שלום לכולם,
מתנצלת, חשבתי שאכתוב את כל הסיפור בפרק אחד, אך לא אספיק הכל היום.
קריאה נעימה.
ואתם תחליטו אם הוא אמיתי או מהדמיון:)

הסביבון.פרק א'

11/01/2012 621 צפיות אין תגובות
שלום לכולם,
מתנצלת, חשבתי שאכתוב את כל הסיפור בפרק אחד, אך לא אספיק הכל היום.
קריאה נעימה.
ואתם תחליטו אם הוא אמיתי או מהדמיון:)

קר בחוץ, יורד גשם, איזה מזל שזה הוא יום שבת! אבל הרעש הזה מפריע לי לישון. אני מודעת להתמכרות שלי לשינה, פעם הייתי כל-כך הימפרקטיבית, כל- כך אהבתי את הבקרים, להדליק את ערוץ המוסיקה לקפוץ מהמיטה ולהתחיל לרקוד, וכל זאת בידיעה שהשעה היא 6:00 בבוקר ואני בכלל צריכה לצאת מהבית רק בעוד שעתיים שלמים!

עדיין נותרתי במיטה, כל- כך הרבה מחשבות שלא נותנות מנוח. מה היה, מה יהיה, איך יהיה. מה כולם רוצים ממני?! לבסוף קמתי מהמיטה, גם ככה רעש הגשם לא היה נותן לי לישון. יצאתי מהחדר החמים שלי בכדי להכין לי נס קפה בדיוק כמו שאני אוהבת ונחשו מה?! לכל מי שחשב לעצמו "אין חלב" זה קרוב, אך באותה המידה רחוק:) ראיתי ג'וק עצום!!! מתהלך לו בנחת בין קירות ביתי! כזאת חוצפה לא ראיתי ב-24 שנות חיי! מה כבר יש לעשות? ניסיתי להבריח אותו בדרכים שונות, כמו למשל זריקת נעל הבית שלי לכיוונו, אבל כמובן שזה לא עזר, גם בבית ספר הייתי גרועה בכדור-סל. לבסוף לקחתי מטאטא ועוד לפני שהתחלתי במלאכה הוא ברח לגינה.
"תגידי לי, אין לך משהו יותר מעניין לעשות בשעה כזאת של בוקר שבת?" נשמע קולה העייף של אחותי הצעירה. היא עמדה בפתח חדרה, מביטה בי, כששערה השחור הסתיר חצי מפניה.
"הרגע ארוחת הבוקר שלי ברחה לגינה." עניתי לה.
היא גילגלה את עיניה וחזרה לחדרה.
באותו ערב הייתי צריכה לצאת לעבודה, חנות "השטויות" כמו שנהגתי לכנות אותה. היה אפשר למצוא בחנות הזאת כמעט כל מה שעולה בראשכם, החל מבגדים ועד לעתיקות ופסלים לגינה.
מכיוון שהינו בעיצומן של ההכנות לקראת חג החנוכה, החלטתי שהגיע הזמן לקשט מעט את החנות.
באותו הערב בין כל הבלאגן שהיה במחסן, סביבון גדול וצבעוני תפס את תשומת לבי. 'הנה זה!' חשבתי לעצמי והרמתי אותו. הוא היה בערך כחצי מהגובה שלי וכ-70 ק"ג יותר מהמשקל שלי (טוב, בסדר, אז יש לי נטייה קלה להיסחף מדי פעם). הוצאתי אותו מחוץ למחסן והתחלתי בחיפושים אחר הסולם שיעזור לי לתלות אותו בדיוק באמצע החנות. לאחר שמצאתי את הסולם ותליתי אותו בדיוק במקום בו תכננתי, הייתי מאוד מרוצה ממנו ובעיקר מעצמי.
מאז, בכל פעם שעברתי שם נתתי לו דחיפה קטנה כדי שיסתובב.תתפלאו, גם בגיל 24, אני עדיין אוהבת לעשות את זה.
למחרת בצהריים כשהסתובבתי בחנות וסידרתי, הדבקתי מכירים וכדומה, עברתי שוב ליד הסביבון, כמובן נתתי לו דחיפה, חייכתי לעצמי כמו ילדה קטנה ומתלהבת כשאני מסתכלת על הסביבון המסתובב באויר וכל זאת עשיתי תוך כדי הליכה, כשאני בכלל לא מסתכלת לאן אני הולכת, אלא על הסביבון וכצפוי כמעט העפתי מישהו שבא בדיוק מאחורי. כזאת שלומיאלית. הסתובבתי תוך כדי התנצלות מכל הלב. "אני נורא נורא מצטערת, לרגע שכחתי איפה אני נמצאת." אמרתי בהתנצלות.
לפתע התגלה לעיני בחור נאה במיוחד,ממש לטעמי. למזלי הוא חייך כשמפיו מבצבצות רצף שיניים לבנות וישרות, מה שהדגיש את צבע עורו השזוף בצורה מושלמת. "לא נורא, גם אני ניסחף לפעמים, עד היום." הוא ענה בקול נעים. הסתכלתי עליו מהופנטת, הוא עדיין חייך, כנראה קלט את העובדה ששמתי עליו עין.
"גפן, הוצאת את ארגז מחברות הספירלה מהמחסן?" קולו של אריק, הבוס שלי, החזיר אותי למציאות.
"אה..כן, ברור כבר לפני שעה.." עניתי מבולבלת כשבקושי רב הסרתי את מבטי מאותו הבחור המסתורי.
"שאלת את האדון אם הוא צריך עזרה?" אריק המשיך לנדנד.
"כן" הבחור המהמם ענה במקומי. " היא בדיוק באה לעזור לי לבחור מתנה לאמא שלי."
אריק חייך והלך לקופה.
"תודה, הוא נוטה להיות נודניק לפעמים." חייכתי אליו.
הוא צחק.
"טוב, אז בוא איתי למחלקת ה"מתנות לאמא" " אמרתי לו והתקדמתי לכיוון כלי הבית והוואזות (אגרטלים) .
"יש לכם מחלקה כזאת?" הוא נשמע מופתע כשהלך בעקבותיי.
"אנחנו פה חושבים על הכל." חייכתי. "איך קוראים לך?" שאלתי אותו, מנסה לפתח שיחה.
"ירין, נעים מאוד." ענה כשהושיט לי את ידו.
"אני גפן, נעים מאוד" עניתי ברשמיות מצחיקה ולחצתי את ידו החמה.
כך התפתחה בינינו שיחה נחמדה למדיי, הוא סיפר לי שהוא שחקן כדורסל, שוב מודה אני לעומתו גרועה בזה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך