time machine123
פרק לפני האחרון לעונה הראשונה

המקובלים והלא מקובלים – פרק 53

time machine123 25/04/2016 565 צפיות אין תגובות
פרק לפני האחרון לעונה הראשונה

הוא ישב שם מעורער היא ניגשה אליו.
דיאנה:"עדיין מתלבט?" נתקה אותו ממחשבותיו והוא חייך חיוך קטנטן.
ג'וני:"כן…" אמר קצת נבוך.
דיאנה:"אני מכירה את מל,אולי היא עשתה כמה טעויות בעבר אבל היא בחורה טובה,היא יפהפייה גם,לא אמורות להיות לך התלבטויות לגביה" ניסתה לאזן אותו.
ג'וני:"דיאנה,אין לי התלבטויות לגבי מלודי,בעיניי היא מושלמת,יש לי התלבטויות אם לגשת אליה בכלל?מה אם זה לא יצליח?" שאל בספקות.
דיאנה:"מי שלא נופל –לא לומד ללכת" אמרה בחיוך רחב והוא חייך לעברה.
ג'וני:"תודה דיאנה אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך" אמר שחיבק אותה.
דיאנה:"ג'וני…הנה מלודי מתקרבת תיגש אליה,אני בטוחה שגם היא מעוניינת בך" דחפה אותו אליה והלכה משם.
-הוא התקרב אליה עם קצת חשש אך היה בטוח שלאט לאט יחזור אליו הביטחון העצמי-
ג'וני:"מלודי…" אמר בחיוך.
מלודי:"ג'וני.." התקרבה אליו בחיוך.
ג'וני:"אני צריך לומר לך משהו…" אמר בקצת חשש שהסתובב טיפה בחדר.
מלודי:"אני מקשיבה" אמרה מביטה לתוך עיניו,ועל תווי פניו היפים,המשקפים יופי והומור.
ג'וני:"אני…" אמר בהתקשות
מלודי:"אתה..?" ניסתה לקצר תהליכים.
ג'וני:"יש מצב שאני מאוהב בך?!" שאל את עצמו ושתיהם צחקו.
מלודי:"יש מצב שאני מאוהבת בך?!" שאלה גם היא את עצמה.
ג'וני:"עוד נראה את זה" אמר בחיוך שגרם לה לצחוק.
הם לשנייה צחקו ואז התקרבו לנשיקה מדהימה.
-היא עברה במסדרון בחזרה לחדר שלה ואז היא נתקלה בו-
תומס:"דיאנה" אמר שמח לראותה.
דיאנה:"אתה צריך משהו?" שאלה.
תומס:"כן..אני צריך ממך עצה" אמר כששתיהם התיישבו על אחת הספות שם.
דיאנה:"אני מקשיבה" אמרה בהקשבה.
תומס:"אני מאוהב במישהי בטירוף,ואני לא יודע איך לומר לה את זה.." אמר מתקשה.
לדיאנה כמה שניות כאב לשמוע את זה,אבל ידעה שהיא צריכה להגיב על זה בצורה בריאה.
דיאנה:"אולי אני אוכל לעזור לך…זה מישהי שאני מכירה?" שאלה אותו.
תומס:"כן…" ענה כשהביט בה וביופייה.
דיאנה:"באמת" התפלאה "איך קוראים לה?" הסתקרנה.
תומס:"קוראים לה…" אמר כשהתקרב אליה יותר "דיאנה" אמר את שמה ובלי שדיאנה הספיקה להגיב הוא נישק אותה נשיקה מדהימה שהיא חיכתה לה מלא זמן.
-בחדר של פרנקו-
הם שיחקו בסוני פלייסטיישן ותוך כדי משחק גוסטבו התחיל לתחקר את פרנקו.
גוסטבו:"פרנקו,מה עם לינדה?" שאל אותו ופרנקו החוויר ממשמע שמה.
פרנקו:"אני מעדיף לא לדבר על זה אבא" ניסה להדחיק ולהתעלם.
גוסטבו:"זה חשוב לי לדעת,בבקשה" אמר כשפנה בו ופרנקו התרכך.
פרנקו:"אני לא מעוניין בה יותר,אנחנו גמרנו אבא" הסביר לו.
גוסטבו:"בן,לפעמים אנשים עושים טעויות בחיים ואולי.." ניסה לפייס אך זה לא עזר.
פרנקו:"אבא,יש הבדל בין טעות למעידה,ולינדה לא טעתה אלא הרסה והייתה מרשעת,אני כבר לא אוהב אותה יותר,ואולי יום אחד אני ימצא לה מקום בלב בתור ידידה ואוכל לסלוח לה,כול העניין הזה רק פקח לי את העיניים ונתן לי להבין את מי אני באמת אוהב" אמר בחיוך כשחשב עליה.
גוסטבו:"הבן שלי התאהב!אני חייב לדעת מי זאת" אמר בהתרגשות וסקרנות.
פרנקו:"אין מצב אבא" ניסה להסתיר זאת ממנו.
גוסטבו:"נו פרנקו מה אכפת לך" אמר בילדותיות.
