הנעליים

רינה קמה משנתה מוקדם מהרגיל, פתחה את חלון חדרה ושאפה אל ריאותיה את האוויר הקריר. היא ניגשה לפינת האיפור שלה, הביטה במראה והתחשק לה נורא לצבוע את עצמה. היא התחילה באודם אדום דובדבן נזהרת מאוד לא לצאת מהקווים, המשיכה בצביעת הריסים בצבע שחור, כמו הלילה, וסיימה במעט סומק אפרסק. היא אספה את שערה, לבשה שמלה קלילה ויצאה יחפה מהבית.
השמיים עוד היו מעט כהים מהלילה והכל היה צונן וטרי. באופק נראתה דמות, שהלכה והתקרבה.
לאט לאט רינה הבחינה בגבר גבוה ויפהפה והיא החליטה שהיא מאוהבת בו.
"למה את יחפה?" הוא שאל אותה כאשר הם היו קרובים אחד לשני.
"אני מחכה שתקנה לי נעליים", היא חייכה
"סליחה?"
"אני רינה ואני חושבת שאני התאהבתי הרגע בגבר חלומותיי"
"סליחה?"
"אני יוצאת כל בוקר יחפה כדי שהגבר שאני מתאהבת בו יקנה לי נעליים"
"אז את מאוהבת בי?" שאל
"כן" היא ענתה
"אוקיי, אז בואי נלך לחנות ונקנה לך"
"ואחרי זה מתחתנים?" היא שאלה
"אחרי זה מתחתנים." הוא ענה
ושניהם הלכו יד ביד לחנות הנעליים.
וממש אחרי זה, הם התחתנו. ולילדים שלהם קראו:
נייק, אדידס ושורש.