הרצח פרק 8

אני בטוח שראיתי אותו, למה הוא בורח ממני רציתי שהוא יסביר לי מה קורה אני לא מבין כלום.
אמרתי לנועה לחכות במכונית רצתי מהר לאולם לחפש את ג'יי, לא מצאתי אותו בין כל האנשים פתאום קיבלתי הודעה ראיתי על המסך את השם שלו הרגשתי הקלה חשבתי שהכל יסתדר עכשיו, הסתכלתי סביב לראות איפה הוא "אל תחפש אותי אני בסדר" כתבתי לו הודעה חזרה "למה?, מה קורה?"
אבל הוא לא החזיר לי תשובה, חזרתי למכונית נועה הסתכלה עלי בדאגה "אתה חייב לי כמה הסברים ג'ו, אולי הסתרת ממני עד עכשיו מה עובר עליך אבל היום אתה תספר לי" הסתכלתי עליה כמה שניות לא ידעתי מה לענות לה.. השתיקה הייתה ארוכה מדי המשכתי לנהוג כאילו היא לא שאלה אותי כלום "אתה פחדן ג'ו…..אתה יכול לסמוך עלי אני לא יגיד שום דבר"
"אני לא חושב שכדי נועה.. בבקשה אל תכריחי אותי לספר זה רק ימלא לך את המחשבות בשטויות ויסבך אותך."
"I dont care ג'ו.. אני אסתכן בשבילך אם צריך"
"תודה אבל לא, אני לא יעשה משהו שיסכן אותך נועה"
"זה לא יחזיק מעמד מה שיש בנינו אם אתה לא מספר לי מה עובר עליך".
לא הייתי מרוכז בנסיעה הציף אותי הוריקן של מחשבות ראיתי כמה נועה מאוכזבת ממני, שיניתי את כיוון הנסיעה והגברתי את המהירות "לאן אתה נוסע?"
"אני לוקח אותך למקום יפה..אני יספר לך שם הכל אוקיי?" החלטתי לקחת אותה לצוק היפה ששאנון וג'ארד ואני היינו הולכים , אני יספר לה הכל ונראה את השקיעה ביחד, זה הזכיר לי ש ג'ארד אוהב את השקיעה כל ערב הוא היה בא ומצלם אותה כאילו מחר סוף העולם.
לרגע איבדתי שליטה על ההגה "ג'ו תזהר!!" נועה צעקה לי לפני שהבנתי מה קרה ניסיתי לסובב את ההגה לכביש בחזרה ואז ראיתי אורות מרחוק הבנתי שזאת הייתה מכונית מתקרבת אלינו במהירות….
פתחתי את העניים הרגשתי כאילו נותנים לי אגרופים בבטן הכל כאב לי לקח לי כמה דקות להבין איפה אני, הכל היה לבן ואישה עומדת לידי, ניחשתי שאני בבית חולים לא הצלחתי לדבר רק ללחוש "איפה נועה?"..
"ג'ורדון אתה ער?..אני האחות" לא הצלחתי לראות אותה טוב ראיתי הכל מטושטש "אני ער, מה קרה לנועה?" הצלחתי ללחוש לה.. זכרתי רק את נועה לא זכרתי מה קרה לפני שהגעתי לכאן רק אחר כך הכל התבהר שהאחות
סיפרה לי מה קרה "לנערה שהייתה איתך ולך הייתה תאונה מצאו אותכם לפני חמש שעות ומד"א הביא אותכם לכאן אתה זוכר משהו?" לא הצלחתי לענות על השאלה שלה רק רציתי לדעת איפה נועה אם היא בסדר
"נועה בסדר?, איפה היא?"
"אתה צריך לנוח אל תתרגש יותר מידי זה יחמיר את המצב שלך יש לך רגל שבורה"
"בבקשה תגידי לי אם היא בסדר אני צריך לדעת"
"היא בחדר 6277, המצב שלה עדיין קשה היא בתרדמת" ברגע שהיא סיימה את המשפט הרגשתי שהקירות מתקרבים ומוחצים אותי למוות לא היה לי אוויר, זה לא נתפס לי.. היא במצב הזה בגללי אני אשם בכל מה שקרה.
האחות הלכה הסתכלתי על החלון כבר היה לילה, לא יכולתי לשבת ולחכות הייתי חייב לראות את נועה, ראיתי מולי קביים ניסיתי לקום לקחת אותם בסוף הצלחתי אחרי כמה ניסיונות, יצאתי אל המסדרון למזלי אף אחד לא הסתובב שם, ניסיתי לזוז עם הקביים הכי מהר שיכולתי לתוך המעלית כל צעד שעשיתי על הרגל השבורה התפוצצה לי מכאבים אבל שום דבר לא הזיז לי אני יעשה הכל בשביל נועה אני יסתכן בשבילה כמו שהיא אמרה לי שתעשה בשבילי לפני התאונה.
נכנסתי למעלית היו שם כל כך הרבה קומות שלא ידעתי מה הקומה של נועה, ידעתי רק את מספר החדר לחצתי על קומה 6 רק מתוך אינסטינקט שאולי היא שם, הרגשתי את הלחץ בוורידים המעלית נפתחה לאט, הקביים הסתבכו לי
במעלית הרגשתי מתוסכל איתם התחשק לי לשבור אותם בכל הכוח לפרוק את העצבים שלי על מה שעשיתי לה, אני לא אסלח לעצמי אף פעם אם היא לא תתעורר.
המשכתי ללכת במסדרון הכל היה חשוך ואז ראיתי מספר חדר 7277, זה היה חדר אחרי החדר של נועה הסתכלתי קדימה ראיתי את החדר של נועה 6277 היה לי חיוך של הקלה שהגעתי, הדלת של החדר הייתה פתוחה התקדמתי הכי מהר שיכולתי עם הקביים לחדר, עמדתי בפתח היה לי קשה להיכנס החדר היה חשוך.. ראיתי מפתח הדלת את הרגליים שלה.
נכנסתי בשקט ניסיתי לא להרעיש עם הקביים המטופשות שלי, היא נראתה כמו מלאך היה לי קשה עם הידיעה שאני עשיתי לה את זה.. היא אהבה (אוהבת) אותי..היא עדיין חייה.. הייתי רוצה להיות במקומה במיטה הזאת, זה מגיע לי.. לא לה.
ישבתי לידה בכיסא החזקתי לה את היד היא הייתה קצת קרה, ליטפתי לה את הפנים התעצבתי שלא יכולתי לראות את העניים הכחולות שלה, החלטתי להישאר לישון שם לידה כל הלילה.
לרגע חשבתי שדמיינתי אבל הרגשתי תזוזה מהיד שלה שהחזקתי חזק…