פרק 2:

21/09/2020 387 צפיות אין תגובות

"אני חושבת שאני אקח את זה" הרמתי חליפה כחולה נשית עוצמתית במידה שלי, לא היה לי ספק בכלל שהיא תעשה את העבודה.
רננה הביטה בי עם חצי חיוך וכבר החלה להוריד אותה מהקולב, פשטתי את החולצה מעליי.
"בחירה מעולה" היא סיננה ועזרה לי להיכנס אליה.
הבטתי במראה הגדולה שניצבה מולנו, השיער שלי כבר היה מסודר, תלתלים מסולסלים באלגנטיות נחו על גבי וכתפי, נראיתי כמו שלא נראתי כבר די הרבה זמן.

"שמחתי לראות את השם שלך על הצג שלי הבוקר. הרבה זמן שלא התראינו, בטח שלא במסגרת הזו של העבודה" רננה עמדה מולי וכפתרה את החליפה שלי.

אני יודעת שנעלמתי לכולם, כשאחרים רצו להשיג אותי כדי לברר מה איתי ניתקתי כל קשר ופשוט נתתי לאדמה לבלוע אותי.
הקושי הכי גדול שלי היה לנתק קשר עם רננה, הרגשתי באיזשהו מקום שפגעתי בה.
היא העוזרת האישית שלי, היא מלווה אותי לאורך כל התקופה שלי כדוגמנית ותמיד הייתה בשבילי גם ברגעים שלא היו זוהרים.
לא רציתי לסחוף אותה לעוד מסע מטלטל של החיים שלי, הספיק לי לראות את אדיר מתאמץ ומשתדל בשבילי לא רציתי להרוס חיים של עוד מישהי נוספת.

"גם אני שמחה לראות אותך שוב רננה" ליטפתי את רעמת התלתלים שלה.
הדלת מאחורינו נפתחה ואחת העובדות הרימה את קולה לעברנו,
"בעוד עשר דקות אנחנו עולים לשידור דורין מבקשת שתגיעי אל האולפן" כבר לא הכרתי את כל העובדות כאן, הנהנתי לכיוונה ויחד עם האוזניות הגדולות על אוזנייה היא נעלמה באותה מהירות בה היא באה.

"טוב אני צריכה לזוז" מתחתי את הבגדים שלי ונעלתי חזרה את נעלי העקב שלי,
"את בטוחה שאת מוכנה? עבר הרבה זמן מאז שהיית במרכז המצלמות, אם את חוששת ממשהו כדאי שנעצור ו-" עצרתי אותה מלאבד את כל האוויר שבריאותייה בחיוך.

"הכל יהיה בסדר רננה, אל תדאגי. תחכי לי פה בינתיים עד שאני אסיים" אמרתי היא אחזה במברשת השיער שלי והנהנה אליי עם מבט מודאג.
רגע לפני שיצאתי מהחדר שלי הסתובבתי חזרה וניגשתי אליה.
חיבקתי אותה חזק, הקלה נפלה מהלב שלי ברגע שהיא חיבקה אותי חזרה בחום.

"תודה על כל מה שעשית בשבילי" בלעתי את השפה שלי פנימה. לא רציתי להישמע דרמטית יותר מדי ובטח שלא התכוונתי לתת לדמעות להרוס לי את האיפור אבל הייתי צריכה להגיד לה את זה כבר, באופן מוזר הגוף שלי מצא שזה הרגע הנכון לעשות את זה ואני.. אני לא יכולה להתווכח איתו.
"בבקשה. אין לך על מה לבקש תודה אנחנו חברות וחברות לא מפקירים לעולם" היא אמרה, גרמה לי לעלות לראיון הזה עם חיוך ענקי על השפתיים.
"את החברה הכי טובה בעולם" אמרתי, היא חייכה בדיוק כמוני.

"כדאי שתלכי עכשיו, שלא תאחרי לדורין" ידעתי שהיא צודקת.
הטלפון שלי רוטט בכיס שלי ומנע ממני לצאת החוצה, זה היה אדיר עם התמונה המצחיקה שלנו במיטה על הצג.
נשכתי את השפה שלי, לא דיברתי אותו מאז אתמול ולהיכנס לראיון עם האנרגיות השליליות לא היה בכוונה שלי כרגע.
ניתקתי את השיחה והרינגטון שלי הפסיק להישמע בחדר,

"תשמרי לי על הטלפון עד שאני אחזור. עם אדיר מתקשר אל תעני לו" השארתי לה את הטלפון ביד ויצאתי מהחדר לפני שהיא תספיק לענות לי.
היא תמיד מבקשת שאני לא אכניס אותה ביני לבין אדיר אבל הפעם זה לא היה מתוך מקום של ריב, סך הכל ידעתי שהוא לא יאהב שאני עושה את הראיון הזה עכשיו.
יצאתי החוצה אל האולפן, מצאתי מקום לצד דורין שכבר אחזה בכרטיסיות שחורות עם הלוגו דורין והכוכבים, חייכתי חזרה לחיוך הקורן שלה שהיא הביטה בי.

