הרצח פרק 2

אחרי יום של מחשבות עם עצמי החלטתי לחפש את שאנון לראות מה איתו אחרי מה שקרה, עליתי לדירה שלו, מאחורי הדלת שמעתי את הטלוויזיה פתוחה אבל הדלת נעולה ואף אחד לא ענה לי שצעקתי אם משהו בבית.
דאגתי לו לא הייתי בטוח בכלל אם הוא ראה שראיתי אותו דוקר את הגופה ניסיתי לחשוב על מקומות שהוא יכול להיות בהם.
ואז חשבתי על הצוק שאני ג'ארד ושאנון תמיד הולכים עליו ויושבים שם שעות בלי לחשוב על כלום הייתי כמעט בטוח שהוא שם,הגעתי לחוף ועליתי לצוק כבר זיהיתי מרחוק את משקפי השמש של שאנון, עצרתי לרגע לחשוב מה להגיד לו,אמרתי לעצמי שאני ישאל אותו מה שיצא לי לשאול בלי לחשוב.
"איך אתה מרגיש שאנון?"
"מה אתה עושה פה,מה אתה רוצה?"
"ראיתי את מה שעשית בבר אתמול".
"לא ראית כלום"
הקול שלי רעד לא ידעתי איך לדבר איתו ראיתי איך הוא לחוץ בכל משפט שאמרתי.
"אתה יודע שאני לא יגיד שום דבר נכון?"
"ג'ורדון אני לא רוצה לדבר על זה אוקיי?אני מעריך שבאת עד לכאן ושלא תגיד כלום אבל אני רוצה להיות לבד".
"אתה לא יכול לברוח מזה המשטרה עוד תגיע אליך בסוף, לפחות תגיד לי … למה דקרת אותו?"
"ג'ורדון ביקשתי ממך ללכת אל תגרום לי לצעוק עליך"
השיחה הזאת לא עזרה לי בכלום אני עדיין תקוע עם מה שראיתי אז הלכתי. רציתי לעזור לו אבל לא היה לי איך לעזור לו.
חזרתי הביתה הייתי עייף אבל ידעתי שאני לא יצליח לישון, אבא ראה משחק כדורגל כרגיל וג'ארד ניגן בגיטרה ישבתי והסתכלתי עליו והוריקן של מחשבות הציפו אותי עם לספר לו או לא על מה ששאנון עשה אבל לא הצלחתי להגיד כלום. יצאתי החוצה לנקות את הראש אני מרגיש שאני רצחתי אני לא יכול לחשוב על דבר אחר כל הזמן עולים לי תמונות של הדם הפנים של שאנון שנאתי אותו בגלל זה.
מאוחר בלילה ואני עדיין לא מצליח לישון התמונה של הגופה עם הדם חוזרת אלי כל שנייה שאני עוצם את העיניים,עוד לא עצמתי עיין ואני מוצא את עצמי בבית הספר בין 500 תלמידים וחצי מהם אני שונא לפחות יש ילדה אחת שמעלה לי חיוך שאני רואה אותה שמה נועה כשעליתי לספרייה היא קראה לי נלחצתי כי לא רציתי שהיא תראה מה עובר עלי כי לא היו לי תשובות הסתובבתי אליה "היי נועה מה קורה?" ניסיתי להישמע רגיל
"אני בסדר מה איתך?,אתה בסדר אתה נראה חיוור" לא ידעתי מה לענות אז המצאתי את התירוץ שעלה לי לראש.
"כן אני בסדר אני צריך להגיש עבודה בהיסטוריה ביי"
כנראה שהתירוץ לא עזר היא תפסה אותי ואמרה "אתה משקר לי אני רואה עליך אתה לא בסדר תספר לי אתה יודע שאתה יכול לסמוך עלי נכון?"
לא עניתי הסתכלתי לה בעניים הכחולות שלה לא יכולתי לדבר "בוא לחצר תספר לי בחוץ שלא ישמעו אותנו"
במילים שלה היא שכנעה אותי לספר לה יצאנו החוצה רציתי לספר לה אבל הבטחתי לשאנון שלא, החלטתי שאני מספר לה כי אני לא יכול להמשיך בלי לדבר עם משהו על מה שראיתי.
עמדנו באמצע בחצר מנותקים מהעולם היא מרוכזת בי ואני בעניים הכחולות שלה "מה שאני הולך לספר לא קל לי הבטחתי לא לספר לאף אחד, תבטיחי לי שלא תספרי לאף אחד?.."
"ג'ורדון זה נשמע רציני במה הסתבכת? אני דואגת לך" לפני שעניתי התחיל לרדת גשם לא זזנו עמדנו שם בגשם המתחזק היא חיכתה לתשובה שלי ,לא יכולתי להגיד לה כי ידעתי שאני מערב אותה לפשע אז נישקתי אותה….