writingstory
פעם ראשונה אני כותבת סיפור
וממש חשוב לי ההערות!! בבקשה תכתבו,זה רק הפרק הראשון אני רוצה לדעת עם להמשיך(:

השינוי-פרק 1

writingstory 02/04/2013 670 צפיות תגובה אחת
פעם ראשונה אני כותבת סיפור
וממש חשוב לי ההערות!! בבקשה תכתבו,זה רק הפרק הראשון אני רוצה לדעת עם להמשיך(:

פרק 1
"אמה" צעקה אליסון וירדה במהירות בגרם המדרגות "מחכים לנו!" היא רצה למטבח במהירות ולקחה את המפתחות של הרכב,
אמה ירדה באיטיות בכדי לא לקמט את השמלה,"רדי מהר יותר!" צעקה אליסון ופתחה את דלת הביתה,אמה הגבירה את קצב הליכתה וסגרה את הדלת אחריה.
"אלו רק גרייס ודייויד,לאן את ממהרת,אמא?" צעקה אמה ונכנסה לרכב. "הם חברים שלי ואני לא יאחר אליהם." ענתה אליסון והתניעה את הרכב. "טוב" אמרה אמה בזלזול.
"כשמגיעים לשם" החלה אליסון והסתכלה במראה האחורית לוודא שאמה מקשיבה לה "תתנהגי בנחמדות. הבת שלהם בגיל שלך,אני מבקשת שתתנהגי אליה בנימוס" אמה גיגלה את עיניה ואליסון החלה לנהוג. הם עלו על הכביש המהיר ואליסון הגבירה את המהירות של הרכב. "אמא אני נראית בסדר?" שאלה אמה, אליסון הסתובבה לעברה והורידה את עיניה מהכביש "את נראית מהמם" אמרה אליסון "אמא תיזהרי!" צעקה אמה,אך אליסון לא הקשיבה בזמן וסטתה מהכביש לכיוון היער.
הרכב התהפך ואליסון קפצה החוצה מהחלון. "אמה!!" היא צעקה,שוכבת פצועה על שדה קוצים בלב היער. אך אף קול לא ענה לה. היא ניסתה שוב ושוב לקרוא לה.
הרכב נעצר בקצה של היער והחל לעלות באש. אליסון קמה ממקומה והחלה לצלוע לכיוון הרכב,היא משכה את אמה המעולפת מהרכב והתרחקה כמה צעדים לאחור. הרכב התפוצף.
נשמעו רעשים של ניידות שהתקרבו למקום,הם זיהו אותם לפי הפיצוץ וידעו לאן ללכת? "יש פה מישהו?" נשמע קול מאחוריהם. "כאן" אמרה אליסון בלחש והשתעלה. היא התכופפה לאמה השוכבת על הקרקע וניסתה לדבר איתה:"אמה אני כל כך מתנצלת" אמרה ודמעה זלגה במורד הלחי שלה. "בבקשה אמה!" הגיעו שני שוטרים למקום. "גברת,מה קרה?" שאל השוטר הראשון-"אני.." החלה אליסון לגמגם והשתעלה שוב. שני השוטרים צעקו לשוטר השלישי שעמד על יד הרכב להזמין אמבולנס במהירות.
האמבולנס הגיע במהירות ולקח את אליסון ואמה לבית החולים הקרוב. "שימו אותי בחדר איתה" ביקשה אליסון מהאחות,היא השיבה לשלילה ולקחת את אמה לטיפול נמרץ.