פרנקו:"תשבע לי שאתה לא מספר לאף אחד" השביע אותו.
גוסטבו:"נשבע נו" האיץ בו.
פרנקו:"זאת לולה" אמר בחיוך וגוסטבו חייך.
גוסטבו:"בחירה נכונה ונבונה,אני תמיד ידעתי שיש ביניכם ניצוץ" אמר כשנזכר בהם ביחד.
פרנקו:"לפעמים אני לא מצליח להבין כמה טיפש הייתי אז שלא ראיתי את זה לפני זה אתה מבין?כמה זמן לקח לי להבין את מי אני באמת אוהב,זה היה מתחת לאף שלי ולא עשיתי כלום כול הזמן הזה אוחחחחחחחח בא לי להרביץ לעצמי!!!!!" אמר בעצבים.
גוסטבו:"תקווה שזה לא מאוחר מדיי" הניח.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת.
פרנקו:"מי זה?" שאל.
לולה:"פרנקו זאת לולה" אמרה והוא נלחץ.
פרנקו:"אבא,היא פה!!!!!" נלחץ והתרוצץ. בחדר "מה לעשות?לפתוח לה?איך אני נראה?" הציף אותו בשאלות מלחץ כשהוא הסתדר במראה.
גוסטבו:"יהיה בסדר מה אתה דואג,אני פותח לה" אמר והתקדם לעבר הדלת.
לולה:"היי גוסטבו" אמרה שנכנסה.
גוסטבו:"היי לולה,אני ישאיר אתכם לבד,ביי פרנקו" אמר שנופף לו וסגר אחריו את הדלת.
-הם נשארו לבד קצת נבוכים ולא ידעו מה לומר לכמה דקות השתררה דממה בחדר,הם יכלו רק להביט ביופי של אחד בשני ולשקוע בעיניים המדהימות שיש לכול אחד-
לולה:"מה שלומך..?" אמרה בדאגה כשהתקרבה אליו קצת והביטה בו.
פרנקו:"אני בסדר…אבל שלומי יהיה עוד יותר בסדר אחרי שאני יעשה משהו" אמר בלחץ כשהתקרב אליה.
לולה:"תעשה מה?" לא הבינה.
פרנקו:"לעשות את זה" אמר כשהתקרב אליה ושניהם נפגשו לנשיקה סוחפת ולוהטת שהרגישה נכון,בזמן הנכון,במקום הנכון,נשיקה שהפעם באמת נובעת מאהבה של שניהם,נשיקה נכונה,נשיקה של שני אנשים שמאוהבים אחד בשני עד כלות נשמתם.
לאחר כמה זמן הם התנתקו אחד מהשני,רגועים יותר.
פרנקו:"ואוו!!!" אמר בהתאוששות.
לולה:"מה פשר הנשיקה הזאת?" אמרה בחיוכה המהפנט.
פרנקו:"זה אומר שאני אוהב אותך לולה,מאוהב בך" אמר כשהעביר את שערה הרך בעדינות לאחור,וליטף את פניה הרכות.
לולה:"גמאני אותך פרנקו,אני שמחה שסוף סוף קרה בינינו משהו" אמרה בחיוך שליטפה אותו ושניהם התיישבו על מיטתו.
הוא ליטף את שערה וחיבק אותה,היא אחזה בידיו.
פרנקו:"למה לא סיפרת לי אף פעם?" אמר בחוסר הבנה.
לולה:"פחדתי מהתגובה שלך לא ידעתי איך תגיב שאני יגיד לך שאני מאוהבת בך,אחרי הכול היית עם לינדה ומה אני ידעתי הייתי סתם כפרייה טיפשה,וידעתי שזה בלתי אפשרי והיא תפריד בינינו" הסבירה לו כשהביטה היישר לתוך עיניו.
פרנקו:"כמה סבלת בגלל הנחש הזאת,אבל זהו יש פה חוק בלי דיבורים עליה נמאס לי ממנה לא בא לי לשמוע ממנה יותר,חיים חדשים,דף חדש" אמר בחיוך.
לולה:"אתה לא התאהבת בי רק בגלל שאתם נפרדתם נכון?אני לא עוד איזה משחק שלך?" שאלה בספקות.
פרנקו:"ממש לא,את האהבה של חיי,האישה שלי,אני רק הייתי טיפש ומסנוור כול כך מלינדה שלא הבנתי את זה,הרבה פעמים הרגשתי משהו,אבל לא נתתי לזה לפרוץ,והפרידה עם לינדה רק הוכיחה לי יותר ויותר כמה שאני אוהב אותך ומכור אלייך,זה עשה לי רק טוב" אמר שנתן לה נשיקות קטנות בצוואר.
לולה:"אז…חבר שלי" אמרה שחיבקה אותו וכרכה את ידיה סביב צווארו "מה נעשה עכשיו?" שאלה בסקרנות.
פרנקו:"ממש בא לי כרגע…לנשק אותך" אמר בחיוך כששתיהם צחקקו קלות והתנשקו נשיקה מלאת אושר ואהבה עצומה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך