העבר ירדוף אותך לנצח.. אבל האהבה תנצח -פרק 1

שום דבר לא השתנה מאז אותו פעם בו יצאתי מכאן בידיעה שאני לא חוזרת.. לא בגלל שלא היה לי טוב אני לא כמו כל הנערות הללו שבורחות מהבית כי אמא לא נתנה להם מרסדס.. ברחתי בגללו יותר נכון בזכותו… כי כל פעם שאבא הביט בי הוא ניזכר איך תפס אותו בחדרי והמבט הזה של את מביישת את המשפחה הזה גרם להרגיש חלולה מבוישת באמת ברגע שרון הציע שאני יגור איתו ידעתי שזה מה שיקרה.. שזה מה שצריך לקרות אז ארזתי את מעט הדברים שהיו לי ובאמצע הלילה יצאתי הבטתי רק פעם אחת אחורה לראות איזה רגשות עולות בי והדבר היחיד שהרגשתי הייתה שינאה על כל הפעמים ש… קשה לי עדיין לחשוב עליהם…אותו לילה עם הפיג'מה שלי בין הזרועות החסונות של רון גרמו לי להרגיש כל כך בבית כבר…
לא דרכתי על השטיח הזה כבר כמעט חמישה שנים.. ולא בדיוק התגעגעתי לתחושה הדלת עמדה מולי לא העזתי לסובב את הידית רעד קטן חילחל בידיי המחשבה על להיכנס החזירו אותי לימים בהם… ידו של רון הונחה על שכמי לתמיכה ואז ידעתי שזה הדבר הנכון לעשות ידי הושטה לעבר הדלת אט אט הידית הסתובבה והדלת ניפתחה בחריקה … פסיעה אחת פנימה גרמה לי להבין… להבין את המכתב להבין מדוע זומנתי הנה… שני ארונות הקבורה באמצע הסלון הם אלה שגרמו להבין…והם אלה שגרמו לי לצאת בריצה חזרה לעבר המכונית לסגור את הדלת ולעצום עיניים או בעצם לא לעצום עיניים כי אז הכל יחזור.. והנה שוב הכל שחור וקשה לנשום גופי רעד בלי מעצור בעצם המעצור היחידי היה רון שניכנס אחרי למושב האחורי וחיבק אותי…
"אני לא רוצה לחזור לשם" ייבבתי בין יפחה לאחרת
"אם זה מה שאת רוצה"הוא ענה ונשק לי בראשי, הרעידות פסקו והראייה התבהרה הבטתי קדימה אל עבר הדלת.. אל עבר הסיוט הכי גדול שלי בהחלטה שזה היה טעות! ואז היא נפתחה, אותה הדלת, ושם הוא היה מעט מבוגר מהפעם האחרונה שראיתי אותו אך לא שונה בכלל מוציא סיגריה מאותן הסיגריות שתמיד שנאתי שעישן,אך משהו בפניו היה שונה משהו עצוב יותר
"את בטוחה שאת לא רוצה לצאת"?שאל אותי רון כשראה את מבט בעייני את המבט שהבטתי כל פעם באחי הגדול בהערצה.הבטתי בו מספר שניות נוספות ואז עניתי בנחישות
"בהחלט"