הפחד להתאהב 2 – פרק 15 – חומה

נכנסתי מתחת לשמיכה, והמשכתי לבכות. שמעתי שהדלת נפתחת ונזכרתי שנתתי לזאק מפתח.
"עייפה הא?" הוא אמר.
"כן.." מילמלתי ועצמתי את עיניי.
לפתע הרגשתי שהשמיכה עפה ממני, וראיתי את זאק מעליי.

-נקודת מבט זאק-
ראיתי שיש לה דמעות בעיניים.
"עכשיו אני בטוח שמי שגורם לך לבכות ככה יקבל מכות." אמרתי בציניות והיא צחקה.
"למה את בוכה?" נאנחתי.
היא לא ענתה לי, טמנה את הראש בכרית.
"נו אליס.." התעקשתי "את יודעת שאת יכולה להגיד לי."
"זה כלום." היא לפתע קמה, וניגבה את הדמעות מהעיניים.
"ברור.." נאנחתי "אז סתם ככה ננעלת בחדר והחלטת לבכות?"
"כן." היא משכה בכתפיה.
"לא זה לא ככה." אמרתי ברצינות.
"טוב זאק," היא נאנחה "לא קרה כלום בסדר? סתם ככה בא לי לבכות."
"אוקיי.." עניתי לה בטון של 'מה שתגידי..'
~
-נקודת מבט אליס-
היה לי קשה לשקר לו, אבל החלטתי שאני מנסה להתגבר על זה, כי אני בכל זאת אוהבת את זאק ורק אותו. כמובן שזה עדיין כואב לי.

*באותו זמן במעונות*
-נקודת מבט סילבר-
"נו מה סילבר?" ג'ייק שאל כשישבנו בחדר האוכל שנינו ואכלנו. "שמעתי שנישקת את אליס הא?"
"שתוק דביל." אמרתי במהירות והמשכתי לאכול.
"אתה פשוט קורע.." הוא התחיל לצחוק.
"אפרופו נשיקה, מה הולך איתך ועם אחותי?" עשיתי קול כאילו מתעניין והוא הפסיק לצחוק.
"כלום, מה יכול להיות?" הוא התחיל לאכול במהירות "אנחנו פשוט נהיינו חברים טובים. אני חבר של ליסה אם שכחת."
"דווקא נראה לי שזה אתה ששכחת. את ליסה." התחלתי לצחקק.
"איך אמרת מקודם?" הוא התחיל לומר בקול מעוצבן "שתוק דביל."
"שתקתי." אמרתי ברצינות, והמשכתי לאכול.

-נקודת מבט ג'ייק-
אני לא יודע מה אני מרגיש כלפי אנה. כאילו נישקתי אותה, ואנחנו מסתובבים הרבה. שנינו מתנהגים כאילו לא קרה כלום, ואני לא יודע מה לחשוב. מה גם שאני חבר של ליסה. אבל… אני בקושי מרגיש אליה משהו. עם אנה, אני מרגיש חופשי. אני מרגיש שאני יכול לדבר איתה על הכול. בינתיים זה נראה כאילו אנחנו רק חברים טובים וזהו. בינתיים זה לא יותר מזה. למרות שאני מחבב אותה.

-נקודת מבט אליס-
"רוצה ללכת לאנשהו?" משכתי את זאק בחיוך כדי להעביר נושא.
"רק אנחנו לבד?" הוא שאל בחיוך ערמומי.
"רק אנחנו, לבד." חייכתי.
"אוקיי." הוא צחקק "חכי לי פה, אני כבר בא."
~
"והמלחין הזה היה נראה כמו מוצרט!" צחקתי כשסיפרתי לזאק על ההרצאה שהייתה עם המלחין.
"לא מאמין לך." הוא אמר בציניות.
"נשבעת לך!" צחקתי "והוא דיבר כל כך לאט, ואני ואנה נקרענו מצחוק מאחורה.." זאק הצטרף לצחוק. "לילדים כבר נזל ריר מהשעמום."
לזאק נהיה פתאום פרצוף מבוהל "ריר?" הוא צחקק "לא הגזמת?"
"בכלל לא!" התעקשתי "לילדים נזל ריר והם נרדמו!" צחקתי צחוק מתגלגל עד שכאבה לי הבטן.
"זה.. מטריד." הוא אמר ברצינות ועשה פרצוף נגעל שהצחיק אותי.
"מטריד מטריד אבל קורע מצחוק!" לא יכולתי ללכת יותר בגלל שצחקנו כל כך הרבה, והתיישבתי על איזו חומה.
~
"אאוץ'!" הלכתי עם זאק במהירות לבית חולים כשהראש שלי מדמם.
"אני לא מבין איך זה קרה." הוא נאנח.
"גם אני לא!" התחלתי לבכות.

-נקודת מבט אנה-
ישבתי עם כמה חברות מהכיתה בדשא, וקראתי ספר.
כשהחלטתי לעצום את העיניים ולנמנם, לפתע הטלפון שלי צילצל.
~
"סילבר!" צעקתי אל סילבר וג'ייק שיצאו מחדר האוכל, והסתובבו אליי.
"אנחנו צריכים לנסוע עכשיו לביה"ח!" אמרתי בקול מבוהל.
"מה קרה?" ג'ייק שאל בקול מודאג.
"אליס נפלה מאיזו חומה, ופתחה את הראש. זאק לקח אותה עכשיו לביה"ח."