הפחד להתאהב 2 – פרק 31 – לפני אחרון

•אליס•

"איך אני נראית?" אמילי פתחה את הוילון וראיתי אותה.
"את.." התחלתי לחייך "את פשוט מושלמת.
"באמת?" היא חייכה.
"אני לא צוחקת איתך. מרקו יתעלף כשהוא יראה אותך." התקרבתי אליה.
"אני לא מאמינה שאני מתחתנת." היא צחקה.
"גם אני לא." צחקתי איתה ביחד.
"את בטוחה שאני בסדר?" היא המשיכה להביט בעצמה במראה.
"תרגעי כבר." סובבתי אותה בעדינות מהמראה בחיוך.
"תהני מהיום היחיד שאת יכולה להרגיש כמו מלכה."
היא הייתה לבושה בשמלה ארוכה, לא יותר מדי חשופה, ולא יותר מדי מקושטת או מצועצעת.
"הלוואי שגם אני אתחתן ואני אהיה כזאת יפה." התקרבתי אליה, ועמדתי לידה, מול המראה.
"תאמיני לי, את תהיי יותר יפה ממני." היא חייכה אליי.
"טוב, הכלה שלנו מוכנה?" חברה של אמילי הכניסה את ראשה מדלת הכניסה של הסלון.אמילי החליטה לעשות את החתונה סמוך לבית שלנו.
אני ואמילי הבטנו אחת בשנייה בחיוך, והיא השיבה בהתרגשות: "אני מוכנה."
"קדימה, צאי." נעמדתי מולה. "זה הרגע שלך עכשיו."
-לעצור את המוסיקה-

www.youtube.com/watch?v=ZkQb24H7GOY

יצאתי מהסלון, ויצאתי החוצה למושבים, והתיישבתי ליד סילבר, וההורים שלי.
"אחותך כבר מוכנה?" ג'ייק לחש לי. (ג'ייק ואנה נסעו איתם גם.) "אני רעב."
"דביל." צחקקתי בשקט. "היא תכף יוצאת."
"אליס." אנה נתנה לי מכה קטנה בכתף.
"נו מה אתם רוצ.." הדברים שרציתי להגיד נקטעו, ברגע שראיתי את אמילי יוצאת, ידה משולבת ביד של אבא, וראו על הפנים שלה שהיא כל כך התרגשה.
"איך אני אוהבת חתונות." אנה לחשה לי.
אמילי נעמדה מול מרקו, והם חייכו. כל כך רציתי להיות מאושרת כמוהה באותו רגע. לדעת שיש לי מישהו לאהוב. דמעות האושר התחילו לעלות, וחיוך התפרס על פניי.
~
"אתה רשאי לנשק את הכלה." כולנו עמדנו ומחאנו כפיים, כשמרקו ואמילי התנשקו. זה היה כל כך מרגש. כולנו בכינו. אפילו אני, שכמעט אף פעם לא בוכה. בכיתי כמו ילדה קטנה. אני לא מאמינה שאחותי הגדולה נשואה.
~
התחלתי להתהלך בבית, והיו כל כך הרבה אורחים.
ראיתי את אמא ואבא מרחוק, והתקדמתי אליהם.
"אליס!" אמא חיבקה אותי, "בדיוק בזמן."
"תכירי, זאת בטסי. היא גרה פה, ולא מזמן היא עברה ללונדון." ראיתי שעומדת מולי אישה, בשנות השלושים לחייה, היה לה שיער חום, ועיניים ירוקות. היא הזכירה לי את זאק. רגע, זאק?
"היי בטסי\" לחצתי לה את היד. "תגידי, יש לך במקרה בן שקוראים לו זאק?"
"כן." היא חייכה אליי. "רגע, את חברה שלו נכון?" החיוך שלה התרחב טיפה, והקמטים על פניה בלטו מעט.
"הייתי חברה שלו." הדגשתי את המילה 'הייתי'.
"נראה לי שאני אלך.." מלמלתי בחיוך, "ביי." התרחקתי משם.
הבנתי שאם אמא שלו פה, אז כנראה גם הוא פה.
"אאוץ'." נתקלתי במישהו.
"סליחה." הוא מלמל, והרים את ראשו אליי.
"זאק.." חיוך קטן התפרס על פניי.
"אליס.." הוא חייך חיוך קטן, והשפיל את מבטו.
"לא ראיתי אותך מאותו היום.."
"אני נסעתי חזרה ללונדון." הוא קטע אותי.
"זאק.." התקרבה אל זאק בחורה.
"שרון." הוא חייך אליה.
"מי זאת?" היא הסתכלה עליי.
"זאת אליס,"
"אני מכרה שלו." קטעתי את זאק, "וזאת החתונה של אחותי."
"תכירי אליס, זאת שרון, חברה שלי, אליס,שרון,שרון,אליס". זאק עשה בינינו היכרות.
"נעים להכיר." חייכתי אליה חיוך מזויף.
"נעים להכיר גם אותך." היא חייכה אליי.
"טוב, נלך לרקוד?" הוא פנה לשרון, והעיף אליי מבט. את האמת, קיוויתי שזו תהיה אני.
"ביי." שרון נופפה לי.
"היי אל." סילבר התקדם אליי בחיוך. "נלך לרקוד?"
"כן." חייכתי חיוך מזויף. רציתי להראות לזאק שלא אכפת לי.

•זאק•
אני ושרון הלכנו לרקוד, ונצמדנו לסלואו.
"מי זאת בכלל? זו בטוח לא מכרה." היא לחשה לי באוזן.
"היא האקסית שלי." לחשתי לה בחזרה.
"רק אל תגיד לי שאתה מרגיש אליה משהו." היא לחשה בקול כועס.
"אל תגזימי.." הכחשתי כדי להרגיע אותה. "אני אוהב אותך, ורק אותך."

•אליס•
אני וסילבר התקדמנו לריקוד סלואו, והעיניים של זאק תפסו אותי.
"סילבר," לחשתי לו באוזן "אני אוהבת אותך." ונשקתי לו בלחי.

•זאק•
ראיתי שהיא לוחשת לו משהו, והיא נישקה אותו.
באותו רגע, תפסתי את הפנים של שרון, ונישקתי אותה. נישקתי אותה נשיקה ארוכה.
"אתה טוב." שרון חייכה אליי.

•סילבר•
"עזוב, אין לי חשק לרקוד.." אליס התנתקה ממני, ויצאה לכיוון החצר.
באותו זמן ראיתי את זאק, על הרחבה, והוא רקד.
"לי ולך יש דיבור בצד." סובבתי את זאק אליי.

•אליס•
הלכתי והתיישבתי על ספסל מחוץ לבית. בסופו של דבר, לא היה ממש טוב בחתונה הזאת.
כמובן שאחותי נשואה, ואני מאוד שמחה בשבילה אבל..
"אליס!" ג'ולי, שרצה אליי בחיוך קטעה את מחשבותיי.
"מזל טוב!" היא חיבקה אותי.
"תודה." חייכתי אליה.
"למה את יושבת בחוץ?" היא שאלה.
"היה לי חם בפנים. רציתי קצת אוויר." הרגשתי שיש לי מחנק בגרון.
"את בסדר?" היא אמרה בקול מודאג.
"כן.." מלמלתי בחיוך מזויף.
"ביי." היא התקדמה לכיוון הכניסה.
"תגידי איפה את?" אנה רצה אליי והתנשפה. "אני מחפשת אותך כבר מלא זמן."
"הייתי פה." עניתי בקול אדיש.
"ספרי לי מה קרה." היא התיישבה ליידי.
"למה את חושבת שקרה משהו?" אמרתי וצחקתי צחוק מזויף.
"כי אני מכירה אותך יותר מיום, או יומיים." היא נאנחה וצחקה.
סיפרתי לה הכול. עד לפרטי פרטים. רק לא סיפרתי לה ש..
"ואת עדיין אוהבת אותו?"