המורה למתמטיקה- פרק 4.

"אמא למה הסכמת??"
"למה לא? הוא מקסים." היא אומרת וממשיכה לחתוך את הסלט.
"הוא לא מקסים. הוא שונא אותי." אני אומרת לה בעצבנות.
אם אני אשמע עוד מישהו אחד אומר כמה המורה למתמטיקה שלי נחמד ומקסים ונדיב וחתיך וחמוד ומושלם אני פשוט אפצח לו את בגולגולת!
"שטויות. הוא התקשר והסביר את המצב ואני ממש מסכימה איתו"
"איזה מצב? ועם מה לעזאזל יש להסכים??" אני מתעצבנת אפילו יותר. הוא פשוט רוצה להרוס לי את החיים! אני לא רוצה שום מורה פרטי.
"עם זה שהציונים שלך לא מתקבלים על הדעת ויש לך פוטנציאל עצום" היא אמרה לי, מגזימה כמו תמיד. דיי אמא..
"למה הוא חושב שהוא מכיר אותי?" אני שואלת בכעס.
"אני לא מבינה את זה יסמין" היא מסתובבת אליי "כמה פעמים אמרתי לך לשבת וללמוד למתמטיקה ואמרת לי שאת לא מבינה את החומר? עכשיו יש לך הזדמנות."
"אמא אני לא אמרתי את זה בחיים…"
"טוב זה לא משנה.. את הולכת בלי שום וויכוח. אחרת אני אאלץ לערב את אבא" היא אמרה בכעס.
כוסאמק.

" היא אמרה שאם אני לא אלך היא תאלץ לערב את אבא שלי" אמרתי לרוני בייאוש כשהתקדמנו לעבר הכיתה.
"נו.. ואבא שלך לא יהיה איתך?" רוני שאלה.
"ניראלך? מאז שההורים שלי התגרשו נכנס להם ג'וק לראש שאני חייבת להצליח בכל המקצועות, אם זאת הייתה בחירה שלי… הייתי מזמן יורדת לשלוש יחידות" אמרתי לה.
"את סתם אומרת, את יודעת שיש לך פוטנציאל אדיר שאת לא מנצלת אותו… ואני לא מבינה מה הבעיה בללמוד עם דור, באמת שהוא אחלה." היא אומרת.
"רוני, את חולה לו על התחת את לא נחשבת" אמרתי לה.
"אני רק חושבת שהשיעורים האלה אולי באמת יעזרו לך.." היא אומרת ואני מגלגלת עיניים ונכנסת לכיתה.
כמובן שיש שיעור מתמטיקה. יש לנו שיעורי מתמטיקה בערך כל יום שעתיים, זה פשוט לא נורמלי.
דור מתחיל ללמד ואני נשארת בשקט במשך כל השיעור. אני מקשקשת במחברת וכמו תמיד מביטה למקום של עומר, כשהוא מסתובב ומסתכל אליי אני מרכינה את ראשי ב"אדישות" וממשיכה להקשקש. עומר הסתכל עליי.
הלב שלי מתחיל למצוא קצב משל עצמו ואני מחייכת לעצמי. עומר הסתכל עליי.
הצלצול נשמע ואני ממהרת לקום ולצאת מהכיתה לפני שדור יקרא לי.
"יסמין" אני שומעת את קולו שנייה לפני שאני יוצאת. שיט.
"מה?" אני מסתובבת אליו בייאוש. שיעזוב אותי בחיים האלהההה!
"בואי לפה"
אני מתקדמת אליו כשהתלמידים האחרונים יוצאים מהכיתה.
"מה?" אני שואלת שוב.
"היום בחמש את אצלי" הוא אמר.
"אני חייבת?"
"כן"
"טוב" אני אומרת ומסתובבת לצאת מהכיתה.
"אני אסמס לך את הכתובת" הוא אומר ואני מסתובבת אליו.
"אני לא מתכוונת לתת לך את המספר שלי" אמרתי לו.
הוא גיחך, "את לא צריכה".

