הפגיעה?
״דור,״ היא קראה בשמי ולשמוע את הקול של אומר את השם שלי היה כמו מנגינה נעימה. ״כל השבוע הזה חיכיתי רק לרגע שתבוא, שאראה אותך. הריב ההוא? באותו הבוקר? היה פריקת עצבים, לחץ, מתח. זה לא היה מהלב שלי בכלל. כל התקופה הזאת הבנתי שאני רוצה אותך ורק אותך, שלא משנה כמה שאני אנסה להדחיק את זה או להכחיש את זה, אני פשוט רוצה אותך. אני רוצה אותך דור מויאל.״ היא פרקה בקול אמיתי, זה יצא לה מהלב וחדר לשלי כמו חץ חד וקולע.
תפסתי בפניה ונישקתי אותה נשיקה אוהבת. פשוט נשיקה אוהבת. את כל האהבה שלי אליה, הגעגועים, ההתמכרות, האושר שמציף אותי כשהיא מחייכת, את הכל העברתי לה בנשיקה. ויודעים מה? הרגשתי שגם היא מעבירה לי את אותו הדבר בדיוק. היא תפסה במפרקיי ידי ואחזה בהם בחוזקה וברכושניות, מפסקת את שפתיה בשביל לשוני שרצתה רק להרגיש אותה כבר.
היא החלה ללטף את זרועותיי, עולה מעלה, לכיוון כתפיי ואז מורידה במורד חזי ובטני, מעבירה בי צמרמורות, עד שהגיעה לשולי חולצתי והורידה אותה ממני באיטיות.
התנתקתי מהנשיקה ונעמדתי בעוד שהיא זחלה לפנים המיטה ונשכבה על הגב. פתחתי את כפתור הג׳ינס והורדתי אותו ממני, נשאר בבוקסר שחור. עליתי חזרה למיטה ונשכבתי על סהר כשאני נתמך במרפקיי מצדי גופה השברירי והאלוהי. התחלתי לנשק את צווארה בעדינות, משאיר נשיקות קטנות ורטובות, ממשיך לכיוון עצם הבריח ובית החזה ומנשק עד לאן שהגיעה המגבת. היא שלחה את שתיי ידיה ופרמה באיטיות את הקשר שיצרה במגבת ופתחה אותה לצדדים כך שנגלתה לפניי בחזייה ותחתונים שמקודם דמיינתי עליה. החלתי לנשק את החזה שלה מעבר לחזייה מרגיש אותה מתפתלת מתחתיי.
היא תפסה בפניי והעלתה אותם כך שהיו שוב מול שלה ונישקה אותי. תוך כדי הנשיקה היא ליטפה את גבי שהתקשח למגעה הנעים ואני העברתי את ידיי על זרועותיה, כתפייה וגבה התחתון, מפלס לי דרך לסוגר החזייה שלה שנפתח בקלות ברגע שקיערה את גבה ונתנה לי להסיר ממנה את החזייה.
היא עברה לצווארי ונישקה אותו בתאווה כך שלא יכולתי שלא להיאנח למעשיה.
ידיה נשלחו אל הגומי של תחתוני ובאיטיות היא הסירה אותם ממני כך שנשארתי עירום וחרמן. ליטפתי את ביטנה בזמן שהיא מענגת את צווארי ולאט לאט ירדתי לכיוון תחתוניה. העברתי ליטוף לאיברה מעל לבד התחתון ושמעתי שהיא נאנחה בתאווה לצווארי. תפסתי בשוליו עם קצות אצבעותיי ומשכתי אותם מטה.
ניתקתי אותה מצווארי ״תסתכלי עליי,״ ביקשתי והיא פתחה את עיניה העצומות.
״את באמת רוצה אותי?״ שאלתי בכנות והתמקמתי בין רגליה.
״הכי בעולם.״ היא ענתה בשקט. רכנתי אליה ושפתינו נפגשו לעוד נשיקה עדינה ואוהבת, בשונה מהקודמות שהיו לנו.
ובתנועה חדה נדחקתי לתוכה. שמעתי איך היא הבליעה גניחה לנשיקה שלנו שלא הסכמתי לנתק. המשכנו לשכב על המיטה, אני נדחק אליה פעם אחר פעם אבל עכשיו שונה מפעם שעברה ובכללי משאר הסקס שהייתי עושה זה היה סקס של אהבה נטו. השפתיים שלנו לא התנתקו אחת מהשנייה והמשכנו להעביר אחד לשני אהבה בנשיקה, ידיה אחזו בי בחוזקה ובחום ואני הנחתי את ידיי על מותניה בחיבה עצומה.
זה לא היה סקס אגרסיבי ולא נשיקות חזקות ותשוקתיות. זה היה סקס של אהבה ועם נשיקות עדינות ואיטיות.
זה היה סקס של אהבה.
וזה היה הסקס הכי טוב שהיה לי.

