הכול התחיל במתיחה קטנה- פרק 6

עמדתי לבכות, מה עליי לעשות?
אני אוהבת את ג'יי אבל אני לא יכולה להיות איתו.
רצתי לחדר ונשכבתי על המיטה.
בכיתי ובכיתי עד שכל המיטה שלי כבר הייתה סחוטה.

~~~אחרי שנתיים~~~
אני כבר בכיתה י'ב.
אלי נהפכה להיות החברה הכי טובה של לני, ואני…אני לפעמים איתן.
אבל רוב הזמן אני לבד.
נפרדתי מג'יי, ועכשיו הוא כנראה לומד בקולג' או משהו..
אמא ואבא התגרשו, אבא התחתן עם מישהי אחרת ואילו אמא…היא לבד.
אני לפעמיים אצל אמא ולפעמיים אצל אבא.
זה מטלטל אבל, מה לעשות?!
לאשתו של אבי (האמא החורגת שלי) יש בת,קוראים לה סופי, היא גדולה ממני בשנה וחצי, לומדת בקולג' אבל בשבתות היא בבית.
אז אחרי הרענון נחזור לסיפור שלנו, (הוא עוד לא נגמר):

"אשלי!! בואי לארוחת ערב!!" קראה האמא החורגת שלי.
"אני באה.." מלמלתי בזמן שהייתי שקועה בספר שקראתי.
"עכשיו!" צעקה.
"טוב,טוב" סגרתי את הספר וירדתי למטה, לסלון.
כשירדתי ראיתי את סופי, "את לא אמורה להיות בקולג'?"
"כן, אבל…יש לי בשורה לספר בארוחת ערב.." היא חייכה בהתרגשות.
"את עפה מהבית ולא חוזרת לעולם??" קיוויתי לטוב.
"מצחיק…לא!" היא התרגזה.
"טוב, תתישבו בשולחן!" אמר אבי.
התיישבנו שולחן, על השולחן היה פירה, כמה סלטים, בשר, ומיץ תפוזים.
"אז מה רצית לספר לנו, סופי?" שאלה אמה של סופי.
"אז ככה, אמא, את יושבת?" היא התרגשה.
"הלואו?! את לא רואה??" הערתי.
"אז ככה: אני…מתחתנת!!!!!" היא צרחה מרוב אושר.
סופי ואמא קפצו ואבא הצטרף אליהן, אני נשארתי בצד, אומללה.
"אז..איפה החתן שלך?" שאלה אמי החורגת אחרי שהן התאשתו והתיישבו בחזרה לשולחן.
"הוא אמור לבוא בכל רגע.." אמרה.
פתאום נשמע נקישה בדלת, איזה תזמון מושלם!
"אש, תגשי לפתוח את הדלת, תהיי נחמדה." לחש לי אבי.
ללא ברירה מילאתי את רצונו וניגשתי לפתוח את הדלת.
"שאאא..לום?" זה היה ג'יי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
"שלום" אמר, הוא היה בחליפה,החזיק פרחים בידו הימנית.
"אתה החתן?" פתאום אמי החורגת נדחפה ובירכה אותו לשלום.
נתנה לו חיבוק קטן ונשיקה בלחי.
"יפיוף.." סופי ניגשה אליו ונתנה לו נשיקה בפה.
"ממי שלי" הוא אמר לה.
אני נשארתי בפתח הדלת, בפה פעור, ואולי זה סתם מישהו שדומה לו??
התיישבתי בחזרה לשולחן בעוד שג'יי או הכפיל שלו תפס לי את המקום, אבל החלטתי להיות נחמדה והתיישבתי במקום אחר.
"אמא, אבא" אמרה סופי. (איך היא מעזה לקרוא לאבא שלי 'אבא'??) "תכירו, זה ג'יי, הארוס שלי."
אבא הנהן לאות שלום. (כנראה לא מזהה אותו)
אבל עכשיו זה בטוח שזה ג'יי, גם דומה לו ממש וגם קוראים לו באותו שם?!

אחרי חצי שעה של צחוקים ועוד כל מיני ג'יי הלך לשירותים, אני העדפתי לטוס לחדר שלי ולהסתגר שם עד שהוא ילך.
עליתי במהירות אבל עד אז ג'יי כבר יצא מהשירותים באותו זמן שעליתי למעלה.
"אשלי" הוא החזיק בידי, בעוד שאני מפנה את גבי ממנו.
"אז אתה זוכר אותי?!" גיכחתי.
"אסור שהם ידעו שהיינו ביחד" אמר.
"יופי" ניסיתי להשתחרר מאחיזתו, אב הוא לא הרפה "אתה יכול לשחרר?"
הוא שחרר את ידו ממני ולא הוסיף מילה.
הוא ירד בעוד אני עליתי לחדרי.
התחלתי לבכות כמו בפעם ההיא שנפרדנו, לא באמת שכחתי ממנו.
כל הזמן חשבתי עליו, וכנראה שהוא העדיף להמשיך בחייו.
מילאתי את כל החדר בדמעות כשבכר הפכו לשלג.
פתאום מישהו פתח את הדלת..

-ההמשך יבוא-