אני מסתובבת בשכונת דניה, השכונה של דור.
"הולי שיט" אני מרגישה כלכך קטנה ליד הבתים הענקיים ומחפשת את הבית הקטן של דור.
הוא אמור להיות עוד 3 בתים מכאן ושום בית לא נראה כאן קטן.
"בינגו" מצאתי את הכתובת. אני מתקדמת לכיוון הדלת הענקית, למורה למתמטיקה שלי יש חתיכת בית.
אני דופקת על הדלת ושומעת את קולו של דור, "רגע" הוא אומר.
תוך מספר שניות הוא פותח את הדלת ו..וואו.
הוא היה עם בגדים רגילים שהחמיאו לו הרבה יותר מהבגדים שהוא בא איתם לבית הספר, השיער שלו היה קצת פרוע אבל זה לגמרי החמיא לו, העיניים הירוקות שלו נצצו וגוף שלו היה נראה הרבה יותר שרירי עם הבגדים האלה. המורה שלי למתמטיקה נראה כמו דוגמן שיצא מקטלוג. ולא. אני לא מדברת על קטלוגים של ישראל, אני מדברת על קטלוגים של חו"ל.
"היי" אני אומרת לו והוא צוחק, חושף את הגומה ההיא שלו.
"לפחות תעשי כאילו את שמחה" הוא אומר ומסמן לי להיכנס.
אני מגלגלת את עיניי ונכנסת.
גוש הפרווה שרץ לכיווני ותוך שניות קופץ על רגליי מבהיל אותי.
"טוטו" נוזף בו דור.
כשאני קולטת את גור הפומרניאן הקטן שדבוק לי לרגל אני ממהרת להרים אותו.
"איזה חמודד" אני מתלהבת ומקרבת אותו לפניי, כשהוא מלקק לי את הפנים אני צוחקת.
תמיד רציתי גור פומרניאן, אבל אמא שלי אף פעם לא הסכימה לי להכניס אף חיה הביתה.
"אני לא מאמינה שיש לך פומרניאן" אני אומרת ולא מפסיקה לשחק עם הגור בידיים ונראה שהוא נורא נהנה מתשומת הלב שלי.
"אני לא מאמין שאת מכירה סוגים של כלבים" הוא מגחך ונכנס אל תוך הבית.
"ואז אתה אומר לי לעשות את עצמי שמחה.." אני ממלמלת והולכת אחריו בעצבנות.
"אני צוחק יסמין" הוא אומר ומתקדם לעבר המטבח הפאקינג עצום שלו. "אני הולך להביא לנו משהו לשתות, תרגישי חופשי".
אני סוף סוף מרימה את ראשי כדי להביט בביתו של דור.
"המורה" אני ממלמלת והוא מסתובב אליי.
"מה?" הוא שואל ואני רואה אותו מרים את גבותיו בשעשוע כשהוא רואה איך אני מסתכלת על הסלון, והמדרגות, והקירות, ובערך על כל חלק וחלק בבית.
"אתה טחון" אני קובעת.
דור מגחך ונכנס למבטח ואני ממהרת להמשיך לבחון את הבית של המורה שלי למתמטיקה.
כמה מרוויחים היום מורים למתמטיקה?
אני מביטה בחלון היציאה לגינה. עייני נפערות ואני ממהרת להניח את טוטו על הרצפה וללכת לשם.
"יש לך בריכה!" אני צועקת לו בדיוק כשהוא יוצא עם שתייה וצלחת עוגיות.
"אני חושב שאני יודע מה יש לי בבית.." הוא אמר והניח את הדברים על השולחן בסלון.
"אתה כלכך טחון!" אני אומרת וגורמת לו שוב לצחוק.
"אני לא טחון יסמין, אני עולה להביא את החומר" הוא אומר ועולה המדרגות המתארכות שיש לו בכניסה לבית.
יש לדור את כל מה שאיי פעם רציתי, אני מתיישבת על הספה שבסלון, ומקנאה כלכך במורה שלי למתמטיקה.
הוא יורד תוך כמה שניות עם החומר ומתיישב לידי.
"טוב אני חושב שהיום אנחנו רק נעבור על המבחן שלך" הוא אמר.
"המבחן הכושל שלי אתה מתכוון?"
"יש לך אותו כאן?" הוא שאל.
אני מוציאה מהתיק כדור נייר מקומט. "אתה מתכוון לזה?" אני אומרת קורעת את הדף מול הפרצוף שלו.
דור מגלגל עיינים באדישות כהרגלו, "טוב, שינוי בתוכניות… פשוט נעשה את שיעורי הבית"
אני מחייכת את החיוך המתוק שלי "מקובל"