הפחד להתאהב 2 – פרק 29 (אני לא כותבת יותר שמות לפרקים.)

רק לפני שתקראו, רציתי להגיד שהפרק הזה מדבר פחות או יותר על היומיים שאליס הייתה בבית.
קריאה נעימה ומהנה ♥
—————————————————————-
•אנה•
התעוררתי בבוקר, עם ריח הגשם שטפטף בחוץ, והתארגנתי לעוד יום לימודים. רק הפעם בלי אליס. רק עכשיו אני מבינה עד כמה אח שלי מטומטם. לוקח את החברה הכי טובה שלי הביתה כשאני הכי צריכה אותה! אבל.. זה לא שהיא ידעה מזה, כי לא ממש טרחתי וסיפרתי לה, אבל עדיין! לסיכום, אני מאחלת לעצמי אח פחות אידיוט.
הלימודים התחילו מאוחר מהרגיל והייתה לנו שעה חופשית. הלכתי קצת לפארק, והמשכתי לקרוא את אחד מהספרים שהתחלתי.
'אני מצטער.' קיבלתי הודעה מג'ייק.
לא עניתי לו. אני לא ילדה שאוהבת להיות על מצפונים של אחרים, אבל הוא ממש פגע בי.
אני כל כך אהבתי אותו, והוא ידע שאני סומכת עליו, והוא פשוט שיחק בי. נו ברור, הרי החברה שלו היא גם נחשה לא קטנה.

•ג'ייק•
"חכה לי כאן," יצאתי עם ליסה מהמעונות. "שכחתי את הטלפון שלי בחדר." היא התרחקה.
במהירות הוצאתי את הטלפון, ורשמתי הודעה לאנה. אלוהים, אני כזה מטומטם. איך יכולתי לעשות לה את זה? אני כל כך אוהב אותה!
היא לא ענתה לי, ואני מבין אותה. אני כל כך פגעתי בה, כשידעתי שהיא סומכת עליי, ונהייתי פחדן ברגע האמת.
'פשוט תעזוב אותי. נמאס לי כבר ממך, והלוואי שהיית פשוט נעלם לי מהחיים!' קיבלתי הודעה ממנה. אני אידיוט. פשוט ככה.
"חזרתי." ליסה התקדמה אליי בחיוך. "שנלך?" היא שילבה את ידה בידי.
~
"אז.." היא מלמלה, "אתה לא תעזוב אותי? או תחשוב על זה?"
"ברור שלא." הכרחתי את עצמי. למה אני לא נפרד ממנה וזהו?
"יופי." היא נישקה אותי נשיקה קטנה וחייכתי.
~
"וואו." מלמלתי כשאני מלטף את הבטן. "אני מלא."
"האמת שגם אני," היא צחקה "ונראה לי שאכלתי יותר ממך."
"טוב," קמתי ובו זמנית סידרתי את סל הפיקניק שלנו "שנחזור? אנחנו בסוף נאחר, למרות שנתנו לנו להתחיל מאוחר."
•אנה•
השיעור כבר התחיל, וכעבור כמה דקות, נשמעה דפיקה בדלת.
"אז אנחנו איחרנו?" ג'ייק הכניס את ראשו לחדר.
"כן." המורה ענה בקול כעוס. "עכשיו תשבו, ותהיו בשקט!"
"יואו איזה עצבני.." שמעתי את ג'ייק ממלמל.
הוא התקדם לכיווני, וראיתי שיש מקום פנוי לידי.
שיט! שיט! רק לא ליידי! נו למה ליידי?!
הוא התיישב, והייתה שתיקה במהלך כל השיעור.
כששמעתי את הצלצול, יצאתי מהר מהכיתה, ונראה לי שאפילו ניסיתי לרוץ.
"אנה.." שמעתי אותו מאחוריי.
"אנה חכי שנייה!" הוא תפס בידי וסובב אותי.
"מה אתה רוצה ממני?!" עניתי לו בכעס. "תעזוב אותי כבר!" ניסיתי להשתחרר מהאחיזה שלו.
"אני לא עוזב לך את היד, את שלא תקשיבי לי!" הוא ענה לי בחצי צעקה.
הפסקתי להתמרד, וניסיתי להקשיב לו.
"אני מצטער, ואני אוהב אותך." הוא אמר והשפיל את מבטו.
"זה כל מה שרצית להגיד? טוב, אני צריכה ללכת." אמרתי בקול אדיש והתרחקתי משם.
~
•ליסה•
"ה-היי מלאני." התלתי לגמגם.
"היי ליסה." היא ענתה לי, "אני מבינה שאת וג'ייק עדיין יחד?" הקול שלה היה רגוע מדי, מה שהלחיץ אותי.
"כן, למה את שואלת?"
"סתם כי.. ראיתי את אליס וזאק מסתובבים יחד בלואיסוויל, ו.. חשבתי שכבר השלמת את התוכנית שלך! את אמורה להפריד בין אליס לזאק." היא נזפה בקול צווחני כמו תמיד.
"מלאני אני לא מבינה למ…"
"אמרתי לך כבר מיליון פעמים לפחות!" היא קטעה אותי בצעקה "האליס הזאת הרסה לי כל סיכוי עם זאק, והיא תשלם על זה, כי לא מתעסקים עם מלאני!"
"למה את כל כך רעה אליי? מה אני עשיתי לך?"
"אני לא רעה אלייך. אני מדרבנת אותך. אני מדרבנת אותך לעבודה קשה."
"אם את כל כך רוצה לנקום בה, תבואי לפה בעצמך, ואל תערבי אותי בזה!"
"אוקיי," היא ענתה בקול מוזר "אז אני מניחה שאני אראה את כל התמונות ל.."
"בסדר בסדר!" קטעתי אותה. "אני אעזור לך. רק בבקשה, בבקשה אל תראי לו כלום, למרות שהייתי שיכורה, אל תראי לו! בבקשה!"
"בסדר,ביי."

