המקובלים והלא מקובלים – פרק 41

-כעבור כמה דקות-
הוא ישב על הכיסא ושקית קרח מעל ראשו.
לולה:"אתה בסדר?" שאלה אותו בדאגה כאשר היא לחצה עם שקית הקרח על המקום בו הוא קיבל את המכה.
פרנקו:"כואב לי קצת..אבל זה יעבור לי" הסביר לה.
לולה:"אני חושבת שאולי כדאי להזמין רופא.." אמרה בדאגה.
פרנקו:"לא,לא,זה בסדר..סה"כ התגלגלתי מהמיטה וקיבלתי מכה בראש" ניסה לפשט את זה אבל לא הצליח.
לולה:"פרנקו,אתה במצב רגיש עכשיו ואני לא ייתן לך לסכן את עצמך..אז אם אתה לא רוצה רופא לפחות אני יקרא לאחות של ביה"ס" התחננה שיסכים.
פרנקו:"רק בגלל שאת מבקשת את זה…אז כן" אמר בחיוך.
לולה:"מעולה,אל תזוז אני והאחות כבר פה" אמרה בחיוך כאשר יצאה משם.
-תוך כמה דקות,לולה יידעה את האחות והזעיקה אותה לחדר,היא הסבירה לה את כול המצב של פרנקו,הם נכנסו לחדר,והאחות בדקה אותו,כשהיא סיימה לבדוק את פרנקו,היא עברה להסברים-
לולה:"הוא בסדר?" שאלה אותה בחשש.
האחות:"הוא חטף מכה קטנה בראש,קצת קרח ועד מחר בבוקר זה יסתדר" הסבירה לה.
לולה:"תקשיבי,הוא התעורר עם שיכחון זמני מהתאונה,כמו שהסברתי לך,וכמה שניות אחרי שהוא חטף את המכה בראש הוא זיהה אותי…ועכשיו…הוא קצת התערפל..אז מה נראה לך?הוא יודע מי אני?או שזה נעלם לו?" התייעצה איתה.
האחות:"אני לא יודעת להגיד לך…אם הוא בבלק אאוט סביר להניח שאחרי המכה זה חזר לו,ואז זה שוב נעלם..תבדקי את זה איתו,אבל בזהירות" המליצה לה ולולה הנהנה.
הם חזרו אל פרנקו,לולה הודתה לה והאחות יצאה משם.
פרנקו:"זהו?" שאל אותה.
לולה:"כן,אמרתי לך שזה יהיה זריז" אמרה בחיוך.
פרנקו:"את בטוחה?אני עוד יחיה?" אמר בציניות והיא צחקה.
לולה:"אתה תחיה פרנקו" אמרה בציניות גם היא והם צחקו.
לולה:"פרנקו…" פנתה אליו.
פרנקו:"כן?" השיב לה בחזרה.
לולה:"אתה יודע איך קוראים לי?" שאלה.
פרנקו:"כן..מה את עושה ממני טיפש?קוראים לך לולה" אמר בחיוך והיא נרגעה והבינה שחזר לו הזיכרון.
לולה:"מעולה" אמרה ופרנקו המשיך אותה.
פרנקו:"ואת החברה שלי" אמר בחיוך מאוהב.
לולה:"או-או..לא טוב" אמרה בלחץ.
לולה נזכרה שהרופא אמר שאסור לחסום לו מידע ומה שהוא מחליט..צריך לזרום עם זה..לכן היא לא אמרה לו דבר..אבל ידעה שהיא בבעיה.
פרנקו:"טוב..מה עושים?" שאל אותה כשהתקרב אליה והלחיץ אותה.
לולה:"אמ…הכי חשוב עכשיו..זה…שתישן" אמרה מתחמקת ומגמגמת.
פרנקו:"טוב…תביאי נשיקה" ביקש ממנה והתקרב אליה יותר קרוב,היא נשענה על הדלת כשפרנקו צמוד אליה.
לולה:"אה.." גמגמה ולא ידעה מה לעשות.
פרנקו:"נו אמור…אני מחכה" אמר בחיוך.
פרנקו התקרב עם השפתיים שלו לשפתיים שלה,לולה לא עמדה בזה.