"את נראית מדהים" היא הגזימה עם המבטים שלה אך שיחקתי את המשחק שלה וגיחכתי בנחמדות.

"טוב כולם להיות בעמדות אנחנו עולים לשידור בעוד אחת, שתיים, שלוש" המצלמה כוונה לעברנו ועוד לפני שהספקתי לקחת נשימה עמוקה הפרצוף שלי כבר שודר בטלוויזיה.

"בוקר טוב לכל הצופים שלנו הבוקר, כאן דורין והפעם עבור התוכנית היום הזמנתי אלינו אורחת מאוד מיוחדת שכולנו מאוד שמחים לראות שוב על המסך.
בוקר טוב לעטרה כהן, איך את מרגישה הבוקר?" דורית הניחה את אחת הכרטיסיות שלה על השולחן הכסוף שמסתיר את רגלינו ויישרה את מבטה לכיווני.
ניסיתי להיראות חיננית ולא לחוצה יותר מדי, רננה צדקה באמת עבר הרבה זמן מאז שהייתי במרכז המצלמות, הרגשתי איך הבטן שלי מתכווצת מלחץ כמו בפעם הראשונה שראיינו אותי בחיים ושם פלטתי שטויות שנראו אחרי זה בכותרות גדולות.

"אני מרגישה מצויין. אני ממש מתרגשת להיות פה ולנשום חזרה את התעשייה ואני מקווה שיהיה טוב" אמרתי בחיוך וגב ישר.

"אנחנו ממש שמחים לראות אותך שוב, ספרי לנו קצת על התקופה האחרונה שעברת, בעצם נעלמת לנו מהמסכים למשך שלושה חודשים, עזבת את הקריירה שלך בעולם הדוגמנות וממקרובים הועלו שמועות שאת נמצאת בדיכאון עמוק, ספרי לי קצת על זה" היא הייתה ישירה כפי שצפיתי אותה, חצי מהדברים שהיא אמרה לא היו נכונים ובכלל לא ידעתי שהנושאים האלה געשו ברשת אבל למרות שלא התראיתי עם מצלמה שלושה חודשים אני יודעת בדיוק איך להתנהל מולה כדי לצאת בדרך הנכונה.

"כן, עברה עלי תקופה לא פשוטה שהיום אני כבר יכולה לומר שהיא נמצאת מאחורי. היו איתי אנשים שתמכו בי בלי סוף ודאגו לעודד אותי, אם זה המשפחה שלי או החבר המדהים שלי וכן היום אני נמצאת במקום הרבה יותר טוב" סיכמתי את דבריי בקצרה, ראיתי את התשוקה בעיניים של דורין למצוא רכילות עסיסית שתעלה לה את אחוזי הרייטינג.
מעולם לא אהבתי אותה בתור בן אדם, היא הייתה חטטנית בלי שום קשר למקצוע שלה אבל בתור בן אדם עסקי היא הייתה הטובה ביותר עם זה אי אפשר להתווכח וגם לא עם אחוזי ההצלחה שלה.

זה נכון מה שמספרים? האם דיכאון היה הדבר שהוביל אותך לתקופה הנוראה בחייך?" היא הקישה עם הכרטיסיות על השולחן והוציאה אותי מריכוז.
"ממש ממש לא. כל השמועות על משבר דיכאון בחיים שלי הוא שקרי לחלוטין.
המצב שלי בסדר גמור עברה עלי תקופה לא קלה מבחינת עבודה, הגעתי לנקודת השיא בקריירה שלי והיה לי עומס מטורף שהגוף שלי לא יכל לעמוד בו כבר.
הייתי צריכה את הזמן שקט הזה עם הלבד שלי, עם הבן זוג שלי כדי לחזור שוב ולחזור בגדול" הרחבתי את חיוכי שהזכרתי את אדיר.

"כן, למי שלא יודע בן הזוג של עטרה כהן הוא אדיר לוין אותו הצגת לראשונה בהשקה למותג החדש שהקמת LALI. אז איך אדיר היה בתור בן זוג בתקופה הזו?" עצרתי אותה מלהמשיך למתוח את השאלה הזו עוד יותר כי התשובה שלי הייתה אינסופית, העיניים שלי התמלאו באהבה וגאווה אליו.

"אדיר מדהים ונשאר מדהים גם אז. לא יכולתי לבקש בן זוג יותר טוב שיהיה איתי בתקופה הזו של החיים שלי, הוא פשוט בן אדם מדהים" שחררתי את הידיים שלי.
הלחץ שלי לאט לאט התחיל להיעלם והמצלמה כבר לא עניינה אותי, בדיוק כמו פעם באתי לתת את מה שיש לי מבלי לפחד.

ידעתי שמצפה לי שיחה ארוכה איתו על הראיון הזה אחר כך אבל אחרי השיחה שלנו אתמול הבנתי שאני חייבת לחזור לעצמי מהר אם אני לא רוצה למצוא את עצמי ישנה באוהל במדבר עם חמישים מעלות חום שיגרמו לי להתעלף.
שיקרתי חצי מהראיון אבל זה מה שכל האנשים בתעשייה הזו עושים כדי להתקדם הלאה, ראיתי את המטרה שלי מול העיניים ופשוט רצתי להשיג אותה.

"אני רואה שהאהבה ביניכם לא כבתה, אפשר ממש לראות את זה דרך העיניים שלך. מה עם חתונה? מתי הוא סוף סוף יכרע ברך ויציע?" היא הפתיעה אותי בשאלתה.

מעולם לא חשבתי על חתונה לפני כן, זה היה עוד אחת מהמטרות שלי בחיים אבל כנראה שהמוח שלי התעסק במטרות המקצועיות שלי ולא בנוגע לרגשות שלי ומה שאני באמת רוצה בזמן שאני ממשיכה הלאה בחיים שלי, אולי זה מה שהוביל לנקודת השבירה שלי, שלא הצלחתי לקרוע את הרצונות שלי כמו שצריך.
אין לי ספק שאדיר הוא האחד, אני אוהבת אותו אהבה שכואבת בעצמות ויש לי את כל ההוכחות שאני צריכה כדי להבין שזה רק אני והוא עד הסוף.

"את זה אני חושבת שאני אשאיר לעצמנו. אין טעם להלחיץ הכל יקרה בזמן הנכון. ואין לי ספק שאם זה יקרה אז זה יהיה איתו" אמרתי בפה מלא, התרגשתי.
יכולתי להרגיש את הלשון שלי רועדת רק מלהזכיר את השם שלו ופתאום קלטתי שאני מצטערת על הכל.
על השיחה האחרונה ועל האי הבנה וחוסר ההתחשבות שלי בו. הוא היה שם בשבילי גם שלא רציתי, חיבק אותי בלילות שכבר הייתי מסריחה מאלכוהול ודיברתי שטויות בלי סוף. הוא לא התלונן או צרח עלי שהמצב הזה קשה לו כמו שרק אני עשיתי כל הזמן הזה.

הוא פשוט היה הוא ובדרך הכי טובה שהוא יכול להיות.
פתאום התחלתי לראות את סדנת הגמילה הזו בדרום כאופציה. לא רציתי את זה עבורי זה ברור אבל הוא צודק, אני לא רוצה להמשיך להידרדר מהמקום הנמוך שאני כבר נמצאת בו, הוא הקריב כל כך הרבה למעני שהסדנה הזו זה צ'יפס לעומת כל הדברים שהוא הפסיד או ויתר כדי להיות שם בשבילי ולא בשביל עצמו.

למה אני לא יכולה להיות כזו מתחשבת ולתמוך בהצעות עזרה של הבן זוג שלי?
קודם דחיתי את הפסיכולוג שהוא קבע לי ועכשיו גם את זה?
אני רוצה להתגבר על הבעיה שלי אבל מפחדת לעשות את הצעד הראשון לשם כדי להתחיל את המסע הזה.
אף אחד לא מבטיח שזה עומד להיות קל, אף אחד לא יקצר לי דרכים כדי שאני אחזור להיות מי שאני אם אני לא אקום ואתמודד עם כל המעשים שלי עכשיו, כי זה הרגע ואם אני לא אתחיל עכשיו אני כנראה אמשיך ליפול למטה.

"אז רגע לפני הדיבורים על החתונה אני רוצה להראות לך תמונה שנשלחה אלינו באנונימיות הבוקר" היא שוב נקשה עם הכרטיסים על השולחן והפעם החזירה אותי לפוקוס מהמחשבות שלי.

על המסך מולנו עלתה תמונה גדולה בה אני רואה את אדיר יושב צמוד לבחורה בשמלה אדומה צמודה חושפנית, הוא מניח את ידו על כתפה בחמימות והיא מחייכת חיוך קורן. הם נראו קרובים אבל אם לא הייתי מזהה שמדובר באגם הבת של דנה חברה של אמא כנראה שגם אני הייתי חושדת שמשהו מתחולל בין השניים האלה.

"התמונה הזו נשלחה לתקשורת הבוקר וכרגע היא נמצאת בכל מקום עם תחת כותרת גדולה של בגידה. מה יש לך להגיב לפרסומים האלה?" היא הניחה את הכרטיסיות ושילבה את ידייה זה בזו כמוני.
יכולתי לראות את הערמומיות הזו בעיניים הגדולות האלה שלה.
אני לא מאמינה שהייתי צריכה להסביר את עצמי מול הטיפשות הזאת, חשבתי שעושים תחקירים בתוכנית הזאת.
הרבה זמן שלא פתחתי את הטלפון ואת הרשתות החברתיות אני מניחה שכנראה הרשת באמת גועשת וכולם צמאים לקבל את המידע שלי כדי לאמת את כל השמועות שהומצאו עלי בלי סוף.

לא יכולתי לעצור את עצמי מלגחך לתמונה הזו, הנחתי את ידי על פני והצטערתי.
"סליחה אני מצטערת.. זה פשוט" המשכתי לצחוק בשקט.
"מה כל כך מצחיק?" היא הופתעה מהתגובה שלי אבל אם אני אתחיל לדבר אני אמשיך לצחוק מאיזה מובכת היא תהיה.

"כמה ימים בלי הטלפון והפאפרצי כבר מחליט שהבן זוג שלי בוגד בי עם כל בחורה שנקלעת בדרכו. הבחורה הזו בתמונה זו אגם והיא כמעט כמו בת משפחה אצלי" אמרתי בקול ברור ועם מבט ישר למצלמה, הבטתי הצידה.
דורין לקחה נשימה עמוקה והסיטה את מבטה אל הצוות שעומד מאחורי המצלמה שהיה נראה חסר אונים למבט הזה.

"בכל מקרה שמחתי להתארח בתוכנית שלך דורין, ולכל האנשים שלא מפסיקים להפיץ עלי שמועות אני מציעה שתחקרו קצת לפני שאתם מפרסמים שטויות ברשתות החברתיות" גררתי את הכיסא שלי לאחור ויצאתי מהפריים של המצלמה, השארתי את דורין להתעסק עם השיט שהיא אירגנה לעצמה.
רננה הגיחה לעברי מהחדר בו התארגנתי שהיא מנערת את הטלפון שלי בידה.

"בואי נעוף מפה. אני לא רוצה לראות את המקום הזה שוב" אמרתי בכעס, לקחתי את החליפה המחוייטת איתי אני אשלח להם אותה חזרה אחרי ניקוי יבש עם פתק של סמיילי מחייך כדי שהם יזכרו אותי.
רננה ניסתה לעמוד בקצב שלי ואחזה בבגדים והנעליים שלי בידה השנייה.
היה נראה שהיא מנסה לומר משהו אבל לא מצליחה מפני שאני לא מסוגלת לשתוק.

"חתיכת אישה מגעילה, פעם אחרונה שאני באה לתוכנית שלה. מצידי להתראיין אצל ענת שיש לה חצי מאחוזי רייטינג שיש לדורין ולא לחזור לפה.
ראית איך ניסתה להוציא אותי ואת אדיר מול כל המדינה?" לא יכולתי להישאר אדישה לזה, חיפשתי את המפתחות לרכב בדרך החוצה בתיק שלי, למזלי לא הסתבכתי עם זה יותר מדי.
"שמחה לראות אותי שוב עלק" מלמלתי בשקט.

