"הנסיך על המרסדס השחור" פרק 7

"מה" אור צעק והסתכל על גייסון
*נקודת המבט של אור*
הייתי בהלם איך הוא מעז בכלל איך הוא אחרכ מתנהג כאילו חבר שלי?
"יא חתיכת כלב בן זונה איך אתה מסוגל" צעקתי עליו
"אני בכלל לא אשם היא אשמה אמרתי לה או שנשיקה או שאני אונס אותה" הוא הגן על עצמו כמו מפגר
"בן אלף לא נתת לי בכלל ברירה!!!"אליסון צעקה עם דמעות בעיניים
"צא מהבית שלי,עכשיו!"צעקתי אך הוא לא זז
"לא יוצא" הוא משחק עם האש בשנייה העפתי לו גרוף לתוך הפנים והוא נפל על הרצפה
הוא העיף לי גם אגרוף בבטן ואז מצאתי את עצמי על הריצפה כשאליסון וליה צועקות.
העברתי את שדה הקרב לרחוב איפה שלא נשבור כלום ואף אחד לא ינסה לעצור אותנו
"כלב בן שרמוטה אתה שלם על זה" גייסון אמר לי
"אל תתעסק איתי קוקסינל מזדיין" צעקתי עליו בחזרה ובאתי להעיף לו אגרוף אך פגעתי באליסון,היא צעקה "אךך" ואז הכל הלך בהילוך איטי משאית פוגעת בה ליה צורחת אני וגייסון רצים לעבר אליסון ששרואה ללא רוח חיים על הכביש והנהג המבוהל.
הזמנו אמבולנס ואני פחדתי,רעדתי בכל גופי!
הגענו למיון ומלא רופאים התחילו לטפל בה ולעזור לה אך היא לא פקחה את עינייה,הרופאים נתנו לי כדורי הרגעה ונירדמתי במסדרון.
כאשר התעוררתי הבנתי שהיה בוקר כיוון שהרופא שטיפל באליסון אמר שאני יכול להכנס ושהיא בתרדמת עדיין הנהנתי ונכנסתי.
היא שכבה שם כזאת יפה כזאת שלווה והרבה מכשירים מחוברים לגופה הקטן, לקחתי כיסא והתיישבתי על ידה לוקח את ידה בעדינות ומלטף את ראשה התחלתי לבכות נשבע שפחדתי לאבד אותה את אהבת חיי שהציבה לי משמעות לחיי.
"אלי שלי אני לא יודע אם את שומעת אותי או לא אבל אני רוצה שתדעי שאת חשובה לי הכי בעולם ושאני לא אעזוב אותך בבקשה תיפתחי את העיניים בבקשה אני מתחנן! אל תעזבי אותי" בכיתי כמו ילד קטן הרוצה סוכריה התפללתי לה' שהיא תבריא שהכל יהיה טוב.
בצהריים ליה באה היא גם בכתה וחיבקה את אליסון ולא יכולתי חיבקתי אותה היא החברה הכי טובה שלה היא יודעת הכל עליה! "יהיה טוב ליה אני מקווה שהיא תפתח את העיניים ושתתעורר" ליה בכתה בשקט והנהנה בראשה.
הלכתי הביתה לישון ולחזור בבוקר ערני ומוכן.
הכל בגלל גייסון הבן זונה איך הוא יכל להיות חבר שלי בכלל איך? איך הוא העז לבוא לבית שלי כאילו כלום לא קרה ועוד לאנוס את אליסון ?!
עבר יום ועוד יום וכבר שבוע ועוד שבוע ועוד חודש וחודש עברו כבר 3 חודשים מאז שזה קרה אליסון לא מתעוררת הרופאים רוצים לנתק את המכשירים וההורים לא מסכימים!
יום אחד גייסון בא אליה רתחתי מעצבים אך לא עשיתי לו כלום הוא התקרב לאליסון ולחש לה משהו
*נקודת המבט של גייסון*
אני בן זונה מודה מאז התאונה לא ביקרתי את אליסון אז החלטתי שזה הזמן
התקרבתי לחדר שלה וראיתי את אור כולו מטוח מוכן לתקוף התקרבתי לאליסון ולחשתי "אליסון קומי בבקשה מותק אני מצטער אני אוהב אותך קומי!" נישקתי אותה במצח והתכוונתי ללכת שנייה לפני שיצאתי היא לחשה "גייסון"
הסתובבתי מסתכל עליה כולם מאושרים שמחים התקרבתי אליה ושאלתי "מה אמרת?" "גייסון חיים שלי" הייתי בהלם.
