♥ Dandi ♥
זה היה חלק א\', ואני אמשיך אותו מחר, כי אני ממש עייפה ... אני ממש ממש אבל ממש מצטערת שלא העלתי המון זמן פרק. היה לי מחסום כתיבה, וגם אותי זה ממש ביאס :/ מקווה שאהבתן עד עכשיו, ומקווה שתגיבו :) אוהבת המון, ושיהיה לילה טוב ושבוע מעולה ♥

’הכנפיים שנותנות לי את הכוח לעוף’ – פרק 3 חלק א’

♥ Dandi ♥ 06/12/2014 837 צפיות 2 תגובות
זה היה חלק א\', ואני אמשיך אותו מחר, כי אני ממש עייפה ... אני ממש ממש אבל ממש מצטערת שלא העלתי המון זמן פרק. היה לי מחסום כתיבה, וגם אותי זה ממש ביאס :/ מקווה שאהבתן עד עכשיו, ומקווה שתגיבו :) אוהבת המון, ושיהיה לילה טוב ושבוע מעולה ♥

•עמית•
"עמית…" שמעתי את קולה של אמא, והרגשתי שקרני השמש החמות עוטפות אותי.
"מממ?" חייכתי בעינים עצומות.
"קומי," היא ענתה, \"יש לך בית ספר."
"בית ספר?" פתחתי את עיניי בחיוך והתיישרתי.
סוף סוף. לחזור חזרה. לבית הספר, לחברות. לחברות שלי.
אני מודה שבחיפה הכרתי חברות חדשות, ולא הייתי לבד, אבל ממש התגעגעתי למקום הזה.
בכל זאת, גדלתי פה.
*
הגעתי לכניסה לבית הספר, ועלה על פניי חיוך. כמה לילות חלמתי על זה. אני יודעת שזה נשמע ממש חנוני, אבל אני ממש התגעגעתי למקום הזה. בחנתי מחדש את הצבעים, את התמונות, את משפטי העידוד שתלויים בכניסה בכל שנה, הבטתי במדבקה עם החיוך שעל חולצתי שחילקו לי נציגי מועצת התלמידים בכניסה. הכול הרגיש… טוב. זהו, ברגע זה, אני מרגישה ממש בבית.
"עמית!" ראיתי את שני רצה אליי בחיוך.
"שני!" חיבקתי אותן בחיוך, "שנה, הא?" התנתקתי מהחיבוק והבטתי בה בחיוך.
"כמה שהתגעגעתי אלייך!" היא קפצה עליי לעוד חיבוק חזק.
"בואי, בואי נלך לכיתה. כולם ממש ישמחו לראות אותך!" היא משכה אותי לאורך המסדרון.

•אביתר•
"שלום בנות," הנחתי את ידיי על שתי בחורות שנראו לי מוכרות.
"היי אביתר…" הן מלמלו וחייכו אליי במשך דקה בערך.
"אז מה? מתחילים את השנה הא?" עניתי בקול "מבואס".
האמת, לא הרגשתי כל כך עייף, או לחוץ, כמו שאני מרגיש בכל תחילת שנה. החופש, אני מרגיש שממש עשיתי את כל מה שרציתי. גלשתי, ביליתי, ישנתי שעות ארוכות, לעומת אחי, אריאל, שרק חרש על החומר של שנה שעברה, ישב בבית, קרא ספרים, ובקושי יצא עם חברים שלו. רק אתמול, להפתעתי, הוא לא היה בבית עד הערב. רק שהוא כל הזמן התחמק. מוזר, אבל לא ממש חשוב לי כרגע.
"שני…" שמעתי מאחוריי קול מוכר.
"אל תמשכי אותי כל כך מהר…" שמעתי צחקוקים.
ופתאום. ממש פתאום כאילו אני ממש הזיתי. זאת… זאת עמית?
עמית אוחיון? עמית שעזבה לפני שנה לחיפה?
"הילה," קראתי אל אחת מהבנות שחיבקתי, "את יכולה לסטור לי?"
"סליחה?" היא הביטה בי במבט מופתע.
"פשוט תתני לי סטירה." משכתי בכתפיי. היא סטרה לי, מה שלא היה כל כך כואב, והבנתי.
היא באמת חזרה. הרגשתי איך ההתרגשות עוברת בי. הפרפרים בבטן. הכול חוזר.
"בנות," הורדתי מהבנות את הידיים, "אני חייב ללכת." התרחקתי מהן. "ביי." התחלתי להתקדם במסדרון לכיוון של עמית.

•עמית•
"אל תמשכי אותי כל כך מהר…" צחקקתי.
לפתע, הרגשתי שאני הוזה. זה.. הוא? זה אביתר? והוא מסתובב עם שתי בנות?
אני לא זוכרת אותו ככה…


תגובות (2)

וואו מהמם.
תמשיכי מידדד.
אוהבת מלא<3

07/12/2014 16:12

חחח זה בסדר מושלמת ♥ ניראלי כולם מבינים אותך חחחחח
מהמם ! בבקשה תמשייכי כמה שיותר מה ר!
חחחחחח 'את יכולה לסטור לי?' חחחח זה היה גדולל !!!
זה פשוט מושלם !!
תמשייכיי הכי מהר שאצ יכולה ואם את צריכה עזרה בכל דבר את יכולה לפנות אליי תמיד מאמי :)

07/12/2014 16:51
סיפורים נוספים שיעניינו אותך