השכן שלי הוא החבר שלי ?! – פרק 19

למחרת צעדתי לבית הספר לבד .
היה בוקר של יום שישי קריר ונעים, שמתי על עצמי ג'קט כשיצאתי, כי ידעתי שלא אוכל לשרוד בקור שבחוץ בלי משהו שיחמם אותי .
חשבתי כל הזמן על אתמול, על הכביכול חברה הזאת של אריק ולא הבנתי למה היה לי כל כך אכפת, האם זאת הייתה קנאה ? או רגש אחר שהכאיב לי ?
החטפתי מבט למה שקורה סביבי, תלמידים צועדים בזוגות, שלישיות או רביעיות ומדברים ביניהם, צוחקים, ורק אני צועדת לבד, הרגשתי לא בנוח בכלל .
הגעתי לבית הספר וראיתי יושב שם על הספסל ליד בית הספר, לא ארח מאשר אריק .
צעדתי במהירות פנימה לבית הספר, בתקווה שהוא לא ישים לב, ומתוך סקרנות החטפתי מבט אחורה וראיתי שהוא צועד אחריי, ידיו תחובות בכיסי הג'קט שלו .
כשהסתובבתי שוב פעם, סתם מתוך סקרנות והפעם עם כל גופי, התנגשתי בו .
" אלוהים אני כל כך מצטערת ! " שמעתי את עצמי אומרת אבל בתוך תוכי אמרתי ' היה מגיע לו, שיכאב לו, כמו שלי כואב עכשיו ' .
" לא לא זה בסדר " חיוך התפשט על פניו " למען האמת רציתי שתסתובבי, ובדיוק באתי לקרוא לך .. אז הכל יצא טוב בסופו של דבר לא ? " .
משכתי בכתפיי וחייכתי חיוך מבויש כזה " יכול להיות " .
" נייל סיפר לי שחיפשת אותי אתמול " הוא גירד בראשו " מצטער שלא הייתי, מה רצית ? " .
בחנתי אותו וחשבתי על מה לומר, ואם נייל כבר סיפר לו אבל הוא רוצה לשמוע את זה ממני ? ואם באמת חשוב לו לדעת מה רציתי ? החלטתי לבחור באפשרות הראשונה .
" הבלונדה ההיא, מי היא בשבילך ? "
" איזה בלונדה ? "
והוא עוד שואל איזו בלונדה ? יש כמה בלונדות שקשורות אליו ?
" אתה יודע על מי אני מדברת, ראיתי אתכם מתנשקים אתמול ! "
" אוי אלוהים, את מתכוונת לניקול ? "
" כנראה " שילבתי את ידי והצמדתי אותם לחזהי .
" אנחנו חברים בסדר ? אני לא יודע איך להיפרד ממנה במיוחד כשהיא ממש מקובלת ואז אני יכול לשבת ימים בגללה בבית ו .. אני ממש מצטער, הייתי צריך לומר לך את זה קודם .. " הוא התקרב אליי והוציא את ידו מהכיס שלו וקירב לפניי, וליטף את לחיי, תפסתי בידו והרחקתי אותה מפניי .
דמעות עלו בעיניי " אז לא היית צריך לשקר, וגם לא היית צריך להיות חבר של שתיים במכה אחת . אל תתקרב אליי יותר ! " הסתובבתי והחלתי לצעוד במהירות לכיוון הבניין ואז שמעתי אותו צועק " אבל אני אוהב אותך שני ! " עצרתי במקומי, הסתובבתי אליו לרגע, וניגבתי את הדמעות שהחלו לזלוג מעיניי .
זה שקר שני, אל תסתובבי, אל תתקרבי אליו, את תתגברי, אל ..
במקום לזוז, ולהמשיך ללכת, עמדתי ובהיתי בו, והוא עמד גם, ובהה בי והכל סביבנו כאילו עצר, לא היה אכפת לנו אם מישהו מסתכל, או חושב עד כמה מפגרים אנחנו שאנחנו עומדים ומסתכלים אחד על השני. מה שעושים במקרה הזה לרוב בסרטים זה רצים אחד לשני ומתחבקים, אבל אנחנו לא חיים בסרט .
לבסוף לקחתי צעד לאחור ועוד צעד, ועוד צעד, ועוד צעד ואז הסתובבתי ובהליכה מהירה נכנסתי לבניין .
ורצתי לשירותים .

" היי יובל ראית את שני ? " שאל ערן ויובל הנידה בראשה .
ערן נאנח והבין שזה חסר טעם, עקף אותה והמשיך לחפש את שני .
" היי גאיה ! " צעק ערן וגאיה הסתובבה אליו למשמע שמה " מה אתה רוצה ? " שאלה בגסות וערן נרתע מעט " ראית את שני ? " .
" לא, היא הבריזה לשיעור הראשון, היא ממש ילדה רעה הא ? " גאיה צחקה וערן הניד בראשו " זה לא מצחיק, ואם קרה לה משהו ? " .
" מה יכול לקרות לה ? ראיתי אותה בבוקר עם אריק, אולי הוא יודע איפה היא " אמרה גאיה וערן הנהן והודה לה, וצעד בצעדים מהירים לעבר כיתתו של אריק .
הוא דפק על הדלת, למרות שידע שאין אף מורה בכיתה, ואז פתח את הדלת, וראה בדיוק את האדם שחיפש בחדר .
אריק היה שעון על הלוח וצחק, כשלידו חברו מראה לו דברים .
" אריק ! " ערן קרא בשמו ונכנס לחדר .
" מה קורה אחי ? " שאל וערן הניד בראשו " תרגע ומהר, אחי וזה, מי מכיר אותך בכלל ? " .
אריק המשיך לצחוק כמו שיכור וערן תפס בכתפו וטלטל אותו " איפה שני ?! " .
" מי ?! " צעק והשתחרר מהאחיזה של ערן והמשיך לדבר עם חברו .
" שני שני ! " צעק ערן ולא לאט החל להתייאש .
החבר שהיה על ליד אריק צעק לעבר ערן " מי זאת שני שני ?! " .
שניהם השתעלו מין שיעול – צחוק כזה וערן גלגל עיניים ויצא מהכיתה בעצבנות .

במשך כל השני שיעורים ישבתי על האסלה שבתא השירותים ושיחקתי בקנדי קראש . משחק ממכר ומרגיע, והוא הרחיק ממני מעט את המחשבות על אריק .
" אמא איזה מצחיק זה היה ! "
שמעתי את דלת השירותים נפתחת וקולות של בנות .
" אומייגד כן ! את יודעת שהכניסו למים של אריק אלכוהול ? "
" רציני ?! "
" כן לא ראית איזה שיכור הוא היה ?! היה איזה ילד שנכנס לכיתה שלנו ושאל משהו על מישהי בשם שני, והוא צעק כמו שיכור ' מי זאת שני ?! ' אני אומרת לך זה היה מצחיק ! "
" חרא שאני בחצי השני עם הליאורה הזאתי "
" כן הא ? "
" אבל מי זאת באמת שני ? "
" מאיפה לי ?! "
שמעתי זרם מים ואז את דלת השירותים שוב נפתחת .
" היוש "
" גאיה ! כמה זמן לא ראינו אותך באמת ! "
" כן הא ? תגידו ראיתן מישהי בשם שני ? "
" עוד פעם שני ? מה איתה ? היא איזה אוטיסטית ? "
ואז קולות של צחוק . צחוק . צחוק . צחוק .
" אבל באמת מי היא ? "
" ילדה חדשה .. שהגיעה מרחובות, עכשיו אתן יודעות איפה היא ? "
" מאיפה לי "
" כן מאיפה לנו באמת לדעת מי היא ? "
" בחיים אפילו לא ראינו אותה "
" שתיי מפגרות, אתן ממש עוזרות לי "
עוד קולות של צחוק ואז קול של פתיחת דלת .
" כאילו אנחנו יודעות איפה היא, אנחנו אפילו לא ראינו אותה "
השפלתי מבט וסגרתי את הנייד שלי, התחלתי לשנוא את בית הספר הזה, פשוט לשנוא .
הצלצול צלצל ויצאתי מהתא, ואז בדיוק נפתחה הדלת וערן עמד שם " שני ! הנה את ! הייתי צריך לנחש שאת כאן ! התחרפנתי מרוב דאגה ! צאי משם מהר ! " .
התאפקתי מלחייך, כי שמחתי שלפחות מישהו דאג לי ( מישהו, לא מישהי ) והתקרבתי אליו .
הוא משך אותי אליו וחיבק אותי " דיי אל תדאיגי אותי יותר ככה, בסדר ? " הנהנתי הנהון קצר . " מה קרה לך הפעם ? " שאל ובמקום לענות פרצתי בבכי .
" אני כל כך מצטער לא התכוונתי לפגוע בך או משהו .. שני .. " עצמתי את עיניי והצמדתי את פניי לחזהו, ואז שמעתי קול שצועק לעברנו " זאת השני הזאת ?! " .
הרמתי את מבטיי כדי לראות של מי הקול הזה, וראיתי שם לא אחר מאשר אריק, מתנדנד מצד לצד כשיכור .