"איפה אני?" שאלה אמה כשהתעוררה לאחר שלושה ימים שהייתה חסרת הכרה. היא הסתכלה סביבה ולא הבינה היכן היא נמצאת. ראשה כאב,וזרועה הימנית הרגישה כאילו היא נמחצת.
"מה הולך פה?" צעקה. אחות נכנסה בריצה לחדר-"אמה,התעוררת" אמרה,"אמה?" שאלה אמה,"מי את? איפה אני. מי זאת אמה לעזעזל?" צעקה אמה וניסתה לקום מהמיטה. "אל תקומי!" ציוותה עליה האחות והשכיבה את אמה בחזרה,"את תיפגעי בעצמך". "מה את רוצה ממני?" שאלה אמה והחלה לבכות. אליסון נכנסה בריצה צולעת לחדר,רגלה הימנית היה מגובסת והיא נעזרה בקביים. "אמה יפה שלי! התעוררת!" אמה אליסון מרוגשת והתקרבה למיטטה של אמה באיטיות. "מי את?" שאלה אמה בהיסוס. אליסון כיכחה בגרונה,"אמא שלך?". "אה" אמרה אמה.
"למה היא לא זוכרת אותי?" שאלה אליסון ופנתה לאחות. האחות היססה עם עצמה דקות ארוכות ולאחר מכן אמרה,"כשהרכב התהפך אמה קיבלה מכה חזקה בראש-כנראה שהיא עיבדה את הזיכרון. היא תלך לטיפול פסיכולוגי לאחר שתשתחרר ונקווה כולנו שיקרה נס והיא תיזכר". "ככה?" שאלה אליסון את עצמה בשקט. "ככה הלכו החיים לילדה שלי?".
"אני מתנצל" אמר הרופא,ונכנס לחדר, "אליסון תיאלצי לצאת אנחנו בודקים את אמה כעת" .
אליסון יצאה באיטיות מהחדר והתיישבה על הספסל שניצב מול הדלת. "אליסון!" נשמעו צעקות מקצה המסדרון,אלה היו חברותיה של אמה. "היי" אמרה אליסון והניפה את ידה. "מותר להיכנס?" שאלה סטייסי-חברה הטובה ביותר של אליסון. "לא.. הוציאו אותי עכשיו הרופא בודק אותה" אמרה אליסון ואספה את שיערה הפרוע. "היא התעוררה לפחות?" שאלה ג'יין,חברתה השניה של אמה. "כן.. עכשיו" ענתה אליסון ולגמה בבקבוק המים שסטייסי הושיטה לה. "אני מת לראות אותה!" הגיח מאחור בריאן-החבר של אמה. "יש בעיה אחת" אמרה אליסון והתסכלה בעיניו הירוקות של בריאן. "מה?" שאלה ג'יין. "אמה.. איבדה את הזיכרון" מלמלה אליסון. "פאק!" צרחה סטייסי. "עם אתם חברים טובים באמת. תעזרו לה. אני מתחננת" אמרה אליסון והחלה לבכות. סטייסי התיישבה על ידה וליטפה את גבה. "אל תדאגי-נעשה הכל שאמה תחזור לקדמותה" בריאן הסתכל על סטייסי,"אני מקווה שאת צודקת סטייס" אמר וג'יין הנהנה בראשה.
לאחר כשעה יצא הרופא מחדרה של אמה ואישר לחבריה להיכנס. "אליסון בואי דקה" אמר וקרא לה לצד-"ביתך אמה נמצאת במצב קשה. לא בריאותי כמובן,אלא שכלי. היא קיבלה מכה חזקה מאוד בראש ואיבדה לגמריי את זיכרונה. אנחנו נשלח אותה לפסיכולוג,מוצלח מאוד. אני מקווה שזה יעזור-ברוב המקרים הזיכרון חוזר,לאחר חודש או חודשיים.. אך המצב של אמה קשה עם להגיד את האמת. אני באמת מייחל לנס" אליסון הנהנה באיטיות בראשה. "תודה רבה דוקטור,מתי היא משתחררת?" הדוקטור כחכך בגרונו,"כעת". אליסון חייכה והלכה לכיוון החדר של אמה.
"היא לא זוכרת אותי. היא פאקינג לא זוכרת אותי" לחש בריאן לסטייסי.
"ידפוק היא עברה תאונה!" אמרה סטייסי. "יש לי אוזניים" אמרה אמה. "מתנצלת" אמרה סטייסי וליטפה את ראשה של אמה.
"אז מי אתם בעצם" שאלה אמה והסיטה את ידה של סטייסי בעדינות. "אני בריאן-חבר שלך." "ואני סטייסי-חברה שלך" אמה קטעה אותה,"אני דו מינית?" סטייסי ובריאן צחקו,"לא" פסק בריאן. "ואני ג'יין" "תני לי לנחש." אמרה אמה,"חברה שלי" ג'יין צחקה,"זיכרון אולי אין לך אבל מוח יש" בריאן גלגל את עיניו וסטייסי צחקה. נשמעה דפיקה בדלת. אליסון נכנסה פנימה. "את משתחררת מתוקה" אמרה אליסון והתיישבה על הכיסא שעל יד המיטה. "יש" אמרה אמה בזלזול. "הכל בסדר?" שאלה ג'יין "את צריכה משהו?" הוסיפה סטייסי. "אני רק רוצה הביתה" אמרה אמה ודמעה זלגה על פניה.


תגובות (1)

תמשיכי וברוים הבאים אני אישית אוהבת את ההתחלה של הסיפור הזה מקווה לראות המשך בקרוב!

02/04/2013 08:31
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך