היית לי בית

היית לי בית.
ראית בך בית,
כזה עם חלונות,
דלת אחת גדולה
וגג גדול ומפואר מאד.
כזה שכיסה כל כל הרבה סופות.
היית לי בית.
היית לי מקום שבו
פשטתי את בגדיי
הסתובבתי בו ערומה לחלוטין
חסרת בושה.
המקום בו זרקתי ברחבי החדר
מילים שכתבתי, שכאבתי
את כולן. ככה. בלי לחשוש.
היית לי בית.
הייתי יושבת עליך כמו ספה מפנקת
היתי יושבת ככה,
בלי נימוס.
הייתי מבשלת בך
בכל שעות היום
מלכלכת, מבלגנת,
משאירה בך כלים מלוכלכים בלי כל בושה.
ואתה עמדת שם, בטון.
בטון כל כך חזק שנדמה היה ששום דבר לא יפגע בו.
היית לי בית.
ועכשיו, אני חסרת כל
מחפשת ברחובות
בתים אחרים
מחפשת ונטולת תקווה
כל הבתים אינם כמוך
כולם שברירים כל כך
לא מחזיקים את הדבר הזה.
כולם חסרי בית בעצמם.
ואתה כבר בית של מישהי אחרת.
אתה מחזיק אותה.
כל כך חזק.
בחיים לא קינאתי ככה.
והיתי נותנת כל כסף שבעולם
כל תמורה שבעולם
שתחזור להיות לי בית
הייתי משפצת אותך
ומנקה אותך, כל יום.
דואגת שהכל יהיה במקום.
דואגת שמילותיי לא יפגעו בך,
יושבת יותר בנימוס
מבשלת בך מה שלא מלכלך.
למה לא ביקשת
למה לבתים חזקים קשה
לפעמים כל כך לדבר.
היית לי בית.