לולה:"לילה טוב פרנקו" פלטה את זה במהירות מפיה יצאה מהדלת וטרקה לו אותה בפרצוף כשהוא נתן נשיקה קטנה ופתאומית לדלת במקום לה.
-במועדון הסנוקר-
מגי אלגרה ומלודי נכנסו לשם עצבניות כרוח סערה.
הם קלטו את החברים שלהם וניגשו אליהם בעצבנות.
אלגרה:"שלום לכם" צעקה בציניות.
תומס:"מה…?מה אתם עושות פה..?" אמר בגמגום.
מלודי:"יש לי רק שאלה אחת:למה…?למה לתת לנו לסבול?" אמרה בעצב.
אנחל:"בנות אנחנו…" ניסה להסביר.
מתיאס:"פשוט אנחנו.." ניסה גם להסביר להן.
מגי:"אתם בחיים לא תשתנו" סירבה להאמין ושלושתם הלכו משם כשלבנים ייסורי מצפון עמוקים-
-הבוקר עלה לו,לולה כול הלילה לא ישנה,היא עסקה במחשבות והתהפכה במיטה,איך שהיא התעוררה היא הלכה לחדר של לינדה-
לינדה התאפרה לה כשנשמעה לפתע דפיקה בדלת,היא פתחה את הדלת והופתעה לראות את לולה.
לינדה:"מה את עושה פה?" לא הבינה.
לולה:"אני חייבת לדבר איתך" אמרה כשנכנסה.
לינדה:"אני מקשיבה" אמרה כאוזן קשבת.
לולה:"זה לא קל לי…אבל אני יספר לך " אמרה לחוצה.
לינדה:"אני שומעת לולה,קדימה!" זירזה אותה.
לולה:"אתמול בלילה ביקרתי את פרנקו בחדר שלו.." החלה להסביר לה.
לינדה:"את מה עשית?" צעקה עליה "אני יהרוג אותך!" איימה עליה.
לולה:"אני רק הלכתי לראות לשלומו,אבל זה לא העיקר…" רצתה להמשיך לספר לה.
לינדה:"אה?יש עוד?" אמרה בציניות ולולה המשיכה.
לולה:"מסתבר שפרנקו חטף מכה בראש וכול הזיכרון חזר אליו" אמרה לה ולינדה צרחה מאושר.
לינדה:"יש!!!!!!יש!!!תודה אלוהים!יותר מהר משחשבתי!" אמרה בשמחה כשפניה קורנות מאושר.
לינדה:"רגע,הוא זוכר את כולם נכון?" שאלה בחשש.
לולה:"הוא זוכר את כולם אבל..יש בעיה קטנה" אמר בחשש ממנה.
לינדה:"והיא…?" שאלה אותה בסקרנות.
לולה:"עקב המכה בראש התבלבלו לו פרטים בראש ויצא שהוא חושב.." לא יכלה לומר זאת.
לינדה:"חושב שמה…?" שאלה אותה לחוצה.
לולה:"שאני חברה שלו" הוציאה את זה ולינדה צרחה.
לינדה:"מה???אני יהרוג אותך כפרייה!!!!!" אמרה מיואשת.
לולה:"זה לא תלוי בי..זוכרת שהרופא אמר שאם הוא יתבלבל זה יעבור לו אבל אסור לספר לו את האמת והוא צריך לגלות את זה בעצמו?אסור לחסום מידע!" הסבירה לה ולינדה הייתה עוד יותר מיואשת.
לינדה:"למה?למה זה קורה לי?למה דווקא לי?במה חטאתי?" אמרה מצוברחת.
לולה:"סה"כ באתי ליידע אותך על זה..כי אני חושבת שמן הראוי מגיע לך הסברים כי את החברה האמיתית שלו..וזהו אני יעמיד פנים עד שזה יעבור לו" אמרה לה.
לינדה:"תקשיבי לי טוב,טוב,כפרייה מסריחה,תדאגי לרענן את הזיכרון שלו וכמה שיותר מהר,קיבלת תפקיד שאת מרוצה ממנו אני רואה!" צרחה עליה.
