הכול בגלל כדור של טניס-פרק 4

ניב התשושה והעייפה כבר לא יכלה להתאמן, עוד שבועיים היא תסע לטורניר שיערך בגרמניה. היא לא התרגשה כי היא לא מסוג בני האדם שהיא פעלה מתוך רגש אלא מתוך היגיון.
בעוד השחקניות האחרות המשיכו להתאמן בכל המרץ, היא התיישבה על הדשא במטרה להנות מכמה דקות של שקט.
למרות שהיא עלתה את רוב זמנה סביב האימונים המפרכים והאינטנסיביים.
היא להתגעגע מאוד להוריה, לאחיה ולאחיותיה.
אך היא גילתה שכמה שהיא הייתה רחוקה מהבית שבו גדלה, כך געגועיה התחזקו עוד יותר מאי פעם.
היא רצתה להגיד לעצמה: בסדר, זה טוב להיות רחוקים מההורים כדי ללמד איך להעריך שזה טוב שיש בית לחזור אליו כל פעם שמתגעגעים.
היא שמעה מאחוריה קול מוכר, זה היה עידו. היא מצאה את עצמה מחייכת אליו ברוך מאשר האפשרות הזאת שהיא תהיה עצבנית.
" היי, טוב שבאת!" אמרה ניב וחייכה לעברו מאוזן לאוזן. נראה היה שהיא התחילה לעבוד על עצמה.
" טוב שבאת, תפסיקי להחליף צבעים, פעם אחת עצבנית עלי אש ופעם אחת את פתאום הופכת להיות נחמדה כי זה טוב לך להיות הפכפכה!" אמר עידו בכעס.
" אני לא מחליפה צבעים, אני מנסה להגיד לך מה שאני מרגישה. ואני אוהבת אותך, עידו!" קראה פתאום בחיוך של ניצחון.
עידו הביט בה כולו אחוז הלם, הוא שמע טוב? זה היה נכון שניב עדיין אהבה אותו? אולי היא אמרה סתם כדי לצחוק עליו?
" ניב, אם את אומרת את זה סתם,אז חבל על הזמן של שנינו! אני לא מאמין שאת באמת אהבת אותי אי פעם!" קרא עידו בקול מאוכזב, כשהוא פנה ללכת לדרכו , ניב עצרה אותו ונישקה אותו באריכות.
אביטל ומיכאל ישנו במיטות נפרדות, כי היא חשבה שאימו של מיכאל כעסה עליה מכיוון שאולי היא חשבה שהאוכל שהיא הכינה לארוחת הצהריים לא היה טעים באופן בלתי עליל.
אבל אביטל רצתה לחזור הביתה ולשכוח שהיא אהבה את מיכאל ושהיא בכלל קיוותה שהם יוכלו להתגבר על המשבר הזוגי שבדרך.
" חכי רגע , חיים שלי, אנחנו יכולים לסדר את כל הבלאגן הזה ביחד, את לא חייבת לכעוס . את צריכה להבין משהו, אם אימא שלי אמרה משהו היא לעולם לא תחזור בה." התחנן מיכאל בפניה.
" ואני חושבת שאני לעולם לא אסתדר טוב עם אימא שלך, תודה רבה על הכול ותזכור משהו: לנו אין את רוב הסיכויים להיות ביחד." הוסיפה אביטל ברוגזה והלכה משם.