המסתורין שבך – פרק 11

נכנסתי אל השירותים, נעמדתי מול המראה.
הבטתי על עצמי, על השמלה השחורה הארוכה עם השסע המגיע עד השוק של הרגל.
השיער שהיה מפוזר בגלים עדינים שחורים.
האיפור העדין שנתן לי מראה של ילדה קטנה. חשבתי לעצמי, מה אני עושה פה?למה אני משתפת פעולה עם הוריי כשכל מה שאני חושבת על המקומות האלה, על הכנסים האלה שזה הכל צביעות.
למה אני כאן?הרי רוב הסיכויים שלי לפגוש את בן זה דרך פעילויות העבודה של הוריי והנה זה קרה.
היה לי כל כך טוב בלעדיו שבועיים, הרגשתי חופש, הרגשתי שאני יכולה לנשום.
כל החששות שהיו בי כשהייתי איתו לא היו יותר.
אבל עכשיו…הכל חזר, ביחד עם הגעגועים העזים למגע שלו על עורי ששוב משתוקק להרגיש אותו.
הרגשתי כזאת השפלה, כזאת זולה כשראיתי את הברבי שלו עומדת לצידו, משולבי ידיים והולך איתה בכזאת גאווה.
רק אז נפל לי האסימון שהייתי בשבילו נטו שעשוע או…סקס מזדמן.
עכשיו כשאני חושבת על זה, גייב באמת אהב אותי, הוא באמת רצה אותי אבל לא היה מוכן למחוייבות.
אבל בן, לא היו בו כוונות לעולם להיות איתי.
הייתי בשבילו רק פירוק מיני.
מה חשבתי לעצמי…אני בכלל לא לרמה שלו, היה ידוע לי שהוא ילך רק עם ברביות, ורק אני אשמה בזה.
"תפסיקי לבכות בגלל האפס הזה." קולו העבה של גייב נשמע מאחוריי וקפצתי במקומי מהבהלה.
"גייב…הבהלת אותי." אמרתי בשקט וניגבתי את הדמעות הארורות.
"הוא לא שווה אותך, את לא מבינה?הוא בן של זונה ואני נשבע לך שאני אפוצץ לו ת'פנים אם עוד פעם אחת את תבכי בגללו." הוא התעצבן וגופו רעד מהזעם שהרגיש.
"לא, גייב בבקשה אל תעשה כלום. אל תתערב, זה ביני לבינו למרות ש…אני יותר לא ניפגשת איתו. זה נגמר עוד מלפניי שבועיים." לחשתי את המשפט האחרון והרגשתי איך זה כאב.
"אני שמח שהבנת מה טוב בשבילך." הוא אמר וכל כך שמחתי שיש מי שדואג לי.
אחרי הכל, אני אוהבת את גייב, אני מעריכה את כל מה שהוא עושה למעני.
הכעס פתאום חלף, פתאום אני שמחה שהוא כאן לצידי.
צעדתי לעברו, מחוייכת ומעודדת.
נכנסתי בין זרועותיו, והנחתי את ראשי על חזהו הקשיח.
הסנפתי את ריחו המוכר וגופי נרגע ממגעו.
יד אחת הייתה כרוכה סביב כתפי והיד השניה ליטפה את ראשי מעלה ומטה בגלים מרגיעים.
הרגשתי כל כך בטוחה בזרועותיו.
הרגשתי ששום דבר לא יכול לפגוע בי איתו.
"תודה גייב." חייכתי על חזהו הגברי ולאחר שנייה, הרגשתי את שפתיו על קוד קוד ראשי.
"את יודעת שאני תמיד אהיה לצידך. לא משנה איזה שטויות את תעשי." הוא לחש וידו נתחבה בין שערותיי בחוזקה.
"אני מתגעגע אליך אריה…" הוא לחש באוזני והחדיר צמרמורת שהייתה מוכרת לי עוד מהתקופה שהיינו ביחד.
"גם אני גייב, המון." הרמתי מבט מרוצה לעברו ושפתיו נחתו בעדינות על שפתיי.
