המתנה המושלמת ביותר שיכלתי לבקש

אני מרגיש ממש כמו בסרט.
טוב, היא באמת אמרה לי שאנחנו חיים באחד כזה.
ואני אמרתי לה "טוב, לפחות אנחנו השחקנים הראשיים".

היום היה הדייט הראשון שלי. לפני כמה שעות, שבע בערב, חיכיתי בציפייה לאחת שאני אוהב. טוב, התוודיתי כבר על אהבתי אליה, והיא התוודתה גם כן, אך למרות זאת היו לי חששות.
נחזור אחורה קצת, לפני הדייט. פחדתי. חשבתי לעצמי אולי אפילו לחזור אחורה. ואז כבר נכנסתי אל הרכבת.
טוב, היא לא גרה לידי. זה קושי גדול. אבל לאהבה אין גבולות, ובטח שהמרחק לא ישרטט לי את הגבול. אז נסעתי, לראות אותה בפעם הראשונה.
וראינו זה את זה. והיא חיבקה אותי. בהתחלה לא הרגשתי כל כך בנוח, ויצא שלא חיבקתי בחזרה. גם היה נראה לי שהחיבוק שהיא העניקה לי היה מעט חוששני.
ואז הלכנו לראות סרט. עדיין לחוצים, לא רומנטיים כל כך זה לזו. דיברנו על כל מיני דברים, סתם כדי להעביר את הזמן.
ואז התחיל הסרט. צחקנו ממנו בלי הפסקה, למרות שהיו בו כמה קטעים מרגשים. באמצע הסרט היא הניחה את הראש על הכתף שלי לכמה שניות, מה שממש אהבתי. אבל היא הרימה את הראש כי היא חשבה שזה מציק לי. ועדיין לא היה לי האומץ להגיד לה "לא, תשאירי".
אחרי הסרט יצאנו אל מחוץ לקניון בו היינו. התיישבנו על ספסל קטן בחוץ. האור היחידי שהאיר אותנו היה אורו של הירח, והכוכבים המלווים אותו.
היא הראתה לי משהו שהיא הכינה ליום ההולדת שלי. משהו שגרם לי להבין שזו אחת ששומרים. זו הבחורה שאני רוצה שתהיה חברה שלי. היא הכינה לי אוסף של ברכות ושירים ליום ההולדת מכל החברים שלי, כולל אותה. קראתי את זה וכל הזמן לא יכלתי להפסיק לחייך. היא האירה לי עם הפלאפון שלה.
כשסיימתי לקרוא הסתכלתי עליה. היא הייתה עסוקה בפלאפון שלה, אני מניח שרצתה לכבות את הפנס שהדליקה קודם לכן. "תכבי אותו," אמרתי לה לפתע, "תסתכלי עליי רגע". היא עשתה כדבריי, כיבתה את הפלאפון במהירות והסתכלה עליי, בעיניים יפות כל כך, שהירח הבליט אפילו יותר.

נישקתי אותה.

לא האמנתי שבאמת אני אוכל לנשק אותה. זה היה הדייט הראשון שאי פעם היה לי. וזו עכשיו גם הייתה הנשיקה הראשונה. אבל עשיתי זאת. התנשקנו. הנשיקה הזו, אם אפשר לפרט מעט ממנה, הייתה הדבר הכי מדהים שהרגשתי מעודי. והעובדה שהיא מנשקת מעולה לא תרמה, כי עיקר הרגש באותו הרגע היה לא שנישקתי מישהי, אלא שנישקתי *אותה*. את האחת שלי.
אחרי כמה שניות של נשיקה שלעולם לא אשכח, היא אמרה לי שהיא עוד לא מוכנה להתקדם ככה. זה באמת הפתיע, משום שחשבתי שאני זה שיגיד את זה. אבל משום מה איתה זה הרגיש לי טוב כל כך, שלא רציתי לעצור. אבל עצרתי. בשבילה.
והתחבקנו לכמה דקות, בהם לחשתי לה שאני אוהב אותה. ושאלתי אותה אם היא רוצה שנהיה חברים. היא ענתה בחיוב.

אחרי הדקות האלו, שנראו לי כאילו הן לא נמשכו מספיק זמן, הסטנו את השיחה לכיוונים שונים. התחלנו לדבר על דברים שבשגרה. הסתכלתי בשעון וראיתי שהגיע הזמן ללכת. אבל לא, הכרחתי את עצמי להישאר עד הדקה האחרונה שאוכל. אז קבעתי שעון מעורר לדקה המדויקת בה אני צריך ללכת, והמשכתי לדבר איתה. פשוט כי כל כך כיף לי איתה.

כשהשעון צלצל, חיבקתי אותה הכי חזק שיכלתי. לחשתי לה שאני לא רוצה ללכת. והיא לחשה "אל תלך". אבל הייתי חייב.
הצלחתי לשכנע אותה ללוות אותי בחלק מהדרך חזרה לרכבת, ושנינו הלכנו בידיים שלובות. והמשכנו לפטפט.
אבל כמו כל דבר, גם הדייט הזה נגמר. נפרדנו בחיבוק ארוך ובנשיקה בלחי, וכל אחד יצא לדרכו.

זה היה יום שלא אשכח בחיים. זו הייתה המתנה הכי טובה שיכלתי לבקש ליום ההולדת שלי,

דייט ראשון,
נשיקה ראשונה,
חברה ראשונה,
ואהבה ראשונה.