לולה:"אל תדאגי,אני ממש לא נהנית שאת סובלת" אמרה באהבה.
לינדה:"כן בטח.." אמרה בציניות ולולה באה לצאת מהחדר אך היא נעצרה ע"י לינדה.
לינדה:"אה ולולה עוד דבר…כשאתם מתנשקים…תדאגי להשאיר את הלשון שלך בחוץ?שמעת אותי?" צרחה עליה ולולה הנהנה ונלחצה רק מהמחשבה על כך.
-במשך כול היום פרנקו נדבק ללולה "החברה" שלו כמו דבק…הוא לא שם על לינדה..ולינדה כבר לא יכלה לראות אותם מרוחים אחד על השני…בשיעור הם היו ביחד..בהפסקות הם היו ביחד..זה היה בלתי נסבל..קשה לראות את החבר שלך עם אחרת ולא לעשות דבר…אך לא הייתה לה ברירה היא סבלה למענו-
-אחה"צ בביה"ס-
הוא עבר במסדרון מאושר,שמח לראות את "חברתו" במסדרון הוא ניגש אליה וחיבק אותה.
פרנקו:"שלום אמור" אמר שכשהם התיישבו,לולה נכנסה לתפקיד,הוא ליטף את פניה.
לולה:"אמור…יש לי שאלה…" ניסתה לפנות אליו.
פרנקו:"תשאלי מה שבא לך אהובתי" אמר לה.
לולה:"מה אתה חושב על לינדה?" ניסתה לרענן את זיכרונו.
פרנקו:"אני חושב שהיא מסכנה" אמר לה.
לולה:"למה?" לא הבינה אותו.
פרנקו:"כי בכול זאת..כולם צוחקים עליה שהיא באה מהכפר וזה לא נעים…כול היום עם התרנגולות שלה זה מעצבן לפעמים,אבל אין סיבה לצחוק עליה!" הסביר לה ולולה הבינה שהוא בלבל בינה לבין לינדה והייתה בשוק לגמרי,היא לא רצתה שלינדה תסבול אבל היא די שמחה להיות פעם אחת בתפקיד החברה העשירה של פרנקו ולא הענייה מהכפר שהוא לא שם עלייה.
פרנקו:"מה שתקת ?" ניער אותה ממחשבותיה.
לולה:"אני חושבת שאתה צודק" אמר בחיוך כשהסתכלה עליו.
פרנקו:"רואה איזה חבר חכם יש לך" אמר בשוויצריות.
לולה:"אתה אוהב להחמיא לעצמך,אה?" אמרה כשניהם צחקו.
למרות שלולה ופרנקו לא זוג במציאות,ולמרות שזה משחק..זה היה כול כך אמיתי..כול כך מציאותי..כאילו הם חברים כול כך החיים,כאילו הם אוהבים לנצח שאי אפשר להפריד אותם,הם כול כך התאימו זה לזה,הם השלימו זה את זה..שהם ביחד..צוחקים,נהנים הם לא צריכים בשביל זה כסף או בגדים יפים רק אחד את השני והם נהנים ככה כאילו הם "במסעדה יוקרתית" הם מבלים יפה ביחד…הרגשות שלהם אמיתיים כול כך אחד כלפי השני..הזיווג המושלם.
לינדה עברה במסדרון בלי שהם שמו לב והחליטה להתחבא מאחורי הקיר ולהמשיך להביט בהם..הם התמלאה קנאה מלראות אותם ביחד..זה הפריע לה..כמו צביטה בלב..היא רצתה ללכת לפרנקו ולגלות לה את האמת..אף אחד לא יודע כמה סובלים מאהבה.
היא המשיכה להקשיב להם ולהסתכל עליהם.
פרנקו:"אמור,אני חייב לומר לך משהו" אמר לה בחיוך כשהביט בעיניה היפות.
לולה:"מה יפה שלי?" שאלה אותו.
פרנקו:"אני אוהב אותך הכי שבעולם" אמר ברגש כששניהם התנשקו נשיקה ארוכה מלאת אהבה לנגד עיניה של לינדה.
לינדה:"זה כבר יותר מדי בשבילי" אמרה כשניגשה אליהם להפסיק את החגיגה.