*נקודת המבט של אליסון*
שמעתי מישהו מדבר אליי וזיהיתי את הקול של גייסון אהוב שלי כמה התגעגעתי אליו,כל הזמן הזה כאילו הייתי בערפל ולא ראיתי אף אחד עד שגייסון בא
פקחתי את העיניים ראיתי את מישהו עם מבט לרצפה ליה ליד הארון את ההורים שלי מדברים ואת גייסון מתכוון ללכת "גייסון" קראתי בשקט הוא הסתובב כולם הפנו את מבטם אליי וחיכו
"אליסון " כולם קראו והתקרבו אליי ואת גייסון השואל "מה אמרת" "גייסון חיים שלי" חזרתי שנית ראיתי את כל הפרצופים המומים
מישהו התקרב אליי 'מי זה' שאלתי את עצמי "אליסון הכל בסדר? את לא זוכרת אותי?" הוא שאל "לא" עניתי "זה אני אור! "איזה אור אני לא זוכרת אותך אני לא מכירה אותך בכלל!" אמרתי
כולם היו המומים
*נקודת המבט של אור*
היא לא זוכרת אותי היא אני לא.. היא זוכרת את גייסון ולא אותי איך?! אני הייתי המום ליה הסתכלה עליי בעצב וההורים של אליסון גם היא יישרה את מבטה לגייסון ונישקה אותו
"התגעגעתי לריח שלך" היא אמרה לו,התחילו לרדת לי דמעות יצאתי מהחדר ומהבית חולים ובעטתי באבן נפלתי על המדרכה ובכיתי 'למה מה עשיתי שמגיע לי את כל זה!??' צעקתי לה' מתוך ליבי.
הרגשתי יד חמה על כתפי והרמתי את מבטי ליה התיישבה לידי "אתה צריך להזכיר לה מי אתה" היא אמרה את זה,היא תמיד יודעת מה להגיד בזמן הנכון תמיד! הכרתי את הצדדים שלה בזמן שאליסון שכבה.
"איך אני אעשה את זה" שאלתי ומחיתי את הדמעות כאילו מתכוון להלחם!
"תזכיר לה רגע או ריח או מבט או תנשק אותה או עוד משהו בסגנון" היא אמרה וחייכה
"כן…" אמרתי וקמתי.
*כעבור חודש*
*נקודת המבט של אליסון*
אני וגייסון ביחד זה מושלם תמיד נותן לי הרגשת בטיחות עבר עליי חודש מצויין גייסון דואג לי התגעגעתי אליו כל כך אני אוהבת את הנשיקות שלו כל כך רכות הוא שומר עליי כאילו הייתי פרח שינבל עוד מעט.
הבעיה היחידה היא שהילד הזה אור או איך שמו תמיד מנסה להזכיר לי משהו הוא אפילו נישק אותי בלחי הרגשתי משהו מוזר משהו מוכר אך לא ישדעתי מה זה.
ישבתי בסלון בבית שלי וראיתי טלוויזיה לפתע הייתה דפיקה בדלת
"רגע" צעקתי והלכתי לפתוח מולי היה אור
"מה אתה רוצה" שאלתי
"בואי לטייל אני ציך לדבר איתך"
"על מה" שאלתי
"תגלי בטיול"הוא אמר
"טוב" יצאתי מהבית והלכתי איתו .
הלכנו ברחובות ודיברנו הוא הזכיר לי את הדברים שההינו עושים ביחד אבל לא הזכיר לי כלום
"אני עייפה אני רוצה ללכת הביתה" אמרתי
בדיוק עברנו ליד הבית שלו והתחלנו לעבור במעבר חצייה והוא תפס בידי וצעק "תיזהרי" עברה מולי משאית ואז בום! פלאשבאק
"יא בן זונה עוף מהבית שלי"אור צעק על גייסון
נזכרתי אור החבר שלי אני אהבתי אותו גייסון בגד בי
"נזכרתי" לחשתי
"במה " אור שאל
"בך בנו" אמרתי וחיבקתי אותו דמעות ירדו לו
"אליסון חיכיתי לזה הרבה זמן יפה שלי"הוא אמר ונישק אותי זה היה כמו חלום
"אני אוהבת אותך!"