לא התנגדתי, הרגשתי באותו הרגע שזה הדבר הכי נכון לעשות.
הדלת של השירותים נפתחה, זה היה בן.
הוא הביט בנו מתנשקים, מבטו היה חודר וקודר.
אך זה לא מנע ממנו להיכנס, בהתעלמות מוחלטת ולעשות את צרכיו מולנו על האסלה התלויה.
הוא נראה כל כך טוב גם מאחורה, הוא מושלם, אבל דיי.
אני חייבת לשכוח מקיומו, נגמרו הימים של הטירוף אחרי בן.
אני חזקה, אני לא חלשה ועברתי דברים הרבה יותר קשים מבן.
אז הוא זה שיעצור אותי?לא.
הוא הביט בי דרך המראה, לא הזיז לו שגייב דפק בו מבט מזהיר, הוא המשיך לשחק איתי את משחק המבטים עד שעצרתי את זה חד משמעי.
לקחתי את גייב ויצאנו משם.
"בואי." הוא משך אותי לכיוון היציאה מהמקום הענקי הזה.
"אבל זה לא נגמר." הבטתי בו מבולבלת בזמן שצעדנו לעבר החניה.
"אל תדאגי לגבי זה." הוא אמר ונעצר אל מול האאודי השחורה החדשה שלו. הוא שיחרר את הרכב מהנעילה ופתח לי את הדלת.
התיישבתי במושב שליד הנהג והוא גם נכנס אחריי לרכב.
הוא התניע את הרכב והדליק את המזגן על חום.
היה ממש קפוא בחוץ והעננים שקישטו את השמיים באפור איימו להוריד גשמים כבדים.
הוא החל בנסיעה, בלי לומר לי לאן.
"לאן אנחנו נוסעים?"שאלתי אותו מסוקרנת וחסרת סבלנות.
"לאכול." הוא אמר בפשטות ופנה בכיכר שמאלה.
"מצויין, אני בדיוק רעבה." אמרתי בחיוך קטן, הרגשתי יותר טוב ממקודם.
הוא מצליח להשכיח את בן לכמה רגעים וזה טוב.
אבל אני מפחדת שהוא יצא פגוע מכל זה, אני לא אוהבת את גייב כמו שהוא אוהב אותי ו…מרגיש לי שאני מנצלת את הרגשות שלו בצורה הכי אגואיסטית שיכולה להיות.
העפתי מבט לעברו, הוא נראה כה רציני כשהוא מרוכז בכביש, הוא אחז בהגה ביד אחת בלבד בחוזקה.
ידו השניה מונחת על רגלו ולפעמים מלטף איתה את סנטרו כאילו חושב על דבר מה.
הוא גבר כל כך סקסי.
לעולם לא אפסיק להימשך אליו, אני תמיד יאהב את המראה שלו.
אחרי נסיעה של רבע שעה, הוא חנה את הרכב בכזה דיוק ומקצוענות.
אני אוהבת גברים שבטוחים בעצמם כמו גייב.
חנינו מול מסעדה שנראית דיי פשוטה ולא פלצנית ויקרה.
קצת הופתעתי האמת, הוא אוהב את האיכות ופתאום אנחנו כאן?
נכנסנו אל תוך המסעדה, היא הייתה כל כך חמימה והחדירה תחושה נעימה.
כולם נראו כאלה פשוטים לעומתנו שאני עם השמלהת ערב והוא עם החליפה השחורה.
כל המבטים ננעצו בנו ולרגע חשבו שנפלנו מהירח.
"אני חושבת שזאת הייתה טעות לבוא לכאן בלבוש כזה." לחשתי לו, הוא החל לצחקק ולמשוך אותי לכיוון אחד השולחנות שבסוף המסעדה.
התיישבנו מסביב לשולחן ואחת המלצריות צצה עוד לפני שהספקנו לקחת נשימה.
היא עמדה מולנו מחייכת חיוך רחב ופלרטטני לעבר גייב.
זה תמיד קורה כשאני הייתי הולכת איתו למסעדה או כל מקום אחר.
"היי, לי קוראים אשלי, ברוכה הבאה למסעדת השף." היא אמרה בקול חושני.
עוד נערה מסונוורת, גלגלתי את עיניי והיא הניחה שני תפריטים על השולחן.
"תודה אשלי, אנחנו נקרא לך ברגע שנגיע להחלטה." גייב אמר בחיוך שהמיס אותה בשנייה אחת.
"אין שום בעיה, אני אהיה שם." היא אמרה והצביע לעבר הבר שנמצא ממש בכניסה למסעדה.
אחרי שהיא סוף כל סוף הלכה, הרשתי לעצמי לצחוק בקול.
"מה יש לך?" גייב שאל כלא מבין.
"היא עוד שנייה אנסה אותך כאן במקום." אמרתי אחרי שנרגעתי מההתקף צחוק שנתקפתי בו.
"את כבר אמורה להיות רגילה לזה אני חושב." הוא אמר בשיא הביטחון, למרות שהוא צדק.
"אל תעוף על עצמך גייב." התגרתי בו, אך הוא רק חייך ופתח את התפריט.
"וואו, יש כאן המון אופציות, במה אני אבחר?" מלמלתי לעצמי. זה מה שאני אוהבת במסעדות הפשוטות, שיש כאן אוכל כמיתי ולא אוכל פלצני שלא משביע ועולה הון תועפות.
"בגלל זה באנו לכאן." גייב אמר ועיין בריכוז בתפריט.
אחרי התלבטות רבה, שנינו החלטנו להזמין המבורגר טלה עסיסי, אני הזמנתי 270 גרם וגייב הזמין 340 גרם.
המלצרית לקחה את ההזמנה והלכה.
גייב נעץ בי מבט, עיניו היו מכווצות, כאילו סקר את כל פניי.
"תודה גייב, אני מרגישה יותר טוב." אמרתי בכנות, אני חושבת שאם הוא לא היה בא לשירותים, הייתי נשברת ומרגישה שוב תחושה של ריקנות ואת ההרגשה החלולה שממנה בדרך כלל אני מתחמקת.
למרות שלא באמת אפשר להתחמק ממנה.
"את יודעת שאני לא יכול לעזוב אותך." הוא אמר את זה והביט בי ברצינות.
שתקתי, לא ידעתי איך להגיב על זה.
אני לא רוצה להיות איתו בקשר זוגי.
"מה את אומרת שנחזור להיות כמו פעם?אבל אני לא אהיה מניאק כמו שהייתי. אני לא אפגע בך בחיים יותר." הוא כמעט והתחנן.
עצמתי את עיניי וחשבתי מה להגיד.
אני לא רוצה לפגוע בו, אחרי כל מה שעשה בשבילי, לא מגיע לו.
"גייב אני…אני לא רוצה שתיפגע.
אני לא רוצה שנחזור שוב להיות בקשר כמו פעם, אני לא…אוהבת אותך כמו שאתה אוהב אותי." טיפשה, מטומטמת!
אני כלבה, אבל לא הייתה דרך יותר כנ לנסח זאת.
"את חושבת שאני לא יודע את זה?אני יודע לאן אני מכניס את עצמי, זה לא חייב להיות קשר מחוייב.
בואי ננסה להיות ביחד, אני לא מוותר עליך הפעם ילדה." הוא אמר ועיניו שידרו שזה באמת מה שהוא מתכוון לעשות.
"לא, אני לא רוצה יותר קשרים חולים.
הספיק לי, נמאס לי. אני רוצה קצת שקט."
זה בכמת מה שאני רוצה, פעם אחת לדעת מהו שקט.
"אני אוהב אותך יותר מידי בשביל לוותר לך אריה, יותר מידי." הוא אמר והמלצרית בדיוק הגיע עם ההזמנות שלנו.
היא הניחה את הצלחות על השולחן ופתאום הרגשתי רטט על השולחן. זה היה הנייד שלי, קיבלתי הודעה ממישל.
"ארי, אדי חזר."