החיים האלה יכולים להיות כל כך מסובכים.. והכול נופל עליי. אני פשוט מקבלת הכול בנאחס. קיבלתי את מלאני בתור בת דודה. יכול להיות גרוע מזה?
אני יודעת שג'ייק לא מגיע לי. אני יודעת שג'ייק אוהב את אנה, אבל.. אני כל כך אוהבת אותו!
וחוץ מזה, אליס? היא לא נראית רעה, או ילדה מגעילה. אני יודעת שהתחלתי איתה את השנה ממש ממש אבל ממש לא טוב, אבל זה רק כי מלאני הכריחה אותי. אני רוצה להשתחרר מכל הפוזות והסיפורים שיש עליי, ולהיות חופשייה.
טוב. אני הולכת לשחרר את עצמי מכלא שאני כלואה בו. נמאס לי. וכנראה שאם זה הגורל שלי, אני לא אמורה להיות עם ג'ייק.

-למחרת בבוקר-
•אנה•
התחלתי לארוז את הדברים שלי במזוודות. אני לא יכולה להיות פה יותר. המקום הזה מרגיש לי כאילו אני בכלא. וחוץ מזה, אין לי למה להשיאר פה. תמיד חשבתי שאני וג'ייק נהיה ביחד, אבל זה כבר לא יקרה.

•ג'ייק•
"אני לא מאמין.." שמתי את ידי על מצחי ונאנחתי כשליסה עומדת מולי עם דמעות בעינים.
"ג'ייק, אני מצטערת." היא מחתה כמה דמעות. "עכשיו, לך לאנה. אתם אוהבים אחד את השני, ו.. אתה מיועד לה." היא חייכה. "לך."
התחלתי להתקדם ולא הורדתי ממנה את המבט.
"לך." היא פקדה עליי וצחקה.
הגעתי לחדר של אנה, וראיתי שהחדר שלה ריק. כל הפוסטרים, כל המחברות, המזוודות מתחת למיטה, נעלמו כאילו לא היו.
היא הלכה. היא נסעה הביתה.
'היא נסעה הביתה.' שלחתי הודעה לליסה.
'תיסע לשם!' היא ענתה לי.

•אנה•
"סוף סוף בבית.." מלמלתי כשאני נשכבת על המיטה שלי, שכל כך התגעגעתי אליה.
התחלתי להוציא את הבגדים שלי, את הספרים, ואת כל שאר הדברים במזוודה.
~
אחרי כמה שעות של מנוחה, צלצל הטלפון. זה היה ג'ייק. התלבטתי כל כך אם לענות או לא.
לבסוף החלטתי לענות.
"הלו." עניתי בקול חלוש.
"היי." הוא אמר. "תסתכלי בחלון."
"מה?" לא הבנתי.
"תסתכלי בחלון." הוא התעקש.
ראיתי את ג'ייק! מה הוא עושה פה?
"מה אתה עושה פה?" פתחתי את החלון והסתנוורתי טיפה מהשמש.
"באתי אלייך." הוא הסתכל עליי.
"כדי להגיד לי ש…" נתתי לו להשלים אותי.
"שאני אוהב אותך." הוא אמר במהירות.
"זה הכול ?" הופתעתי.
"כן." הוא משך בכתפיו.
"אני אמרתי את מה שאני מרגיש. בלי התחנפויות, ובלי שום זיבולי מוח. ואם זה לא מספיק לך, אני חושב שאני אלך." הוא הסתובב.
"חכה.." קראתי אליו. "תעלה." חייכתי.
אחרי דקה או שתיים, נשמעה דפיקה בדלת שלי.
"אפשר להיכנס." קראתי והתקדמתי לעבר הדלת.
"גם אני אוהבת אותך.." מלמלתי וחיבקתי אותו.
ואחרי זה, הרגע שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן. הוא נישק אותי, המגע שלו, הריח שלו, העבירו בי צמרמורת נעימה.
"מעכשיו זה רק אנחנו." הוא התנתק ממני. "הסיפור שלנו מתחיל עכשיו." הוא המשיל לנשק אותי.