"עטרה תקשיבי שנייה אני צריכה לה-" יצאנו החוצה לכיוון החנייה ולצד הרכב של רננה עמד הרכב של אדיר.
הוא היה לבוש בבגדים רגילים שהוא השאיר מקופלים לצד המיטה אתמול בערב ככה זה גורם לו להתארגן מהר יותר לעבודה בבוקר.
הוא נשען לאחור על הרכב וכבר מרחוק יכולתי לראות שהוא לא נראה מרוצה במיוחד.
הסטתי את מבטי לכיוונה של רננה, יכולתי להבין למה היא הייתה נמרצת להגיד לי משהו בכל פעם שפתחתי את הפה.
היא כססה את ציפורניה והעלתה את מבטה המצטער על פנייה.

"ענית לו לטלפון למרות שאמרתי לך לא לענות" נאנחתי בשקט.
"הוא התקשר כבר שש פעמים ושלח לך הודעות שהוא דואג לך מאז השיחה שלכם אתמול. הוא רק רצה לבדוק שאת בסדר לא יכולתי לעמוד בפניו שהוא דרש ממני לדעת איפה את" היא אמרה בקול כנוע, היא באמת לא יכלה לעמוד בפני מישהו ברגע שהוא נהיה קשוח או סמכותי לידה במיוחד עם מדובר באדיר.
היא מרגישה צורך עז לספק לו את כל המידע שהוא צריך רק בגלל שהוא הבן זוג שלי ואני המנהלת שלה ולא משנה כמה פעמים אני אסביר לה שזה לא עובד ככה זה לא ישתנה.

"אין אנשים כמוך רננה" אמרתי וחזרתי להביט בו,
"מזל שאין" סיימתי את המשפט. התקדמתי לעברו והשארתי אותה מאחור, יכולתי לשמוע אותה צועקת לי.

"אמרתי לכם לא לערב אותי ביניכם" רעשי העקב שלה הודיעו על בואה מאחוריי.
"כנס אל הרכב בלי לשאול שאלות" אמרתי ברגע שהגעתי לעברו.
"מה?" הוא שאל בכיווץ גבות.
עקפתי אותו והלכתי מסביב לכיסא הנהג.

"פשוט כנס פנימה" הורתי לו שוב. עד שהוא החליט לקחת את דברי ברצינות רננה כבר הספיקה להיכנס ולהניע. היא לא נסעה עד שאנחנו התכוונו לנסוע ועם כמה שרציתי להיעלם מהמקום הזה כמה שיותר מהר הייתי חייבת להסדיר איתו כמה עניינים לפני.

הוא טרק את הדלת שהוא נפל פנימה על הכיסא.
לא אמר שום דבר וחיכה למילים שלי, המבט שלו כבר הסביר לי שהוא לא מרוצה מהדרך בה נעלמתי ככה מוקדם בבוקר מהבית מבלי להתקשר כל הזמן הזה או לפחות לומר לו איפה אני.

"אתה כועס?" הייתי חייבת לשאול. הוא שיחרר אנחה כבדה שישבה לו על הלב או אולי זו הייתה הקלה שהוא זכה לראות אותי שוב? לא הצלחתי לקרוא אותו בבירור שהוא ככה.

"למה לא התקשרת?" סובבתי את גופי לעברו וניתקתי את ידי מההגה.
הוא היה נראה עייף מכל המלחמה הזו, ידעתי שהתקופה הזו לא קשה רק בשבילי אלא גם בשבילו ואני לא בדיוק עוזרת לו או מקלה עליו בזה.
"לא רציתי לדבר איתך לפני הראיון עם דורין. ידעתי שאתה לא תאהב את זה ולא רציתי להיכנס לראיון הזה עם אנרגיות שליליות" אמרתי אך הוא לא היה נראה משוכנע.

"לא למה לא התקשרת שנעלמת ככה מהבית? עטרה איך אני יכול להכיל את כל מה שקורה כאן בפעם אחת, אני באמת מנסה לעזור לך אבל אני מרגיש שככל שאני משתדל את יותר ויותר חומקת לי מבין האצבעות" הוא היה נראה מיואש, עייף ובצדק. ההתנהגות שלי הייתה גרועה יותר מנער בגיל ההתבגרות.

"אני לא רוצה שתעלמי לי ככה ברגע שאת מרגישה שקשה לך.
לא עברנו את כל זה יחד רק כדי שלא תסמכי עלי ככה, אנחנו יכולים לריב או להתווכח בינינו שעות אבל אני רוצה שתמיד תרגישי בטוחה לבוא ולדבר איתי על הכל. ולא להשאיר אותי בדאגות בבית בגלל שאת לא עונה לי לטלפונים מהבוקר" הוא צדק.

ברחתי עוד לפני הזריחה לבית של רננה כדי להעביר איתה את הזמן עד הראיון.
הרעיון המגוחך הזה להישלח לדרום לשלושה חודשים הרתיע אותי ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
הייתי עיוורת כשהוא הציע לי את זה ולא נתתי למוח שלי לראות שזה מה שיציל אותי מכל הבעיות שלי עכשיו, למרות שזה לא בתנאים שאני רוצה ולא בדיוק מה שציפיתי לקבל זה פשוט מה שאני צריכה.

"אני מצטערת שנעלמתי לך בלי להודיע.אחרי אתמול הרגשתי שהדברים קצת גדולים עלי. כל כך פחדתי לא לחזור להיות העטרה שאתה רוצה לזכור ממני שהרגשתי צורך עז לעשות את הראיון הזה עם דורין רק כדי לחזור שוב למסכים" הורדתי את ראשי וכבר לא הבטתי בו מקרוב, הידיים שלו נשלחו לעברי והוא ליטף את השיער שלי ואת הפנים שלי ברכות.
היה הבן אדם המכיל כמו שהוא תמיד. חצי חיוך עלה על שפתיו שהוא הביט בי ככה,

"אני לא רוצה שתתאמצי לחזור להיות מי שאת רק בגלל שאני רוצה, אני רוצה שתעשי את זה בזמן שלך ומתי שאת תרגישי מוכנה.
תראי עטרה אני אהיה כאן בכל צעד שתבחרי לקחת ואם את חושבת שהסדנה הזו היא לא מה שיעזור לך להתמודד עם הכל אז אנחנו נרד מזה ונמצא פתרון אחר שיהיה מתאים לך" הוא ירד ללטף את הזרוע שלי.
הרמתי את עיני לעברו.

"אני אוהבת אותך" אמרתי בקול ברור. ראיתי איך החיוך שלו נמתח והרגשתי איך הוא חוזר ללטף את הפנים שלי בעדינות שוב.

"אני יודעת שהקשתי עליך בכל התקופה הזו. והאמת שפשוט לא יכולתי לסבול את המצב שאני נמצאת בו ושאני צריכה לקבל עזרה מכל האנשים שסובבים אותי רק כדי להציל את עצמי מהצרות שלי" הוא העביר את אגודלו על השפה שלי לרגע,

"אני לא רוצה להמשיך לחיות את החיים שאני חייה עכשיו, גם אני רוצה לחזור להיות העטרה שהכרתי קודם. ואני יודעת שבשביל זה אני אצטרך לעשות את הצעד הראשון שלי כדי לטפל בעצמי כמו שצריך" הוא הנהן והסכים עם הדברים שאמרתי אך לא הבין את הכוונה שלי.

"אני אומנם לא חובבת של חמישים מעלות חום אבל אני חושבת שתקופה קצרה בדרום לא תזיק כדי לשנות את המצב שלי" הבטתי בעיניים שלו נפערות בחיוב, הוא אחז בצווארי ומשך אותי לחבק אותו.
ידעתי שרננה מביטה בנו מהמראות של הרכב אבל התנחמתי בזה שהיא לא מצליחה לשמוע שום דבר.

"אני כל כך גאה בך מאמי שלי" הוא אמר מאחורי הגב שלי.
"אני יודע שזו בטח לא הייתה החלטה קלה עבורך אבל רק שתדעי שאני-" נפלתי על שפתיו בנשיקה עמוקה.

הלב שלי התפרפר כאילו זו הייתה הנשיקה הראשונה שלנו, זה מדהים איך הוא מלהיב אותי כמו נערה צעירה שמתרגשת ממגע ראשוני של גבר.
הוא כרך את ידו סביב גבי התחתון וקירב אותי אליו, דמיינתי במוחי את רננה שמרגישה לא נעים להציץ בנו ככה, היא בטח מתרצת לעצמה שזה רק מדאגה וממשיכה להביט בנו ככה קרובים מתמיד.

עצרתי את עצמי מלהפשיט אותו כאן ברכב ולקחתי נשימה גדולה לפני שהבטתי בזוג עיניו.
הוא התכוון לומר משהו אך הנחתי את האצבע שלי על השפתיים שלו והשתקתי אותו. אהבתי את הרגע הזה כי הוא סיפר יותר מדי עבורי ועבורו ולא צריך להשתמש בכל כך הרבה מילים.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
29 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך