הכול בגלל כדור של טניס-פרק 3

ניב חשבה על כל התקופה שהיא ועידו היו פעם בני זוג, מאז עברו מיים רבים בנהר.
" נו, מה יש לך לומר?" שאלה ניב בנימה סקרנית יותר מתמיד, היא ניסתה לשווא להסתיר את התרגשותה.
" רק רציתי לאחל שתצליחי. את יודעת, בינינו, על אף שנפרדנו מלפני הרבה זמן, אני עדיין איכשהו לא מצליח לשכוח אותך. טוב, סליחה על החפירות, פשוט אני חושב ש…" אמר עידו בקול עמוק כבאר.
" מה אתה חושב? שאנחנו צריכים לחזור להיות ביחד?" שאלה ניב בקול שקט והביטה בו במבט בוחן.
" כן, זה בדיוק מה שהכי הייתי רוצה בשביל שנינו, ואני לא מסוגל להישאר עוד דקה אחת לבדי. אבל את לא מעוניינת שנהיה זוג. לכן מעכשיו אני משחרר אותך לחופשי." אמר עידו בקול מהורהר, נתן נשיקה רטובה על הלחי והלך לדרכו.
ניב התבוננה בו במבט בוחן והמשיכה להתאמן , כי הייתה צריכה לשחק על הצד הטוב ביותר.
לא היה אכפת לה להמשיך לעבוד קשה אפילו אם זה אומר שגם בשעות הקטנות של הלילה היא תתאמן כמה שהיא יכולה.
ניב הרגישה כבדה ועייפה עד שבשעה תשע היא כבר הייתה תשושה מדי בשביל להתאמן עוד ועוד.
היא אכן אהבה את עידו. למה היא לא אמרה לו את מה שהיא הרגישה אליו ? אולי כי היא לא הרגישה בנוח לידו?
למה היא לא יכולה להיות גלויה יותר איתו? למה היא המשיכה לשתוק ככה כשהוא היה על ידה?
למה היא עשתה את עצמה לבחורה שקטה ביישנית כאשר היא רצתה לצרוח את מה שהיא הרגישה מבפנים?
למה היא לא יכלה יותר לשתוק כאשר היא הייתה לידו ושתקה כי לא היה לה איך לאזור אומץ מתוך תוכה ?
היא המשיכה להתאמן בו בזמן שהיא שקעה מחשבותיה על עידו ועל כמה שהוא היה חסר לה.
אביטל ומיכאל הלכו לאכול ארוחת צהריים אצל הוריו. אביטל עדיין הייתה מוטרדת מכך שהכתבה עליה ועל מיכאל הסתובבה בכל הרשת ולא ידעה מה אפשר לעשות עם אותה הכתבה. מבחינתה, היא ומיכאל עדיין רחוקים מאוד להיפרד אחת מהשני . באמצע הארוחה, היא הרגישה איך בני הבית לטשו עליה עיניים ולא הרגישה בנוח עם זה.
" מה קורה?" שאל מיכאל על מנת לוודא שהכול בסדר עם אביטל.
"סתם כלום. באמת שכלום. אין לי תלונות. האוכל שאימא שלך הכינה ממש טעים. " אמרה אביטל במבוכה וניסתה להסתיר את מה שהיא הרגישה.