~נקודת המבט של שקד~

קמתי ליום שבת קצת פחות קריר מהרגיל. עשיתי את ארגוני הבוקר ולבשתי חולצת סריג ארוכה כחולה עם טייץ שחור, נעלתי את האולסטאר הלבנות שלי ויצאתי מהחדר לכיוון חדר האוכל בשביל להכין לעצמי קפה כי נגמר לי בחדר ובשביל חתיכה מעוגת התפוחים שהוכנה לכבוד השבת.
התיישבתי לצד אחד השולחנות והחלתי לשתות את הקפה החם שהעלה אדים מסתלסלים ובעזרת כפית המתכת, הכנסתי מהעוגה הפריכה והנהדרת. שוטטתי מעט עם עיניי ברחבי החדר במטרה להעביר עוד כמה שניות בשבת הארוכה הזו, עד שעיניי נעצרו על זוג עיניים ירוקות.
השפלתי במהירות את מבטי והשתדלתי לשמור עליהן כך עד לסוף השהות שלי פה. מידי פעם הצצתי למעלה וראיתי אותו יושב, איך לא, עם אופיר. מידי פעם הוא תפס אותי מציצה וניסה לתפוס את מבטי ולהשאיר אותו דומם כך שיוכל לקדוח בו עמוק עוד יותר, אך הייתי מספיק חזקה כדי להצליח להשפיל אותן חזרה אל הצלחת עם הפירורים השמנוניים בכל פעם שניסה. בזמן הזה שהיה לי לחשוב בזמן שאני לא מעזה לשנות את זווית ראשי, הבחנתי בכך שכל הזמן הזה הייתי מפצירה בגולן שיהיה עם אופיר, שישכח ממני ויישאר עם אופיר, שהוא לא אוהב אותי אלא את אופיר. ועכשיו, כשאני רואה אותו עם אופיר. אני לא רוצה אותו עם אופיר.


תגובות (6)

סוף סוף העלת פרק!!!!!
פשוט הייתה לי הרגשה ששקד תתחרט על זה שהיא דחתה את גולן ותרצה אותו! ועמית? היא יצאה פשוט כלבה. היא וליאב הכי חמודים ביחד!! והיא אומרת שהוא לא לרמה שלה?? חוצפנית.
וסהר ודור פשוט ריגשו אותי!! אבל מה שהכי מעניין אותי זה התגובה של אדיר לשניהם ביחד..!

21/08/2015 15:11

חייימשלייי סהרושש דבר ראשון משל טוב על השנה :) … דבר שני…כמהה שלמות בפרק אחדדד דור כזה חמודדד.. הם היו זוג מהמם יאללה ..ושעמית תבין כבר שליאב טוב בשבילה חחחח..מחכה כבר לפרק הבא המדהים אוהבת 3>

21/08/2015 15:56

מזל *(משל)

21/08/2015 15:57

קודם מזל טווווב.
ולפרקקק דוררר כזה מושלם
אוף יאוווו אבל!!!
שקד עשתה טעות,
בקיצר פרק מדהים, תמשיכייי

21/08/2015 16:01

יווו שנה !!!!! איך הזמן עף שנהנים מסיפורים שלך חח!!

22/08/2015 21:15

אוקי אומיגדדד אין יותר מושלםםם מזהההה תקשיבייי אני רוצה המשךךך מידדדד!!!!

23/08/2015 11:38
26 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך