המקובלים והלא מקובלים – פרק 28

time machine123 01/04/2016 686 צפיות אין תגובות

הבוקר עלה לו,זה היה שיעור עם גוסטבו.
הוא סיים להעביר קטע בשיעור על הלוח,ולאחר שהעתיקו את החומר למחברותיהם הוא שם לב למשהו…
גוסטבו:"טוב,אז עכשיו אני יחלק לכם דפים…" אמר גוסטבו ובא להושיט את ידו לעבר השולחן ושם לב שהדפים אינם.
גוסטבו:"מה..?איפה הדפים?טוב,כנראה ששכחתי אותם,אני הולך לחדר מורים לרגע להביא את הדפים תעשו לי טובה תהיו ילדים טובים" אמר גוסטבו ויצא משם.
-אצל מלודי ולינדה בשולחן-
מלודי ודיאנה העבירו מבטי שנאה ביניהן.
לינדה:"מה..פספסתי משהו?" לא הבינה מה קורה ביניהן.
מלודי:"לא פספסת כלום,חוץ מזה שאני כבר לא חברה שלה יותר" עדכנה אותה.
לינדה:"מה?" הופתעה."למה?" שאלה.
מלודי:"אולי בגלל שתפסתי אותה ואת תומס מתנשקים" אמרה מלודי בעצב.
לינדה:"מה?דיאנה ותומס?לא יכול להיות!"הייתה בהלם.
מלודי:"יכול להיות..במו עיניי אני ראיתי אותם,אין לה קוד מוסר!" התעצבנה שוב רק מלחשוב על זה.
לינדה:"ולתומס?סלחת?"שאלה אותה.
מלודי:"לתומס כן…" אמרה לה.
לינדה הביטה בה במבט חשוד.
מלודי:"טוב נו מה את רוצה?אני לא יכולה לעמוד בפניו..אין טעם לריב יותר!" הסבירה את עצמה.
לינדה:"אני לא הייתי יוצאת פריירית כזאת!" אמרה בחוכמה.
מלודי:"אולי יצאתי "פריירית" אבל לפחות נשארתי אם בן זוג.." החזירה לה.
-אצל דיאנה ותומס בשולחן-
תומס ארז את החפצים שלו.
דיאנה:"לאן אתה הולך?" לא הבינה.
תומס:"אני עובר מקום.." הסיט את מבטו ממנה והמשיך להתעלם ממנה.
דיאנה:"לאן..הרי המקום היחיד שפנוי לידו זה…הכפרייה!" ניחשה.
דיאנה:"אני לא מאמינה!אתה עובר ליד הכפרייה?" צחקקה וגיחכה.
תומס:"כן זה לזמן קצר..את יודעת מה?עדיף לשבת ליד "הכפרייה" מאשר לשבת ליד שטן כמוך!" צעק עליה והלך משם בעוד דיאנה נשארה פגועה.
-אצל מתיאס ואלגרה בשולחן-
שניהם שתקו,לא ידעו מה לומר,איך להתחיל שיחה ביניהם ואיך לפתח אותה.
מתיאס:"אז מה..?" ניסה להתחיל שיחה.
אלגרה:"מה..?" אמרה מבוישת וניסתה להתחיל שיחה.
מתיאס:"אמ…" לא ידע מה לומר.
מתיאס+אלגרה:"אני צריך/ה לומר לך משהו…" אמרו שתיהם ביחד וצחקקו.
מתיאס:"תאמרי את…" נתן לה רשות.
אלגרה:"לא קודם אתה מה.." רצתה לתת לו רשות.
מתיאס+אלגרה:"רוצה לצאת איתי היום?!" שאלו ביחד וצחקו שוב.
מתיאס:"קבענו" אמר בחיוך וקרץ לה.
אלגרה:"מעולה" חייכה ושניהם המשיכו להתעסק בדבריהם.
-יום הלימודים נגמר,זה היה אחה"צ רגיל בבית הספר הוא נכנס שוב לחדר החזרות-
פרנקו עמד שם,מתפאר כולו מחדר החזרות של ביה"ס,הבמה הייתה גדולה,והאולם היה גדול כמעט כמו מגרש הכדורגל,הוא ידע שכדורגל אצלו זה בנשמה וזה מה שרוצה לעשות שהוא יהיה גדול אבל אחרי אתמול עם לולה,עולם השירה הלהיב אותו,משך אותו,כמו קסם,הוא פתאום רצה מאוד לשיר, מי אמר שהוא לא יכול לשלב את שתיהם בחייו?
לפתע לולה נכנסה בלי שהוא שם לב והבהילה אותו במילותיה.
לולה:"התגעגעת לפה?" שאלה אותו והוא הסתובב נבוך לראותה.
פרנקו:"לא..אמ..פשוט…אה..אחת המורות שלחה אותי לפה לבדוק משהו" החליט לתרץ לה.
לולה:"חחח,פרנקו זה בסדר,אתה לא חייב לי הסברים מותר לך להיות פה" אמרה בהבנה.
פרנקו:"טוב על מי אני עובד,האמת היא…שרציתי לשיר קצת.." אמר במבוכה.
לולה:"אין בעיה,תעלה לבמה" דרשה ממנו.
פרנקו:"לבד?" שאל אותה.
לולה:"כן" ענתה לו.
פרנקו:"נראה לך?אין מצב!אני עוד לא בשל!" הסביר לה.
לולה:"מה עוד לא בשל?מה אתה פרי?פרנקו..לשירה אין גיל..אין ניסיון זה משהו שנולדים איתו ואח"כ מפתחים אותו,או שיש לך את זה או שאין לך את זה" הסבירה לו.
פרנקו:"ויש לי את זה?" כבר לא הבין כלום.
לולה:"בטח שיש לך את זה,אתה שר מקסים!" חייכה אליו.
פרנקו:"ואת עוד יותר ממני,אז בואי לשיר איתי" ביקש ממנה.
לולה:"יאללה פעם אחרונה" אמרה לולה והם עלו לבמה והחלו לשיר.
"עוד סיפור אחד של אהבה,
לפני שסוגרים את האורות,
עוד סיפור אחד של אהבה,
שיוצאת מבין השורות,
עוד לחישה אחת קטנה,
לפני שהולכים אל הבתים,
זיכרונות מן הפגישה הראשונה,
כשהצטלבו המבטים…"
הם שרו את זה,ובכול מילה לולה הצטמררה מכמה שהשיר הזה נכון ומתאים להם,היא זוכרת את הפגישה הראשונה שלהם כאילו זה היה אתמול,את המבט שלו,את העיניים שלו,את החיוך שלו,את השפתיים שלו…
"פעם את בוכה,ופעם את צוחקת,
מזילה דמעה,כי זה הזמן ללכת,
לכל האהבות יש סוף והתחלה,
נפרדים רק במבט בלי לומר מילה.."
לינדה עברה לה במסדרון כשלפתע היא שמעה קולות מוכרים מן חדר החזרות,זה היה נשמע לה מוזר אז החליטה ללכת ולבדוק..היא הציצה מבעד לדלת,ואז היא ראתה אותם..ביחד..את פרנקו ולולה על הבמה שרים ביחד מוקסמים כאילו הם צוות ששר כול ערב בהופעה חיה,זאת הייתה הפעם הראשונה שהיא באמת ראתה אותו שר,מהלב,היא בחיים לא שמעה את פרנקו,היא נורא התעצבנה שהם נראו טוב ביחד ושבמקום להיפתח אליה ולשיר איתה פעם ראשונה הוא שר עם לולה,היא לא הבינה מה הוא מוצא בה?איך מוצא איתה נושא לשיחה ומדבר איתה על הרגשות שלו?במקום איתה..במקום עם לינדה החברה שלו…דמעות חנקו אותו אך היא לא נתנה להם לצאת.
הם המשיכו לשיר והיא מלמלה לעצמה:"מה לעזאזל הם עושים פה?" לא הבינה.
"עוד סיפור אחד של אשליה,
שלא ידענו אם היא תיגמר,
אוספים בלב את כול מה שהיה,
פעם רע ופעם טוב יותר,
עוד נשיקה אחת קטנה
לפני שמכבים את האש,
מין הרגשה כזאת,משונה
שזה הסוף אבל עוד ניפגש..

פעם את בוכה,ופעם את צוחקת,
מזילה דמעה,כי זה הזמן ללכת,
לכל האהבות יש סוף והתחלה,
נפרדים רק במבט בלי לומר מילה.."
הם המשיכו לשיר להם ולא הבחינו בה..והיא הלכה עצובה משם בוכה..היא דפקה על הדלת שלו,הוא קרא ספר,היא נכנסה לשם בוכה.
***:"מה קרה לך יפה,למה את בוכה?" לא הבין וליטף את פנייה ואת דמעותיה.
לינדה:"נמאס לי כבר מלולה,היא עושה על פרנקו כול ניסיונות לגנוב לי אותו!" המשיכה בבכי.
***:"מאיפה הבאת את זה?" לא הבין.
לינדה:"ראיתי אותם ביחד שרים..היית צריך לראות אותו שר כאילו הוא שר כול החיים שלו,איתי הוא בחיים לא שר איתי הוא בחיים לא דיבר ככה,עליי הוא בחיים לא הסתכל ככה,מה יש בה שאין בי?" בכתה מעצב.
***:"אין בה,כלום אוקי?את מקסימה ונהדרת" ניסה להרגיע אותה.
לינדה:"אתה יודע יש לי הרגשה כזאת..שהיא ככה קרובה…" ניסתה להסביר לו.
***:"שהיא ככה קרובה למה?" שאל אותה.
לינדה:"שהיא ככה קרובה בשביל לכבוש אותו,שהיא ככה קרובה בשביל שזה יצליח והוא יהיה איתה..היא לא יותר טובה ממני…איך הוא יכול לאהוב דבר כזה?" שאלה את עצמה בבכי.
***:"היי..די..תירגעי..מי הבטיח לך שהוא אוהב אותה?" ניסה לעודד אותה.
לינדה:"אולי עכשיו הוא לא אוהב אבל בקצב הזה הוא יאהב..די נמאס לי גם ממנו..למה אהבה צריכה תמיד להיות טרגית??אני רוצה קשר שקט נקי..בלי כול הבלגנים והסיבוכים האלה…אני לא רוצה מישהו שיחשוב שאני מכשפה!!" אמרה בבכי.
***:"אני לא חושב שאת מכשפה.." חייך אליה וליטף אותה.
לינדה:"אני יודעת,אתה הכי שפוי,היחידי שאני יכולה לסמוך עליו,אתה היחידי שרואה אותי באמת כמו שאני..שאוהב אותי כמו שאני.." חייכה אליו,ובתוך כול הבכי והבלגן ביצר הקנאה..שניהם נסחפו..ולינדה ואנחל התנשקו נשיקה סוחפת מלאת רגשות מבלבלים


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך