הסיוט שהופך למציאות- פרק 7

פרצנו בריצה מהירה למשמע הצעדים המתקרבים. עברנו דרך מיסדרונות ענקיים, חדרים מפוארים ואולמות גדולים. אף פעם לא הייתי במקום גדול כל כך, אני גרה בבית לא גדול אך לא קטן מידי, רגיל,לכן להתמצא בבית ענק כמו של שון היה קשה "בואי לפה" צעק דור והסתובב בפנייה ניסתרת אל תוך מיסדרון, במיסדרון הזה היו רק ארבע דלתות לבנות והוא היה חשוך יחסית לשאר המיסדרונות, בסוף המיסדרון היה פיר מעלית "אוף הדלתות המטומטמות לא נפתחות" אמר דור ברוגז "אולי תרגיע כבר" אמרתי, נימאס לי לברוח, כל הדברים שקרו הערב רצו לי בראש, היריות, השיחה של רון ותומר הכל. נמאס לי אני חייבת לצאת מפה "דור אנחנו צריכים לצאת מפה" דמעה בוגדנית נזלה על לחיי, דור קם לכיווני, שם את ידיו על פניי ואמר….
————–נקודת המבט של דור——————
החזקתי את פניה של גל בידי, וואו היא יפה, עיניה הירוקות הבורקות והמעט מלוכסנות חדרו לתוך עיני "הכל יהיה בסדר" אמרתי אף שלא הייתי בטוח אם נצא מהמקום הזה בין החיים "תסתכל מסביבך, תראה לאיזה מצב הגענו…… הכל אבוד" היא אמרה בחוסר תיקווה "אנחנו נוכל לשנות את זה" אמרתי והפעם האמנתי בזה, צעדים נשמעו מתחילת המיסדרון, דחפתי את גל לקיר במהירות ונצמדתי אליה "אנחנו נצתרך לקפוץ לפיר" אמרתי בחוסר ברירה, הצעדים התקרבו אלינו "דור-" "אנחנו חייבים" קטעתי אותה, תפסתי את ידה והתחלנו לרוץ לכיוון הפיר, יריות נישמעו באוויר "3,2,1 ו…." בשלוש קפצנו, הפיר היה עמוק. אחרי כמה שניות נחתנו בתוך פח זבל, שקיות הזבל הרבות ריככו את נפילתנו, גל פתחה את פיה לומר משהו אך השתקתי אותה בידי "אין סיכוי שהם שרדו את הנפילה…." שמעתי קול צוחק, קול צעדים המתרחקים מהפיר נשמעו בתוך הדממה "וואו זה היה קרוב" אמרה גל, סרקתי את הסביבה ומבטי השתנה במהרה "גל" אמרתי בהתרגשות "מה?" היא שאלה בקול עייף "אנחנו בחוץ!" אני לא מאמין שהצלחנו להימלט "דור, אתה צדקת" היא אמרה וחיבקה אותי אהבתי את מגע עורה על שלי, יצאנו מפחי הזבל והתחלנו ללכת לכיוון המכונית "אני נראת זוועה" מילמלה, היא בטח אמרה זאת לעצמה "לדעתי את עדיין יפה" פלטתי, לא הבנתי למה אמרתי זאת, אולי זה מפני שזה נכון "תודה" היא אמרה במבוכה והסמיקה, אני הרכנתי את ראשי במבוכה, נכנסנו למכונית הטיוטה הלבנה שלי ונסענו לביתה.

————-נקודת המבט של גל—————–
הנסיעה עברה בשתיקה שנתנה לי זמן לחשוב על כל מה שקרה במסיבה, דור היה מרוכז בנהיגה אך הוא נראה מוטרד ממה שקרה הלילה, אם הוא לא היה שם לא הייתי יוצאת מהבית של שון בחיים, מחשבות רבות עברו בראשי אך אחת הטרידה אותי במיוחד, האם שון היה שותף לזה?והאם הוא באמת אוהב אותי או שזאת הייתה הצגה כדי לגרום לי לבוא למסיבה? "הגענו" אמר דור ובחן אותי, לא רציתי לעזוב אותו, הייתי אסירת תודה על איך שהוא עזר לי והרגיע אותי "ללוות אותך הביתה?" הוא שאל כיאלו קרא את מחשבותי הנהנתי לאות הסכמה. נכנסנו לביתי ובסלון ישבו קים וטלי "אתם בסדר?!" צעקו ביחד "שלום גם לכן" אמר דור בציניות טלי קמה וחיבקה אותי "התכוונתי ברצינות" אמרה קים וקמה מהספה לכיוונו, דור הסתכל אליי ואני הנהנתי "בואו נשב" אמר, כולם התישבו וקים וטלי הקשיבו לסיפורינו.
"טוב זה מסביר למה אתם מריחים מזבל" אמרה קים שסיימנו "ולמה דווחו על יריות במסיבה" הוסיפה טלי ונתנה לקים מבט עצבני שהצחיק אותי ואת דור, דלת ביתי נפתחה ורון נכנס "מה אתם עושים פה?" מבט מבוהל התפשט על פניו, כל כך רציתי לצעוק עליו, להגיד לו מה אני חושבת אך דור תפס אותי במותניים ומשך אותי אליו, הקרבה הפיתאומית בנינו הפתיעה אותי, צמרמורת עברה בגופי "תרגעי, הכל יהיה בסדר…..תסמכי אליי" לחש באוזניי, הייתי עייפה מכדי להאבק בו לכן פשוט נכנעתי, דור הופתע מכך בדיוק כמוני, "היינו במסיבה" אמרתי אפילו שידעתי שלא לכך התכוון רון בשאלתו "טוב" אמר רון ורץ לחדרו,הוא התנהג מוזר. "בואי גל" אמרה טלי וגררה אותי לחדרי משאירה את דור וקים לבד. "את חייבת מיקלחת" צחקה טלי, וזרקה עליי חולצה ומיכנסיים פשוטים "את כל כך צודקת" צחקתי והלכתי להתקלח.

——————–נקודת המבט של דור—————-
"בואי גל" אמרה טלי וגררה את גל לקומה העליונה ככל הנראה לחדרה, אני וקים נשארנו בסלון, לבדנו. קים קמה ממקומה והתישבה לידי "אתה בסדר?" שאלה, כנראה בגלל המבט המודאג שהיה על פניי "כן, אני פשוט עייף" זה לא היה שקר מוחלט אני באמת הייתי עייף אך גם הייתי מודאג, קים העבירה את ידה בשערי, הרמתי את מבטתי ופגשתי בעיניה הכחולות כמו הים שיערה הבלונדני עם הגוונים החומים היה אסוף בצמה על כתפה והיא נראתה זוהרת, היא רכנה לכיווני בעדינות ונישקה אותי, אך לא הרגשתי כלום, למרות שנישקתי אותה אני לא באמת אוהב אותה, איך אני אגיד לה? צעדים נשמעו במדרגות, במהירות משכתי אחורה, על המדרגות עמדו גל וטלי עם הבעה מופתעת על פניהן, הבטתי בקים שחייכה חיוך רחב ובמהירות החזרתי את מבטי אל גל המופתעת, הרגשתי רע שנישקתי את קים למרות שאני לא באמת אוהב אותה אך הרגשתי עוד יותר רע שהילדה שאני באמת אוהב ראתה זאת.