השכן שלי הוא החבר שלי ?! – פרק 10

הפנתי את מבטי לצד במבוכה .
אז נייל כן סיפר לו, שום אפשרות אחרת לא עלתה בראשי, הוא רצה שאריק יקנא, ולסכסך ביננו ו –
" שני ? אני לא כועס, אני רוצה לדעת את האמת "
הפנתי לו את מבטיי " לפניי זה – מאיפה אתה יודע על זה ? "
" ראיתי אתכם "
הרגשתי כאילו האוויר צלף בי, לא ידעתי מה לומר ובחרתי בשתיקה .
" שני ? "
" אז אם אתה יודע, למה אתה שואל ? " החטפתי מבט מהיר למתנות שהביא לי " והבאת גם מתנות כדי להוציא ממני תשובה מהר יותר ? " .
" מה ? לא ! "
" טוב כן בסדר, התנשקתי איתו . אני מצטערת אריק אבל אני אוהבת אותו, אבל אין לי סיכוי איתו אז .. "
" אז את מנסה כאילו להיות חברה שלי בלי שום רגשות כלפיי, אבל תוך כדי את מתנשקת עם נייל ? "
" אבל ידעת שאני אוהבת אותו ולא אותך ! ובכל זאת התחננת שאהיה חברה שלך ! "
הוא השפיל מבט ונראה היה כאילו הסכים עם דבריי, הוא נשך את שפתו התחתונה ובלע את רוקו " אני מבין " הוא הרים אליי מבט . " מבין מה ? " שאלתי מבולבלת כבר מכל העניין .
" אני מבין שזה לא יילך לנו, בסדר " הוא הסתובב ופנה ללכת אבל אז ערפתי אותו ועצרתי אותו .
" שני מה לעזאזל הבעיה ש – " ואז התקרבתי אליו ונישקתי אותו . כשהתנתקתי ממנו הוא נראה המום למדי, אבל עם חיוך מאושר על שפתיו " מה זה היה ? " שאל ואני חייכתי " אני לא יכולה לתת לחבר שלי לעזוב .. " .
הוא משך אותי אליו " אני כל כך אוהב את החיוך הזה, תחייכי אותו כל הזמן בשבילי ? " . המשפט הזה גרם ללב שלי לדפוק מהר יותר, כאילו במילים אחרות אמר " אני לא רוצה לראות אותך בוכה, עצובה, דיכאונית או סתם במצב רוח רע, אני רוצה שתחייכי, כלומר תשמחי, כל הזמן " .
" רק בשבילך " עניתי ורגע לפניי שקירב את שפתיו לשפתיי הספקתי לראות את החיוך המקסים שלו .
" היי זוג יונים ! אתם מוכנים לא להתנשק לי על המעבר ?! " שמעתי את קולה של אמא שלי והתנתקתי באותו הרגע מאריק, הייתי נבוכה לגמריי .
" אהה כן גברת .. ? " אריק נתקע במצב מבוכה כי שכח את שם המשפחה שלנו .
" כהן " השלמתי אותו והוא הנהן ואמא שלי עקמה את מבטה " נעים בחוץ, אולי תוציא את העטלף שלנו החוצה ? " .
" אמא ! " צעתקי עלייה בעצבנות, היא נהנתה לקרוא לי עטלף כי כשהייתי קטנה הייתי מתחבאת מתחת לשמיכה כל היום, מכבה את האור ומורידה תריסים, כדי שהחדר יהיה חשוך לגמריי, ומאז אמא שלי הייתה קוראת לי " העטלף במערה " . כשקצת התבגרתי כעסתי עלייה שקראה לי ככה, כי עטלף זה יצור מכוער, אז במילים אחרות קראה לי " מכוערת במערה " . כשספרתי לה על מה שאני חושבת היא עקמה את מבטה ואמרה " עטלף זה יצור מקסים, חבל שאת חושבת ככה " ואני הייתי מגלגלת עיניים ובורחת ל " מערה " שלי .
אריק צחק " רק אם העטלף יהיה מוכן לצאת מהמערה שלו " .
נחרתי בבוז ואמא שלי חייכה את החיוך של איזה-אמא-נפלאה-אני . " אל תדאגי אמא, אנחנו כבר יוצאים, נכון אריק ? " שאלתי בחיוך ה – אמא-חכי-אני-אכסח-אותך-אחר-כך ואריק הנהן וגררתי אותו מהר החוצה לפניי שאמא שלי תגיב, אבל כל מה ששמעתי אותה אומרת היה " תהנו חמודים ! " .
לכו תבינו אמהות .

" אז לאן נלך ? " שאלתי אחריי כמה דקות שתיקה והוא משך בכתפיו " בא לך לקניון ? " .
הייתי המומה מהשאלה " קניון ?! " הוא חייך אליי חיוך מבוייש – צוחק כזה וענה " אולי תצחקי עליי אבל אני מת על קניות, הריח של השקיות, של חניות ודברים כאלה " .
הבטתי בו המומה " אומייגד אני מתה עלייך ! " קפצתי עליו בחיבוק וכשהחטפתי לו מבט ראיתי השוא נראה מבולבל " לא הבנתי, זה בצחוק או משהו ? " .
" לא ! גם אני כזאת ! ואני ממש לא אצחוק עלייך אל תדאג "
" אז לקניון ? "
" אז לקניון "
ידו גיששה אחר ידי, וכשמצאה אותי, החלפנו מבטים נבוכים, ואצבעותיו עברו בין אצבעותיי, עד שהגענו למצב של אחיזת ידיים .
" שני ? " שמעתי אותו קורא בשמי .
" הא ? "
" אני רק רוצה לומר לך .. תודה "
" על מה ? "
" על זה שאת כזאת מדהימה, ושלמרות שאין לך דבר כלפיי, את מוכנה להיות איתי ו .. "
אבל בליבי ידעתי שדבריו כמעט היו נכונים, הרגשתי אליו משיכה ברגעים אלה, רציתי להיות איתו ולא לעזוב, הרגשתי איתו כל כך בטוחה ומוגנת, משהו שלא הרגשתי כלל עם נייל ..
פתחתי את פיי כדי לומר לו את דבריי אבל אז עצרתי במקומי, מזועזעת ממה שאני רואה .
" שני ?! מה לעזא – "