הקדמה-הגלגל מסתובב

סתם כותבת 26/06/2015 1152 צפיות 3 תגובות

אוקיי סיפור חדש, מקווה שתאהבו :)

״שאנייה? שאנייה את מרגישה טוב?״ , שמעתי את אור צועק לי מבעד לדלת של השירותים.
ביומיים האחרונים אני רק מקיעה, הבטן שלי מתפוצצת מכאבים ורק עכשיו אני מבינה למה, הבדיקה בידיי והבכי בעיניים.
״שאנייה למה את לא עונה?״ , שוב הקול של אור נשמע ברקע.
״אני בסדר, כבר יוצאת, לך לישון.״ אמרתי ודמעות בעיניים.
״טוב מאמי, אם תצטרכי משהו תגידי לי.״ , שמעתי אותו אומר, אך לא ייחסתי לו משמעות.
הכל נהרס, המחשבות רצות בראשי, הדמעות זולגות ותוך כדי אני מקיאה.
הסיוט שלי התגשם, אני בהריון.
***כעבור 15 דקות***
יצאתי מהמקלחת, הרגשתי מסריחה אחרי שהקאתי וגם רציתי להתרענן.
אני מסתכלת על אור, כמה שהוא יפה, כמה שהוא צעיר, צעיר מכדי להיות אבא!
הוא ישן כמו תינוק, מכורבל בתוך השמיכה, אני יתגעגע אליו.
אני לא רק יתגעגע אליו, אני ימות מכאבים בלעדיו, אבל מה לעשות, אני לא יכולה להרוס לו את החיים, אני עוזבת.
לבשתי מכנס טרניג אדידס, גופייה לבנה ומעל שמתי ג׳קט אדידס, אספתי את השיער לקוקו מרושל וסידרתי את כל הבגדים שלי במזוודה.
סיימתי לסדר הכל ויצאתי החוצה.
ברחתי, ברחתי לחיים בלי האהבה היחידה שלי, בלי הבנאדם שהכי חשוב לי בחיים, עזבתי אותו לבד, איך שיצאתי מהבית הרגשתי את ליבי נקרע לאלפי חתיכות קטנות, חיי מעכשיו שחורים בלעדיו.
ישבתי על ספסל, חושבת לאן ללכת.
אני יושבת ובוכה, בוכה על המשפחה שאיבדתי, על הטימטום שלי והכי חשוב על אהובי, המלאך שלי, החצי שלי, זה שעמד לצידי כשכולם התייאשו, זה שהיה ברגעים הכי קשים שלי ותמך ועזר בלי סוף, אני בוכה על הלב שלי, אור הוא הנשמה שלי ומהו בנאדם בלי נשמה?!? בנאדם הוא אפר ואפר בלי נשמה!!!!!
הטלפון צילצל, השעה שש בבוקר.
על המסך היה רשום: ״אהובי <3״
סיננתי אותו, אני לא מסוגלת לעמוד בפניו, אחרת אני ישתפן ויחזור!!
הוא צלצל שוב ושוב ולבסוף עניתי.
״איפה את?״ , שמעתי אותו צועק מבעד לקו.
״אור אני עוזבת, אני לא יכולה להישאר, אל תכעס״ , אמרתי בקול מיופח מבכי.
״מה קרה לך?״ שמעתי אותו אומר, קולו היה חנוק במקצת.
״אין לי כלום אור, החלטתי כבר, אל תקשה עלי, אני לא רוצה להרוס לך את החיים״ , אני עוזבת וזה סופי, ביי אור, אני אוהבת אותך״ , אמרתי בקול חנוק וניתקתי את הטלפון.
הדמעות ממשיכות לרדת כמו נהר זורם, אני לא יכולה להתמודד לבד, אני לא יכולה לבד!!!
לאט לאט עיניי נעצמו ונרדמתי על הספסל.


תגובות (3)

אהבתי מאוד תמשיכי:)

26/06/2015 00:21

המשך דחוף אבל !!!

26/06/2015 01:46

אה והפרק נורא קצר את צריכה להאריך את האורך של הפרקים

26/06/2015 01:47
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך