היער | דיימונד – פרק 11 : הפגישה .

פרק 10 : הפגישה .

דיימונד זיהתה אותו . היא נשארה בתנוחה החתולית והשמיעה נהמה – כדי לגרום לו , לאלף , לתאר אותה כדבר אחר . להלחיץ אותו . היא מלמלה כמה מילים בשפה העתיקה , והכובע ירד קצת יותר למטה , מכסה על פניה .
" שלום . מי אתה ?" שאל האלף . דיימונד ניסתה להיזכר בתווי פניו בתור דרקון אך נכשלה מיידית . היא לא ענתה לו .
" אתה מעצבן אותי ." אמר , ותוך כמה שניות הרגישה דיימונד את האלף מנסה לפרוץ את מוחה . היא דמיינה בחוזקה חומה , ללא שום פריצות , עשויה מכסף , המקיפה ומגדרת את מוחה . מיד לאחר שהצליחה לייצב את עצמה , לאור המתקפה החזקה והמפתיעה , היא החלה להרגיש אותו מנסה לפרוץ את מוחה בתסכול . היא דמיינה אותה יורה לעברו חץ , והחץ פגע בו . כמובן שרק במוחו , שגישש אל עבר התודעה שלה . היא המשיכה להתקיפו , ושמעה אותו נאנק והעיזה להביט בפניו המיוסרים . " אתה טוב . " אמר לה . זה מוכיח שאינו מזהה אותה . קומץ של עצב דקר את בטנה , אבל היא לא העיזה לתת לזה להשתלט עלייה . היא הדחיקה אותו והמשיכה להתרכז בהגנותייה . פעם אחת חנקה אותו , פעם אחרת דקרה אותו , פעם אחרת הכתה אותו . הכל , והוא , מנסה לגעת בה . הם ריקדו במחול חולני , כל אחד מנסה לפגוע באחר . לבסוף , האלף הדגול , נכנע .
דיימונד הייתה חייבת להודות , גם עם זה רק בינה לבין עצמה , שהוא טוב . אבל היא טובה יותר , המלחמה הכשירה אותה . הפחד מפריצה הכריע אותה , והיא המשיכה להשתפר . ככה , מכינה את עצמה לגרוע מכל .
" תראה לי את פנייך . ארצה לדעת מי הביס אותי – הדגול שבעולם !" התגאה האלף .
דיימונד רק נחרה בבוז , היא התרוממה , ונשפה בכעס . " הדגול שבעולם ? בושה . אם אני , " אמרה והורידה את הברדס , נותנת לאלף להתפעל , " ניצחתי אותך , נקבה .. לעולם לא תוכל להגיד לעצמך דברים שגויים אלו . אתה גרוע . " שיקרה . והדגישה את מילותיה , מורידה לו את הבטחון , אפילו במעט .
" כאלף , " הסכים איתה . " אבל האם תהיי מוכנה להילחם נגדי בדמותי החביבה יותר ?" שאל . בעודו מביט בהשתהות בה . מחייך .
" ובכן … " שקלה את מילותיה . " אשמח . "
האלף החל לפתח קשקשים , ולפתע נעמדה מולה חיה פראית כ"כ . " דרקון . " הצליחה לחלץ מפיה . הוא נעמד מולה , וגרם לה להטות את ראשה אחורה כדי להביט ברגליו .
דיימונד הרגישה כאב חד מפלח את מוחה , בעוד האלף מתחיל לפרוץ למוחה , היא התחילה להעמיד הגנות והתקפות . היא נשמה נשימות עמוקות ואגלי זיעה נטפו על מצחה . דיימונד תקפה אותו במרץ , אבל האישיות החזקה שלו פילחה את הגנותיה בדילוג אדיב . הוא חייך .
היא כעסה , זעם משתולל ואכזר . היא חייכה אליו , נעמדה , ומשכה את הברדס ממנה . ההתקפות הפסיקו , בעוד הדרקון חושף את שינייו ומביט בה . " טעות . " אמרה והתחילה לתקוף את מוחו , מפילה את הגנותיו במהירות ונכנסת פנימה .
דיימונד נטרלה את כל ההגנות והמתקפות שעמד להכין , וכמעט שהחלה לערוך חיפוש במחשבותיו , עד שלפתע – הדרקון שאג . היא נבהלה כל כך , שיצאה בזריזות ממוחו ורכנה מיד לשפיפה , נושפת כמו חתול זועם .
הוא חייך ופרץ בצחוק גמלוני . בעודו משתנה בחזרה . " אני אית'ן . ואת , עלמתי ?" שאל בעדינות .
" אני דיימונד . " אמרה , בכעס רב . ואז , הם דיברו .

אית'ן הופתע מסיפורייה המרתקים של אהובתו , והיה נראה שהיא מרותקת לשלו .
הוא שמע גניחה , ונזכר באיזבל . הוא החל להתקדם אליה בזעם מחודש , עד שיד עדינה עצרה אותו . " תעזוב אותה . " אמרה לו דיימונד . היא ריפרפה בריסייה ושבתה אותו .
ליבו פעם בקצב כפול , בטנו פעמה , פרפרים התעופפו בכל גופו והוא נרעד . הוא אהב אותה כ"כ ..
הוא נהם , והתקדם עוד צעד לעבר איזבל . " לכי , שוטה , ותעלמי מפני . " אמר , כמעט בצעקה .
היא נאנקה , ופרסה את כנפייה . החלון הגדול עוד היה פתוח , והיא עופפה בקרטוע לשמיים .
" עשית בטוב . " אמרה לו . הוא התרכז בפנייה עמוקות והרגיש את נשימותיה על פניו הדרקונים .
" אני לא בטוח . " השיב בתסכול , ולפתע נשמע קול תרועה . מפחיד , עמוק וחזק . דבר שהרעיד את גופו של אית'ן . הוא הביט בדיימונד , זוקפת את אוזניה הארוכות ונושפת . היא נחרה בבוז , ומילמלה כמה קללות עסיסיות בשפה העתיקה . " עכר . " אמרה . היא הגתה את שמו כמו שאנשים הוגים שם של דבר ששונאים . הוא נהם בשנאה והעמיס את דיימונד על גבו . היא שרקה בהפתעה ורכנה אל גבו . הוא הרגיש בירכייה מתקשחות סביבו , וחום התפשט בגופו . הוא נסק מעלה , ונשף אדים רותחים אל האוויר . שלג החל לרדת , ואית'ן ניסה לגונן על דיימונד , הוא עף גבוהה , והרגיש בדיימונד מבצעת לחש קסמים . הוא הביט אחורה בבהלה , והביט בה שואבת ממנו אש , היא הביטה בו במבט נוקב . " אני לא הולכת להצטער על זה . " אמרה . " קח אותי הביתה . " שילחה בו , והעבירה לו תמונה של ביתה . הוא חייך .

" או לא . " אמרה דיימונד . היא הביטה בכתובת שהייתה חרוטה בלהבות אש . ' עכר ' . דמעות של זעם ושל כעס ירדו מפניה היפים . הכל היה מוחרב , הנזק היה גדול .
דיימונד מיהרה לשאת תפילה , לאמא אדמה , אבל דבר לא עזר .
" הנזק גדול מדי . תוותרי . המלחמה פרצה , ואנחנו הולכים לנקום . " שאג .
דיימונד הביטה בשדונים מתאמצים לסדר את הנזק , שופכים דליים של מים . היא הצטערה , אבל הנהנה . וככה התחיל מסעם .