'הכנפיים שנותנות לי את הכוח לעוף'- פרק 4

•עמית•
"הופה…" שני צחקקה כשהתקרבתי אלייה.
"על היום הראשון שיחה עם אביתר?"
"כן." אמרתי בחיוך גאה.
"פשש אחותי," היא חייכה, "שיחקת אותה."
"באמת?" עיניי נפתחו. הופתעתי לראות ששני חיובית לגבי העניין הזה. היא תמיד טענה שהוא ואני לא מתאימים. היא החברה הכי טובה שלי, וזה די ביאס אותי בהתחלה, כי זו הייתה תקופה שפשוט הייתי יכולה אפילו להיות שפוטה שלו מרוב שנדלקתי עליו. כשנרגעתי קצת, והבנתי שאני לא אמורה להתנהג ככה, הבנתי שזו זכותה של שני, ואני לא יכולה להכריח אותה לתמוך בי. וחוץ מזה, הבנתי שהחברות שלנו לא מבוססת רק עליו. שאנחנו מכירות הרבה יותר זמן ממה שאני מכירה את אביתר, ושני הרבה יותר חשובה לי.
"כן." היא חייכה חיוך קטן.
*
•אביגיל•
"סוף סוף…" מלמלתי ויצאתי מהכיתה,כאשר הצלצול להפסקה התנגן ברחבי בית הספר.
הלכתי לחפש את אריאל בקומה של כיתות י"ב, כי ראיתי שעמית הייתה עם חברה שלה, ולא היה לי נעים להדחף.
עברתי בין הכיתות, ובאחת הכיתות, ראיתי את אריאל, יושב ושומע מוסיקה באוזניות.
"יואו…" הורדתי לו את האוזניות.
"איך אתה יכול לנשום ככה?" השתעלתי, "הכול מסריח מסיגריות."
"לידיעתך," הוא חייך אליי "לא כולם מעשנים פה, אם זה נה שאת חושבת."
"אבל זה מריח ככה." עיקמתי את פניי.
המשכתי להביט באריאל, כדי שיבין מה אני רוצה והוא המשיך להביט בי בשאלה.
"בוא כבר." נאנחתי בחיוך ומשכתי אותו החוצה.
"היי," הוא צחק, "לאן את מושכת אותי?"
"למקום עם אוויר נקי." הסתובבתי אליו וצחקתי.

"לחצר בית הספר?" הוא עיקם את מבטו.
"אתה תקוע כל היום בכיתה," נאנחתי, "אתה צריך לצאת קצת החוצה." חייכתי אליו.
"טוב," הוא התקדם צעד קדימה והביט בי, "אני מניח שזה די נחמד."
"תודה אביגיל, תודה שהוצאת אותי מהבועה שלי, כן כן, תודה על המחמאות." אמרתי בציניות וצחקתי.
לפתע נשמע הצלצול לכיתות, ואני ואריאל סובבנו את מבטנו אחד לשני.
"ללוות אותך?" הוא חייך אליי.
"האמת שכן," התחלנו להיכנס לבניין, "שכחתי כבר איך הגעתי לכאן." צחקתי.

"טוב," נעצרנו מול הכיתה שלי, "אני צריך ללכת."
"ביי." חייכתי אליו ובאתי להכנס לכיתה,
"אביגיל," שמעתי את אריאל קורא לי, והסתובבתי בחיוך.
"תודה שהוצאת אותי החוצה." הוא חייך אליי והשפיל את מבטו.
"בכיף." צחקקתי, "טוב, ביי." נכנסתי לכיתה והתיישבתי.
*
"יום נחמד יחסית ליום הראשון, לא ככה?" עמית ואני התחלנו לצאת מבית הספר.
"קל לך להגיד," צחקקתי, "לך לפחות הייתה חברה להסתובב איתה, אני הייתי לבד."
"אני מבטיחה לך שאני לא עוזבת אותך מעכשיו." היא חייכה חיוך גאה.
"אוהו," צחקתי, "עכשיו יהיה לי עוד יותר גרוע."
"סתומה." היא נתנה לי מכה בכתף.
"סתומה שהבטחת להיות צמודה אליה." קרצתי לה וצחקנו.
"אביגיל,"שמעתי מישהו קורא לי ואני ועמית הסתובבנו. זה היה אריאל, וביחד איתו עוד מישהו.
"חכו לנו." הם התקדמו אלינו במהירות.

"אז אני מבינה שכיתה י"ב היא ממש קשה?" עמית שאלה את אריאל.
"יותר קשה ממה שנראה לך." הוא נאנח.
"זה כי אתה חנבץ." אביתר אמר ביובש ואני ועמית צחקנו.
"אה כן?" אריאל חדר באביתר מבט, "בוא נראה אותך אביה."
"בוא קודם נסיים את כיתה י"א." אביתר הרים את הידיים כחף מפשע וצחק, מה שגרם לנו לצחוק איתו.
"טוב הגענו לבית שלי." עמית נעצרה מול הבניין שלנו.
"מה?" הופתעתי. "גם אני גרה פה." חייכתי במבוכה.
"איזה קטע." היא צחקה.
"רגע," היא הביטה באריאל ואביתר, והבעת פניה נהייתה רצינית, "אל תגידו לי שגם אתם גרים פה."
"כן…" אביתר ואריאל הביטו בנו בנו וגירדו בראשם.
"טוב אז," חייכתי, "שניכנס?"

"תודה על הליווי." חייכתי אליהם, וחיבקתי את שלושתם.
אבל דווקא כשחיבקתי את אריאל, הרגשתי זרם חשמלי.
"אתה הרגשת את זה?" הבטתי בו וקפצתי ממקומי.
"גם את?" הוא הביט בי במבט מופתע.
"מוזר." מלמלתי ומשכתי בכתפיי.
"טוב," התקדמתי לכיוון הדלת, "ביי." נכנסתי הביתה וסגרתי את הדלת.
"חזרתי." קראתי ויצאה מהחדר אלונה. אני כבר הזכרתי שהיא לא נראית לי טוב בעין?
"נו אביגיל?" היא חייכה אליי, "איך היה? הסתדרת?"
"בערך…" מלמלתי ביובש, והנחתי את התיק על הרצפה.
"טוב," היא לקחה סינר וקשרה אותו מסביב למותניה, "עוד מעט האוכל יהיה מוכן."
"אוקיי." עניתי והלכתי לחדר.
"איפה אבא שלי?" התקדמתי לאלונה ושאלתי.
"בחדר העבודה." היא סימנה לי עם האצבע לאן ללכת.
טוב, לא יהיה נעים להפריע לו. אני אשלח לו הודעה. כמו שאמא לימדה אותי.
'אבא חזרתי מבית הספר, אני בחדר.' שלחתי.
אחרי כמה דקות, נשמעה דפיקה בדלת של החדר שלי.